הרב עדין שטינזלץ זצ"ל לא כתב צוואה כנהוג בשארית ימיו אלא כמעט 40 שנה לפני פטירתו, בהיותו בגיל 40 בלבד לפני ניתוח מסובך.
וזה נוסח הצוואה שנמסרה בשבעה למשפחה בידי אחד התלמידים ששמר עליה 40 שנה:
ב"ה, אור לי"ב בסיון תש"מ
"ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עשה נפלאות לבדו"
למשפחתי ולידידיי,
אין זו צוואה. אין כוחי לכך ואין לבי לכך עתה. אבל רצוני לכתוב מלים אחדות באווירה של רצינות ערב ניתוח גדול וארוך וגם מסוכן במידה ידועה.
היו כמה דברים, כמה עניינים שבאמת העסיקו אותי וכבשו את לבי. אכן באמת ובתמים רציתי בטובת עם ישראל, ורציתי בקשר בין ישראל אל הקב"ה, והדבר מילא את לבי, לקראתו ולמענו עשיתי את מה שעשיתי. אולי התכוונתי גם לעצמי, אבל באמת ובתום לב אהבתי את ישראל, אהבתי את הקב"ה ורציתי בשניהם, למענם עשיתי. אולי לא מספיק, אולי לא נכון – אבל בכל לב.
ואשאיר כמה דברים של בקשה:
כל הדברים גשמיים של כבוד וזיכרון אינם מעסיקים אותי אף לא העסיקוני באמת אי פעם. אבל יש לי בקשה מכל ידידיי אהוביי ואוהביי:
לסייע לגדל את ילדיי בדרך שרצינו לגדלם: יהודים שלמים עם אלוקים ואדם, שילכו בדרך החסידות, ושיזכרו לאהוב את העם היהודי על חסרונותיו, ואת כל יהודי לחוד. שינסו להכיר את העולם ולא להתיירא ממנו אלא להאירו באור החיים.
ולכל האחרים בקשה: הרבה הרבה הרבה רציתי לעשות. והאמינו לי, לא לכבוד עצמי. אש בערה בי: למען ה' ולמען משיחו. לו ידעתי שאחרים עושים טוב ממני הייתי מצטנע בפינה קטנה. סהדי במרומים שלא נדחקתי ולא נדחפתי מעצמי לא לכבוד ולא לשררה ולא לכל הדומה לדבר. אבל הרבה הרבה רציתי לעשות. אנא מכם: המשיכו לעשות את מה שרציתי.
המשיכו לעשות דברים שיעשו קשר בין אלה: אלקי ישראל ועם ישראל, העולם ומלואו והתורה, שיהיו ארבעתם כארבע אותיות של שמו הגדול.
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"
והוא היודע ועד.
עדין
