אני מביט לאחור ומביט על השנה האחרונה – במוזיקה היהודית, ובכלל, אפשר להגדיר את השנה האחרונה כשנה של מוזיקת רקע.
המוזיקה שיצאה השנה, ויצאו בלי עין הרע כמויות אדירות ומבורכות של שירים, כמעט לא היה אמן שטמן ידו בצלחת, כל אחד יצר הלחין, עיבד, הוציא, חידש, והרבה גם יותר משיר או פרויקט אחד. אך משום מה שימו לב ותבחנו לעומק תענין , שהשנה האחרונה הייתה כולה: שנת מוזיקת רקע ומעליות. השנה האחרונה לא הצליחה לייצר שום להיט שהשאיר או שישאיר אחריו חותם לשנים הבאות או אפילו להיט שיחלחל לרחבות הריקודים. בטח שלא לדבר על נכסי צאן ברזל.
אם בשנים האחרונות קיבלנו 'אבא', או 'ידעתי ידעתי', ואפילו בהסתרה, ר שייע והנני רופא לך. או לחילופין אלטרנטיבי יהודי כדוגמת תוכו רצוף אהבה או לשוב הביתה.
ולאחר שנה כל כך אינטנסיבית במוזיקה, אתה יושב עם עצמך וחושב, איך זה שמבין כל הכמות (למעלה מאלף שירים) לא נשאר וכנראה לא יישאר שום חותם ולהיט שייזכר לאורך שנים ובטח לא אחד כזה לרחבות הריקודים.
אז נכון הם התנגנו הרבה ברדיו, אולי הרבה מאוד, והם גם עשו כיף באוזניי המאזינים, הם היו איכותיים, היו גם עיבודים טובים, והיה גם סאונד טוב.
יושב האמן, היוצר או המפיק בביתו, באולפנו, ועובר על יומן האירועים, והאיקסים מתחילים למלאות כל חלקה טובה. כאן אירוע שהתבטל, הופעה שפורקה, חתונה שלא תתקיים, פרויקט שירד מסדר היום, והלחץ הולך וגובר. חייבים להישאר על הגלגל אך העגלה כולה קורסת, ומי יזכור שבכלל קיים אומן כזה לאחר היעלמות כה ארוכה מן המסכים?! וגם היצירתיות היוקדת, האומנות הבוערת מבפנים, חייבת להתפרץ היכן שהוא.
כך יצא שכולם ישבו ספונים באולפנים והיו עסוקים להוציא ולהוציא, אך האימפקט של כל הטירוף הזה של להישאר על הגלגל, גרם לכך שאף אחד לא ישב עם עצמו וחשב להביא משהו שבאמת יהיה להיט, שיגיע כדי להישאר פה לאורך זמן, ולאו דווקא בקטע של מלאכת מחשבת וגאונות מוזיקלית, אלא משהו 'אחר', משהו פשוט צובט ועוצמתי. אז נכון, היו דברים יפים ומקפיצים, היו דברים נעימים, אך הכל נשאר בגדר 'מוזיקת רקע' שתישאר מוזיקה לשנת 2020.
אם ניקח את השירים שיזכו השנה במצעדים, אני מנחש שברשימה הפותחת יופיע לדוגמא: 'חארשו' של בני פרידמן, שהוא שיר מדהים, עם אוירה הומריסתית והרבה כיף, ועל אף שהשנה שיר כזה ודומה לו יככבו בראשי המצעדים, בשנה שעברו שירים כאלו לא היו מגיעים אפילו לחמישייה הראשונה מחמת עוצמת הלהיטים שיצאו בה.
'כתר מלוכה'. שיר נפלא ביצוע מבריק כמו שרק ישי יודע לגעת יחד עם זאת הקורונה נתנה לו דחיפה ענקית, אך יש סיכוי שבלעדיה לא בטוח היה מגיע לאן שהוא הגיע.
וכעת, הגיע הזמן לעצור לרגע ולחשוב. איך אנחנו פחות ממהרים להוציא עוד שיר עבור 20 השמעות ברדיו, ותכף זאת משקיעים בשיר שיהיה 'להיט' וישאיר חותם לאורך זמן במוזיקה היהודית. שיר שיעמוד בזכות עצמו ולא עקב הקורונה. שיר שיגע בלב, שידליק את הנשמה, שייתן אור בעיניים, שיפרוט על הנימים הכי דקים של הלב – מצד עצמותו, לא בגלל הקורונה אלא למרות הקורונה.
הנחמה הגדולה שלנו היא שבשנה הזו בעזרת השם יצאו מבד , יידל, זאנוויל, פריד וליפא, עם אלבומים חדשים שיפצו על השנה האחרונה בלהיטים עם בשר והרבה שומן ולא רק בשביל שיהיה לתחנות הרדיו מה לשדר אלא גם שנוכל באירועי השמחה לשמוע בסעודה ובריקודים וכן גם בקומזיצים בקפסולות הקורונה חומרים שיצדיקו את הצלחתם.
ואתם יודעים מה?!… רגעע! אולי במחשבה שניה בעצם זו בכלל היתה שנת הרדיו ההיסטורי! הקורונה הביאה לייאוש הרבה זמרים שלא רואים את האור בקצה המנהרה, מאירועי לייב ולהיטי חתונות ורחבות, והחליטו האמנים לייצר מלכתחילה להיטי רדיו זמניים שלפחות ישאיר אותם על המפה (מותר לפרגן ללהיט חופות מהשנה האחרונה של הזמיר יהונתן שיינפלד שהצליח לחלחל לעולם החתונות רגע לפני פרוץ הקורונה)
וכן זו היתה ללא ספק ״שנת רדיו״. כולם בבתים בבידודים, עולם הישיבות מתקפסל בעולמה של קורונה, ומאזינים שבויים לרדיו.
אפשר לומר שזה היתה שנת פריחה ושגשוג עם אחוזי האזנה ורייטיניג שלא נרשמו בהיסטוריית הרדיו החרדי, ובעיקר הרבה תוכן ומוח שצריך לספק לקהל חרדי עצום שנחשף לרדיו בשנה האחרונה.
ולא זו בלבד אלא שלמגרש מצטרפת שחקנית עוצמתית ומאוד עכשווית, מאובזרת בציוד טכנולוגי הכי מתקדם בעולם האולפנים והדיגיטל, ושמה תחנת 'קול פליי', אז אני לא אפרגן יותר מדי ואשבח כי אז יגידו נווו באמת הוא נוגע בדבר לא פייר.
אבל קול פליי מצליחה בתוך חודשים ספורים להוכיח ולקבוע סדר יום הדוק במוזיקה היהודית, שלא לדבר על המגזין קול פליי שרושם עוד בוםם עוצמתי ובשורה מבית המותג לחובבי מוזיקה ותרבות גדול שמופץ פעם בחודש בכל רחבי הארץ.
מה אנחנו רוצים אתם שואלים?!
אגיד לכם מכל ה❤️.
לעשות לכם רק טוב בלב!
לרגש אתכם לשמח אתכם ולהעביר לכם אנרגיות חיביות זהו!!!
ושנזכה גם לבשר לכם בקרוב על ביאת המשיח אמן!
