'משניתנה הרשות' – שיר חדש ואקטואלי לשולי רנד

שוב ושוב מסתמן שולי רנד כמי שיכול לבטא את מצוקותיהם של רבים באמצעות מילותיו ולחניו הייחודיים, קולו של דור אם תרצו.

לפני כמה חודשים הוא היה נושא הדגל במאבקה של תעשיית המוזיקה, כשהוציא את השיר 'אחים אחים – אהבת פועלי במה'. אמנים רבים התראיינו והזהירו, שולי היה הראשון שכתב שיר שכל כולו הזדהות עם כל עובדי הבמה ועובדי הלוויין של עולם המוזיקה, שיר שמתאר את מצוקתם הגדולה נוכח הדממת התעשייה.

כעת, שולי עושה זאת שוב, רק שהפעם הוא לא מתמקד בקבוצה קטנה אלא מספר את הסיפור שלנו, של כולנו. סיפורה של תקופה.

"משניתנה הרשות למשחית שוב לא יבחין בין צדיק לרשע", מספר שולי רנד על השיר, "בין גלוי הראש למעוטף בטלית, בין שחור ללבן, בין איש לאישה".

"בשעה איומה ויפה זו, שעה בה נמשך השטיח מתחת רגלינו, שעה בה קורסים בתרועה כל מגדלינו, כולנו בלי הבדלי דת גזע ומין, בעלי הבחירה כולם יושבים רועדים ומבולבלים על אותה הרפסודה. עד אלוהינו ירחם".

השיר רצוף ארמזים מקראיים והקשרים אקטואליים, כשבין לבין נשזרת גם אווירת הימים הנוראים שהרגע חלפו. מילים ולחן: שולי רנד, הפקה מוזיקלית: אסף תלמודי:

מִשֶּׁנִּתְּנָה הָרְשׁוּת לַמַּשְׁחִית,
שׁוּב לֹא יַבְדִּיל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע,
בֵּין גְּלוּי הָרֹאשׁ לִמְעֻטָּף בְּטַלִּית,
בֵּין שָׁחוֹר לְלָבָן, בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה.

זֹאת שְׁעָתָם הַגְּדוֹלָה,
שֶׁל הַבּוֹדְדִים מִשֶּׁכְּבָר מִמֵּילָא,
זֹאת שְׁעָתָם הַגְּדוֹלָה,
שֶׁל כָּל הַמְשַׁוְּעִים לְחֶמְלָה.

זֹאת שְׁעָתָם הַזּוֹהֶרֶת,
שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים בַּמַּחְתֶּרֶת,
זוֹהִי מַמָּשׁ שְׁעַת רָצוֹן,
לְרוֹדְפֵי רִיב, מַצָּה וּמָדוֹן.

זוֹ הַשָּׁעָה נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה,
עַל עוֹלָם בְּפַחַד לִבְעֹר,
זוֹהִי שְׁעַת כֹּשֶׁר,
לְכָל מִי שֶׁמִּזְּמַן חָלַם לַעֲצֹר.

עַד אֱ-לֹהֵינוּ יְרַחֵם,
הַרְכִּינִי אֶת רֹאשֵׁךְ בִּפְנֵי שָׁמַיִם,
תְּנִי לוֹ אֶת קוֹלֵךְ,
שִׁפְכִי יַלְדָּה לִבֵּךְ, שִׁפְכִי כַּמַּיִם,
עַד אֱ-לֹהֵינוּ יִנָּחֵם.

וְהַמַּשְׁחִית הִמְשִׁיךְ לַהֲלוֹם,
לֹא יַבְחִין בֵּין חַיָּל, גֶּנֶרָל וְיָתוֹם,
בֵּין שֶׁבֶר כְּלִי שֶׁבָּרְחוֹב מְשׁוֹטֵט,
לְנַעַר שֶׁטֶּרֶם טָעַם טַעַם חֵטְא.

זֹאת שְׁעָתוֹ הַגְּדוֹלָה,
שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּכְנַס עַל כָּרְחוֹ לִגְמִילָה,
שֶׁל עוֹלָם הָרָאוּי לִמְחִילָה,
זוֹהִי שְׁעַת נְעִילָה.

זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁל מִי שֶׁעָלֵינוּ,
כְּגִיגִית הַר כָּפָה,
זוֹהִי שְׁעָתֵנוּ הָאֲיֻמָּה,
הַיָּפָה.

עַד אֱ-לֹהֵינוּ יְרַחֵם,
הַרְכִּינִי אֶת רֹאשֵׁךְ בִּפְנֵי שָׁמַיִם,
תְּנִי לוֹ אֶת קוֹלֵךְ,
שִׁפְכִי יַלְדָּה לִבֵּךְ, שִׁפְכִי כַּמַּיִם,
וֵא-לֹהֵינוּ יִנָּחֵם,
וְאַתְּ הָרִימִי אֶת רֹאשֵׁךְ אֶל הַשָּׁמַיִם,
תְּנִי קוֹלֵךְ בִּבְכִי,
וְהוּא יִמְחֶה דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה.

מִשֶּׁנִּתְּנָה הָרְשׁוּת לַמַּשְׁחִית,
נִתְּנָה הַבְּחִירָה לָאָדָם,
לְהַחֲלִיט