ניע זשוריצי כלופצ'י – חב"ד על הפסנתר | אחיה אשר כהן אלורו

בתרגום לעברית: "אל דאגה חֶבְרַיָּה, מה יהיה איתנו: אנחנו נגיע תיכף לפונדק, ושם לא יחסר וודקה" (תרגום חופשי).

הניגון הוא על חבורה הנוסעת לפונדק, ומתעודדת לא לדאוג ולהמשיך בנסיעה כי שם מחכה להם וודקה.

חב"ד ברוסיה נהגו לשיר את הניגון במאה ה-19 ובעשור ה-1 של המאה ה-20 בזמן ההליכה והנסיעה לרבי לעיירה לובביץ'

הנמשל מהשיר שחב"ד לקחו מזה הוא על חסידים הנוסעים אל הרבי; החֶבְרַיָּה הם החסידים, הפונדק הוא בית מדרשו של הרבי, והוודקה מסמלת את תורת החסידות, ממנה ישתו החסידים כאשר יגיעו אל רבם. וכן שכאשר נמצאים בגלות, הגלות היא כמו הדרך והבית מדרש של הרבי הוא כמו הפונדק, ממנו שואבים כוח לעבודת השם.

מקודם

שוברים את הראש לגייס תרומות? ככה המגייסים הגדולים עובדים!

מקודם

מה אוכלת הפרות לקראת הפסח ובפסח?

מקודם

כבר 500 שנה שלא מובילים חיטה וקטניות יחד אז למה אנחנו עדיין לא אוכלים קטניות?

מקודם

האם חלב נחשב משקה לעניין שרויה?

הדרך היא כמו הגלות, הפונדק הוא כמו הבית מדרש של הרבי והוודקה היא כמו החסידות.
הדימויים האלו לכאורה מתאימים לאותה תקופה. אבל נניח שמחבר המילים היה כותב אותן היום, אלו דימויים אחרים הוא היה נותן? אולי במקום וודקה קוקה קולה או בירה? אולי במקום פונדק, פאב?
ומה היא הדאגה שיש לבאי הפונדק מלהגיע אליו שלכן הם שרים את הניגון הזה?

הדאגה הזו לפחות לא הייתה כ"כ קיימת עד לפני חצי שנה. אני רוצה להגיע למקום כל שהוא, אני אגיע. יחסר לי משהו, אני אלך לסופר ואקנה.
האם אני צריך איזה ניגון שמעודד אותי שאגיע ליעד? למה בוויז אין ניגון כזה מעודד? "אל דאגה, אתה בדרך ותגיע ליעד ויהיה לך שם קוקה קולה בשפע…" (שיר שכתבתי) 😉
האם אני צריך אמונה לזה? האם יש כאן עבודת מידות שבשבילה אני מרגיע את עצמי בניגון?

וזה בדיוק העניין!
האדמו"ר הקודם של חב"ד הגיע לאמריקה והוא הבין ישר לאן הרוח נושבת. ואמר: "אמריקה היא לא שונה". כאן הכל קיים, הכל אפשרי, אפשר להגיע לאן שתרצה ולהשיג כל דבר. האתגר הכי קשה בעצם כשאין קושי, לעמוד במבחן האמונה – לעמוד במבחן החיוביות.

העיבוד לניגון הזה התעורר לי בשבת שובה בעודי הולך לבית הכנסת 770 ברמת שלמה. ואמרתי לעצמי: "הפעם הלכת רחוק מידי…" אבל המשכתי, כי מה לעשות האינסטינקט המוזיקלי שלי דורש 😉
אבל אט אט גם חיברתי את משמעות המילים למה שעשיתי.
לקחתי ניגון לכת רוסי, עם מקצב מאוד ברור והבאתי אותו לאמריקה, למוזיקה שחורה. בחרתי לבטא בעיבוד הזה את רגש האמן העכשוי שקשור יותר לסיבוכים קצביים וכל המוסיף הרי זה משובח… אבל יחד עם זאת כאשר האמן מנגן או מבצע משהו מורכב בהצלחה, החופש הוא אין סופי.
המקצב והחופש שנמצאים במורכבות יחד עם קלילות, מבטאים הרבה בהלך הרוח של הדור הזה. מצד אחד חופש מוחלט ומצד שני מורכבות אין סופית.
האם אנחנו יכולים לעמוד במבחן הזה? אין מכשולים משמעותיים, אבל איך אנחנו מתנהגים במצב כזה?!
על זה הרבי הקודם אמר שאמריקה אינה שונה. יש חופש, יש מורכבות, אבל זה לא מרתיע.

מילות השיר תקפות גם לגבינו ואפילו עוד יותר.
אם נדע להשכיל ולהבין שחופש המדהים שיש לנו, בשפע המדהים שאנחנו מקבלים לדעת להאמין, להיות חיוביים, להתקרב לבורא יתברך, זאת תהיה שלמות הגאולה!

אז תצאו לרחובות כל אחד בגרוב שלו, בחופש שלו
ותשירו!

נִיֶע זשוּרִיצִי כְלאָפְּצִי, שְׁטָאָ אִיז נאַמי בּוּדיעֶט, מִי פּאַיעֶדעֶם דאָ קאַרטשינקו, טאַם אִי וָודְקָא בּוּדִיֶעט

אבל בגרוב…😘

קרדיטים:
צילום תמונה: מענדי הכטמן.
עריכה: אוריאל בן יצחק.
מיקס: בנציון חדאד.
עיבוד ופסנתר: אחיה אשר כהן אלורו.