שלום וברכה מורי ורבותי!
בפרשת בראשית פונה הקדוש ברוך הוא לארץ ומבקש ממנה להוציא "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" (בראשית א, יא). לאמור, אני לא רוצה שהעץ ייצר רק פירות, אלא שהוא בעצמו יהיה ראוי לאכילה כמו פרי.
האדמה לא שמעה לקדוש ברוך הוא והיא הוציאה אך ורק "עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי" (שם שם, יב), שאלו העצים אותם אנחנו מכירים היום: גזע, ענפים, עלים, וביניהם גם פירות.
למה הקדוש ברוך הוא מספר לנו את זה? למה התורה מציינת את חוסר ההתייחסות הנכון והאמיתי של האדמה לקדוש ברוך הוא? האם זה לא מיותר? האם זה לא אמור חס ושלום לקרר אי אלו רחוקים שיאמרו: "בדיוק כמו שהאדמה לא שמעה לקדוש ברוך הוא, כך גם אני לא רוצה לשמוע לקדוש ברוך הוא?".
הרי הקדוש ברוך הוא מדקדק בכל מילה בתורה הקדושה שתהיה כתובה בכדי להיכנס לאוזניים שלנו, בכדי שנלמד רק דברים טובים.
מה קרה כאן?
הלא על הפסוק (שם שם, כו): "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", שכפרו על ידי אותו פסוק כופרים רבים, הסבירה התורה הקדושה מדוע היא בדווקא כתבה "נַעֲשֶׂה אָדָם", כי רצה הקדוש ברוך הוא ללמד שיהיה הגדול נוטל עצה מן הקטן למרות הסיכון של הכפירה שבמילים הללו.
אז למה רצה הקדוש ברוך הוא שנדע שהאדמה לא קיימה את דבריו?
שימו לב טוב!
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "מה קרה לאחר מכן? מה קרה לאחר שהאדמה לא שמעה לי? "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי" (שם שם, יג), ולמחרת "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי" (שם שם, יט). אני האלוקים שיצרתי את האדמה הזו, לאחר שהיא לא שמעה לי, המשכתי בתהליך כרגיל. המשכתי בבריאת העולם כאילו לא קרה כלום. אני דורש גם ממך, אם לא שמעו לך האשה, הילדים, הנתונים לחסדיך או לפקודותיך, ולא מצא חן בעיניך העניין ורצית להקים קול זעקה, תזכור, כאשר לא שמעו לקדוש ברוך הוא, הוא ידע להמשיך. גם לך מותר למחול על כבודך ולהמשיך למרות שמישהו לא שמע לקולך.
ברוכים תהיו!
