תפילת 'כָּל נִדְרֵי', הפותחת את צום יום הכיפורים, מעבירה רטט בלב כל יהודי. לא משנה מי אנחנו, איך אנחנו נראים, באלו דעות אנחנו מחזיקים, מה עשינו ומה לא עשינו – עכשיו כולנו עומדים בבית הכנסת ומתחברים לנקודה היהודית העמוקה והפנימית ביותר שבמעמקי נפשנו.
יום הכיפורים מביא עימו את הסליחה והמחילה מפני שהוא מרים אותנו לנקודה שמעבר לחטאים ולמשוגות. הוא חושף את הקשר הבלתי-ניתן לניתוק בין היהודי לבין הבורא. את הנקודה שבה כולנו בעצם יהודים חמים, טהורים, מלאי אהבה לבורא העולם.
תפילת 'כל נדרי' מבטאת את ההשתחררות מהקשרים שכבלו אותנו במהלך השנה שחלפה. אנו מתירים את הנדרים, מתירים ופותחים את התסבוכות, משחררים את הפקעות שבהן נכרכה נפשנו. מעכשיו איננו כבולים עוד. אנחנו פותחים דף חדש ומתמלאים תקווה לשנה טהורה ונקייה יותר.
בסיום 'כל נדרי' מכריזים החזן והקהל שלוש פעמים את הפסוק "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה". זו התשובה של הבורא להצהרת 'כל נדרי' שלנו. הוא משגר אלינו את סליחתו ורואה את חטאינו כשגגות – דברים שלא באמת התכוונו לעשותם. כשלנו ומעדנו בשגגה, אבל חזרנו לצעוד בדרך הישרה, והבורא מושיט לעברנו את ידו האוהבת: "סלחתי".
בחסידות חב"ד שרים את "ונסלח" בנעימה בעלת עומק מיוחד, שבה בכל פעם עולים לנקודה עמוקה ופנימית יותר.
האזינו:
