שלום וברכה מורי ורבותי!
כמה אחוזים ממצב הרוח שלך תלויים במה שעובר עליך באמת במאורעות החיים: בעסקים, בחשבון הבנק, במצב המשפחתי, וכמה תלויים בפרשנות האישית שלך?
אם מישהו לא כיבד אותך כראוי, אתה יכול לפרשן זאת בתור: "הוא מבין עד כמה אני אפס", ואתה יכול לפרשן זאת גם בתור: "הוא מקנא בי, הוא יודע עד כמה אני מוצלח, ולכן הוא מתנהג בצורה שכזו".
אתם מכירים את האנשים שכל מה שעובר לידם, אם הוא טוב – זה היה בכוונה, ואם הוא לא טוב – זה קרה בלי כוונה?
לפעמים הם נראים בעיניך כשׁוֹטִים, אבל הם האנשים המאושרים באמת עלי אדמות. הם "מסדרים" את המצב לפי האינטרסים האישיים שלהם:
"זו לא היתה יריקה, אלו היו טיפות של גשם…".
"זה לא היה מישהו שהרים עלי צעקות, הוא פשוט לא מצליח לדבר בקול נמוך יותר…",
"זה לא שהוא באמת לא אוהב אותי, הוא פשוט מביע את אהבתו בצורה שונה…".
אם אתה מצליח לשנות את כל מה שקורה מסביבך לפי פרשנות שלך, אתה הרי יכול ברגע אחד להיות האדם המאושר עלי אדמות.
"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז ע"א). כלומר, אני רואה את כל העולם מסביבי מסתדר לפי האינטרסים שלי, אני סומך על הקדוש ברוך הוא, אני יודע שהוא יודע טוב מאוד "טוב יותר ממני" מה הוא עושה. ואם הוא החליט שזהו המצב הטוב ביותר בשבילי, הרי שאני מקבל את המצב הזה באהבה ושמחה, ובהתלהבות!
היה רב אחד שהגיעו אליו פעם שני עשירים לדין תורה. כל אחד מהם שם בקופת בית הדין אלפיים דולרים, כמתבקש. אסור לאף אחד לשלם יותר או פחות מהשני, כדי שליבו של הרב לא יטה, חלילה, לצד אחד.
אלפיים דולרים טבין ותקילין שמו השניים בקופת בית הדין. נכנסו לכבוד הרב ואמרו: "יש לנו שאלה קשה שרוצים שכבודו יכריע בה".
שאל אותם כבוד הרב: "מה השאלה?".
אמרו לו: "התזמורת של העיר הגיעה למול הבית שלנו ונגנה. אני בטוח שהם באו בשבילי, והוא בטוח שהם באו בשבילו. ואנו רוצים לשאול את הרב, האם כאשר פניהם היו אלי ואחוריהם לשכני, כוונתם היתה אלי או לשכני?".
אמר להם כבוד הרב: "הם לא הגיעו לא בשבילך ולא בשביל חברך. הם הגיעו בשבילי כדי שתפרנסו את קופת בית הדין ותעניקו לה ארבעת אלפים דולרים טבין ותקילין…".
"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" – אם ההסתכלות שלך תהיה מלאה באמונה, ורווויה בבטחון בקדוש ברוך הוא, תזכה לסדר את כל מה שקורה מסביב ולהבין עד כמה הוא נועד אך ורק לטובתך, ושם נמצא האושר האמיתי.
ברוכים תהיו!
