ד' ניסן – הגה”צ רבי יוחנן מראחמיסטריווקא זיע"א היה בנו של הגה”צ רבי מרדכי מטשרנוביל זיע"א אשר התבטא עליו שהוא נשמת התנא הקדוש רבי יוחנן בן זכאי, וכאשר אמרו את הדברים לפני בנו, אמר להם, ודאי כן הוא, כי שמי הוא יוחנן ואבי הקדוש הוא בודאי זכאי, ואם כן אני הוא יוחנן בן זכאי.
וכן מסופר שפעם כשהיה ילד השתובב קצת בבית המדרש והדבר הפריע לאחד החסידים אשר קם וסטר על לחיו, אביו המגיד הקדוש הבחין בדבר ניגש אל הלה וגער בו קשות באמרו לו – האם יודע הנך למי נתת סטירת לחי? הלא שורש נשמתו הוא מנשמת התנא ר' יוחנן בן זכאי…
פעם דרש הרב, “קול ה', מי ששומע קול ה', יחיל מדבר, זה מתיירא לדבר. יחיל ה', מי שירא מה', מדבר קדש, כל מה שמדבר הוא קודש.”
מנהגו היה לפנות בוקר בדרך למקווה לעצור ליד ביתו של איזה יהודי פשוט מתושבי העיר ראחמיסטריווקא לדפוק לו בחלון ביתו ולהעירו משנתו, כי האיש אמר לו פעם שהוא אוהב מקווה חמה ולפנות בוקר המים חמים ביותר, אך אין לו מי שיעיר אותו משנתו… ומאז בכל פעם כשעבר הרה"ק ליד ביתו לפנות בוקר היה מעירו שיוכל לטבול במקווה חמה…
שאל פעם הרה"ק מדוע כל העושה עבירה נקרא בעל עבירה רח"ל, ומי שנעשה בן י"ג שנה נקרא בר מצוה, ולא בעל מצוה, והסביר, כי העושה עבירה יכול לפרוש מן העבירה ע"י תשובה, והוא כמו בעל שיכול לגרש את אשתו, אבל האדם אינו יכול לפרוש מן המצוה כמ"ש וארשתיך לי לעולם, שאינו יכול לפרוש, א"כ הרי הוא כמו בן שתמיד יהיה בן לאביו, לכן נקרא בר מצווה, על שם שקשור כמו בן לתורה והמצוות.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן!
