שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
ושימו לב טוב!
לפעמים הבעל מגיע עצבני, לפעמים האשה מגיעה כאובה וכעוסה.
זה נראה שהיום הזה הולך להיגמר בצורה די גרועה, כי עכשיו יש בפניך אחד או שניים רגישים עד מאד, וכל דבר אמור להוציא אותם מכליהם.
האם באמת היום הזה אבוד?
האם באמת על היום הזה לא נצטווינו להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות?
האם באמת ביום הזה אין סיכוי שנזכה להיות "שמח תשמח רעים אהובים"?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
אין אדם שלא יכול לשבור את השגרה,
אין אדם שלא יכול להתחיל התחלה חדשה.
הכל תלוי אך ורק בנו!
יותר מזה, הכל תלוי אך ורק באחד מאתנו!
לא צריכים שני אנשים "נורמלים" ומיושבים בדעתם כדי להגיע לשלום בית, מספיק שהאחד עושה זאת.
רבותינו מספרים לנו על גדולי ישראל שהיו חוזרים לביתם לאחר יום עבודה מפרך, והאשה היתה יוצאת לפניהם כאשר היא מאופרת כאילו יוצאים לאיזה שהוא נשף, לאיזה שהוא אירוע, לחתונה של בן משפחה קרוב (תענית כ"ג ע"ב).
האמת, לא היה שום אירוע באותו יום, האשה פשוט רצתה לשבור את השגרה של בעלה מהעבודה, מהשממה והעייפות שהוא היה שרוי בהם עד לרגע זה, ולהתחיל יחד אתו התחלה חדשה, ומספיק כח רצון כדי לגרום לאותה התחלה חדשה.
והבעל, מצידו, לוּ יחליט להגיע לבית ולהפר את אווירת "הנכאים" הזאת בריקוד טוב, במלים יפות, במחמאות, בבדיחה טובה ואיכותית, הוא הופך את הבית שלו לבית מלא ברכת ה'!
לא משלימים עם העוול, אם הגעת לבית וראית שהוא מתחיל להתנהל לכיוון הגיהינם, הרי שבכחך להפוך אותו לגן עדן עלי אדמות.
אף אחד מאתנו לא משלים עם המצב! אם יום התחיל ברגל שמאל, הוא יכול להסתיים ברגל ימין. אם יום התחיל גרוע, הוא יכול להסתיים טוב מאד.
ולהיפך, דווקא בימים האלו, חסרי הציפיה, דווקא בימים בהם אנו לא מאמינים בהם שנסיים טוב, ניתן לסיים בהפתעה הגדולה והמדהימה ביותר, מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
