מתנדב מד"א, צבי רידר, טיפל בפצועים במתקפת הפתע של חמאס ונאלץ לגלות שבנו דור ז"ל, נרצח בביתו בבארי.
"בשבת השחורה התעוררתי בבוקר מקולות המטחים" מספר צבי רידר, חובש ונהג אמבולנס מתנדב במד"א מקיבוץ סעד במועצה אזורית שדות נגב. "לא היו עדיין דיווחים בחדשות אבל הבנתי שמתרחש משהו לא רגיל".
רידר לא איבד את העשתונות: "יש לי נקודת תצפית מהגג ועם משקפת שפונה לכיוון עזה, הסתכלתי וראיתי את הטנדרים של המחבלים חודרים לישראל. הזנקתי את כיתת הכוננות שגם אני חבר בה, אבל בגלל שאני נהג האמבולנס של הישוב החלטתי שאני מתרכז בהצלת חיים.
"בערך בשעה 7 בבוקר התחילו להגיע פצועים לשער היישוב, בלי לחשוב פעמיים לבשתי את האפוד והשכפ"ץ של מד"א ויצאתי אליהם. הגעתי וראיתי כמה פצועים, רובם היו צעירים. ביצעתי מיון ראשוני על מנת להעריך את חומרת הפציעה שלהם ובמקביל עדכנתי את מוקד נגב שאני מתחיל בפינוי לבית החולים ושיערכו להגעתי. בדיעבד הבנתי שכל הציר שנסעתי בו היה מלא מחבלים". הוא משחזר.
את נפילת בנו, הוא קלט כבר אחרי שהגיע לבית החולים. "קלטתי שהבן שלי נעדר ושלא הייתה לי שום תקשורת איתו. הקשר האחרון היה בשעה 11:00 בבוקר, כשהוא כתב שהוא לא יכול לדבר ושיש רעש בחוץ. שעה לאחר מכן, אחיו התקשר אליו ומחבל ענה לו בערבית."
אבל למרות הכל, רידר לא נשבר. "כאשר קמתי מהשבעה נסעתי להלוויה של מתנדבת מד"א ירין פלד הי"ד. היה לי חשוב להגיע להלוויה שלה. את ירין אני מכיר גם כמתנדבת מד"א, אבל גם מיחידת הטיפול הנמרץ הצבאי ששירין הייתה חלק ממנו. בהלוויה הבנתי איזו משפחה ענקית ותומכת זו משפחת מד"א. אני מבקש מכולם להרים את הראש, אנחנו הרוח של הלוחמים בחזית, עם ישראל חי".
