מתי טוכפלד כותב בטורו "הם היו מוכנים ללכת לבחירות עבורו, אבל כשהגיע תורו, חמק נתניהו וחתם על הסכם שמרחיק אותם ומדיר אותם מממשלתו. השתמש וזרק.
המינוי של אדלשטיין לשר הבריאות הוא אצבע בעין של מצביעי מפלגת הציונות הדתית. היתה זו דרך מכובדת שבה הסכים בנט לרדת מתיק הביטחון לתפקיד הזוטר – אם כי מלא החשיבות במצב הנוכחי, ואפילו את הסולם הקטן הזה סירב נתניהו להגיש לו, ככל הנראה מטעמים של איבה אישית ונקמה"
עוד כותב טוכפלד "למרות שאולי מניעיו של נתניהו למינוי אדלשטיין לבריאות היו נמוכים, מצידו של אדלשטיין היתה זו בחירה נכונה.
במקום לשבת בפרצוף חמוץ בספסלי הכנסת כל הקדנציה, הוא בחר להמשיך הלאה. זה לא תפקיד חלומותיו, אך זה כן מקום שעיני כולם נשואות אליו. הקלישאה "הצלחתו – הצלחתנו", כנראה מעולם לא היתה מדויקת יותר".
