המזרח התיכון ניצב בפני צומת דרכים גורלי, כאשר המגעים הדיפלומטיים בין ארצות הברית לרפובליקה האסלאמית עולים מדרגה רגע לפני פקיעת הפסקת האש. המתווה המונח על השולחן מבקש לשרטט מציאות חדשה באזור, אך הדיווחים האחרונים מלמדים על קשיים משמעותיים שמעיבים על האפשרות להגיע לחתימה.
בלב הדיונים עומדת הדרישה האמריקנית להקפאה עמוקה של תוכנית הגרעין, הכוללת את הפסקת העשרת האורניום ל-15 שנה, המרת האורניום הקיים לדלק ופתיחה מלאה של אתרי הגרעין לפיקוח בינלאומי הדוק. דרישות נוספות מצד הממשל בוושינגטון נוגעות להיבטים האסטרטגיים במפרץ, ובראשן פתיחת מצר הורמוז לתנועה חופשית.
מן העבר השני, האיראנים מציבים תנאים נוקשים הכוללים את סיום המלחמה והסגת הכוחות האמריקניים מהאזור, לצד הדרישה המרכזית והקריטית ביותר עבורם: הסרת הסנקציות הכלכליות שחונקות את המשטר.
הפרטים הללו, שנחשפו בפרסום של עמית סגל ב"מהדורה המרכזית" של חדשות 12, מעוררים דאגה עמוקה במסדרונות השלטון בירושלים. בישראל חוששים כי הסכם במתכונת זו אמנם עשוי להביא לשקט תעשייתי זמני ולדחות את האיום הגרעיני המיידי, אך המחיר יהיה שימור יציבותו של המשטר בטהראן.
בדרג המדיני והביטחוני מביטים בדאגה על האפשרות שהאורניום לא יוצא מתחומי איראן אלא רק ישנה את מצב הצבירה שלו, דבר שיאפשר למשטר להחזיר את הגלגל לאחור ביום פקודה. יתרה מכך, הסרת הסנקציות נתפסת כחבל הצלה כלכלי לאייתוללות, דווקא בנקודת זמן שבה המשטר עמד בפני סכנת קריסה ממשית בעקבות מבצע "שאגת הארי".
על פי הדיווח בחדשות 12, התפיסה הרווחת בישראל כרגע היא שעדיף לשמור על מצב של כוננות גבוהה במפרץ הפרסי, ללא הסכם פורמלי, מאשר לחתום על עסקה שתחזק את ציר הרשע ותעניק לו לגיטימציה ומשאבים כלכליים מחודשים.
