ערב שבת שלום אחים יקרים! פרשת השבוע – פרשת כי תבוא.
בפרשה יש גם ברכות וגם תוכחה. אומרת התורה בברכות: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ" (כ"ח, ב'). ובקללות: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ. (מה הטעם?) כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ" וכו' (שם מ"ה). בברכות כתוב – "כי תשמע", ואילו בקללות כתוב – "כי לא שמעת". למה? למה לא נכתוב באותה הלשון? לכאורה גם בברכות היה אמור להיות כתוב "כי שמעת" – בגלל שאתה שמעת, מגיע לך ברכות.
איי, כמה אבא שבשמים אוהב אותנו! הקב"ה אומר: על הדברים הטובים, אני נותן לכם כבר מתחילת הרצון – "כי תשמע". ואילו על הקללות, על התוכחה – על הרצון אני לא נותן. אני נותן רק על המעשים – "כי לא שמעת".
יש כאן עוד דבר. בברכות, איך אומר המדרש (ויקרא רבה כ"ז, ב') על הפסוק "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מ"א, ג')? הקב"ה נותן את הבית ואחר כך מבקש מאיתנו לעשות מזוזה. הוא קודם המשקיע הראשון בעסקה, ואחרי זה הוא דורש מאיתנו לממש את חלקנו. כל בעל עסק רגיל אומר: "מה פתאום, אני אתן לך את הכסף, אחר כך אני אהיה תלוי בך?! לא, קודם בא תשים גם אתה את חלקך". אבל הקדוש ברוך הוא לא כך, אומר: "אני נותן. אני קודם כל משקיע – נותן לך ילד, מבקש שתמול אותו, שתלמד אותו. אני קודם כל נותן!". לכן בברכות כתוב "כי תשמע" – אני קודם נותן את הברכות לפני כן.
אחיי ורעיי, זה מחייב אותנו! הקב"ה כבר השקיע בנו. כל הדברים שקיבלנו ממנו, זה השקעות! כדי שאנחנו נממש את ההשקעה הזאת לעשות את רצונו יתברך.
אנחנו נמצאים כבר בעיצומו של חודש אלול. נעורר את ליבנו לאהבה וליראה אותו ולעשות את כל מצוותיו כל הימים.
שבת שלום ומבורך!
