מחקר חדש של בנק ישראל מספק הצצה מעניינת להשפעה של חוקי חדלות פירעון לא רק על מי שכבר נקלע לחובות, אלא גם על שוק האשראי כולו. המסקנה המרכזית: הקלה על חייבים אכן מאפשרת ליותר אנשים לפנות להליך שמטרתו שיקום כלכלי, אך היא עשויה לגרום במקביל לנותני האשראי להיות זהירים יותר במתן הלוואות.
את המחקר ערכו יהונתן ברזני וד"ר רועי שטיין מחטיבת המחקר של בנק ישראל וד"ר ג'ורגי וולטר מאוניברסיטת אטווש לוראנד. החוקרים בחנו נתונים מהשנים 2001-2020 ורפורמות שנעשו בדיני חדלות פירעון במדינות באירופה ובישראל. הם מצאו כי כאשר המדינה מקלה על חייבים להיכנס להליך ולקבל בסופו אפשרות למחיקת חובות, מספר הבקשות עולה באופן ניכר ומגיע לשיא לאחר שלוש עד ארבע שנים. לאחר מכן העלייה מתמתנת, ובתוך שש עד שבע שנים ההשפעה נעלמת ומספר הבקשות חוזר בקירוב לרמתו הקודמת.
בישראל נכנס לתוקף בשנת 2019 חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שביקש לשים דגש רב יותר על שיקומו של החייב ועל האפשרות להעניק לו "התחלה חדשה". לאחר כניסת הרפורמה עלה מספר הבקשות לחדלות פירעון עד 2022-2023, ולאחר מכן שב לרמות דומות לאלו שהיו לפניה. החוקרים מדגישים עם זאת כי במקרה הישראלי קשה לבודד את השפעת החוק, בין היתר משום שמשבר הקורונה פרץ חודשים ספורים לאחר כניסתו לתוקף.
המחקר מצא תופעה ממושכת יותר דווקא אצל נותני האשראי. במילים פשוטות, כאשר החוק מקל על מחיקת חובות, בנקים וגופים אחרים שמלווים כסף מביאים בחשבון את האפשרות שחלק גדול יותר מהחוב לא יוחזר. בעקבות זאת הם מאטים את קצב הרחבת האשראי הצרכני. לפי המחקר, השינוי מתחיל כבר בשלב החקיקה, מגיע לשיא בתוך כשנתיים ונמשך לפחות חמש שנים.
עו"ד יוסף ויצמן, העוסק זה יותר משני עשורים בתחומי ההוצאה לפועל, הגבייה וחדלות הפירעון, אומר כי "הממצאים ממחישים גם מדוע החלטה על כניסה להליך צריכה להתקבל רק לאחר בדיקה פרטנית".
לדבריו, "חדלות פירעון היא כלי משפטי חשוב, ובמקרה הנכון היא יכולה לאפשר לאדם שאינו מסוגל לפרוע את חובותיו להשתקם ולקבל התחלה חדשה. אבל עצם העובדה שקיימת אפשרות לקבל הפטר אינה אומרת שזה המסלול הנכון לכל חייב. לפעמים אפשר להגיע להסדר עם הנושים, לפרוס או להפחית חובות ולטפל בתיקי ההוצאה לפועל בלי להכניס את האדם להליך מלא של חדלות פירעון".
במשרד עורכי הדין ויצמן מטפלים הן בחייבים והן בנושים בתחומי ההוצאה לפועל, הסדרי חוב, גבייה, כינוס נכסים וחדלות פירעון. ויצמן משמש גם כיו"ר פורום ההוצאה לפועל בלשכת עורכי הדין ומרצה בתחום בקריה האקדמית אונו. הניסיון משני צידי החוב, לדבריו, "מחייב לבחון לא רק כיצד ניתן לעצור הליכי גבייה, אלא מה תהיה המשמעות של כל פתרון בעוד שנה או מספר שנים".
לכן, עוד לפני בחירת המסלול, הוא ממליץ למפות את היקף החובות ומספר הנושים, לבדוק את ההכנסות ואת יכולת ההחזר, ולבחון אם קיימים נכסים, דירת מגורים, ערבויות או זכויות אחרות שעלולות להיות מושפעות מההליך. "יש לבחון גם אם חלק מהחובות שנויים במחלוקת ואם קיימת אפשרות מעשית להגיע להסכמה עם הנושים" מדגיש עו"ד ויצמן.
"צריך להיזהר משתי טעויות הפוכות: מצד אחד, לא להיכנס אוטומטית לחדלות פירעון רק מפני שהחובות מכבידים. מצד שני, לא למשוך במשך שנים מצב שאין ממנו דרך כלכלית אמיתית לצאת. אם אין יכולת סבירה לפרוע את החובות, דווקא הליך חדלות פירעון יכול לעצור את מרוץ הגבייה ולהוביל לשיקום".
לדבריו, המסר שעולה מהמחקר מתאים גם למציאות שבה הוא נתקל בעבודה המשפטית: אין פתרון אחד לכל משבר חובות. "השאלה הראשונה אינה 'איך מוחקים את החובות', אלא מה מצבו האמיתי של האדם ומה הדרך שתאפשר לו לצאת מהמשבר בצורה נכונה. לפעמים זו תהיה חדלות פירעון והפטר, ולפעמים הסדר חוב שנבנה נכון יהיה פתרון טוב יותר. ההחלטה הזאת צריכה להתקבל בתחילת הדרך, אחרי שבודקים את כל הנתונים – ולא אחרי שנכנסים למסלול שקשה לסגת ממנו".
