שורה ארוכה של מכתבי אזהרה, שיחות ופגישות שהגיעו לראש הממשלה בנימין נתניהו בחודשים שקדמו ל־7 באוקטובר נחשפת כעת בתחקיר חדשות 12. המסמכים מציגים תמונה של מערכת ביטחון שהתריעה שוב ושוב מפני שחיקת ההרתעה הישראלית והאפשרות שאויבי ישראל ינצלו את המשבר הפנימי. אלא שלצד השאלה מה ידע נתניהו בחודשים שקדמו למתקפה, עולה שאלה קשה לא פחות: מה עשו אותם בכירי מערכת הביטחון עצמם כאשר הסימנים החריגים הופיעו בלילה שקדם למתקפה?
לפי התחקיר, כבר במרץ 2023 התריע ראש חטיבת המחקר באמ"ן דאז, עמית סער, בפני נתניהו מפני הסכנה הנשקפת מהמצב הפנימי. הרמטכ"ל הרצי הלוי העביר לראש הממשלה מסמך שבו כתב: "המצב הפנימי הופך להיות מרכזי בהערכת המצב של אויבינו. ביטחונה של ישראל מבוסס בין היתר על הרתעה, שנשחקת בימים אלו, והאויבים בכלל הזירות מזהים הזדמנות להאיץ תהליך שלראייתם יוביל בסופו לקריסתה של ישראל".
גם בחודשים הבאים נמשכו ההתרעות. ראש השב"כ רונן בר הזהיר מפני "התרעה אסטרטגית למלחמה", גלנט כתב כי להערכת אמ"ן "מעמיקה השחיקה בדימוי ישראל בקרב אויבינו, מחריפה הפגיעה בהרתעה ומתגבר הסיכוי להסלמה", ובכירי מערכת הביטחון שבו והציגו בפני נתניהו את הסכנה שהם מזהים.
אלא שכאן מתחדדת השאלה: אם ראשי מערכת הביטחון סברו שהאויבים מזהים חולשה וכי ישראל נמצאת בסכנה אסטרטגית, כיצד פעלה אותה מערכת עצמה כאשר הגיעו בלילה של 6 באוקטובר סימנים חריגים הרבה יותר קונקרטיים?
לפי פרסומים שנחשפו לאחר המתקפה, בלילה שלפני 7 באוקטובר התקבל מידע מודיעיני על פעילות חריגה של אנשי חמאס. הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן קיימו התייעצויות, ואף נשקלה האפשרות להעלות את רמת הכוננות. בסופו של דבר הוחלט שלא לעשות זאת.
בתצהיר שמסר רונן בר בהמשך תואר כי בשעה 03:03 הופצה התרעה על "היערכות חריגה ואפשרות לכוונות התקפיות של חמאס". אלא שהערכת המצב הייתה שגויה: במערכת סברו שמדובר בדריכות של חמאס או לכל היותר בהכנה לפיגוע נקודתי, ולא במתקפה רחבת היקף העומדת להתחיל עם שחר. בר עצמו הגדיר בדיעבד את מדרג ההתרעה כ"כשל של שב"כ".
ואז מגיעה אחת השאלות הקשות ביותר: מתי הוזעק ראש הממשלה?
לפי התצהיר, בסביבות 05:15 הנחה בר את ראש לשכתו לעדכן את המזכיר הצבאי של נתניהו. בפועל, השיחה הראשונה של המזכיר הצבאי לראש הממשלה הייתה רק ב־06:29, לאחר שהמתקפה כבר החלה. מדוע חלפו יותר משעה בין ההנחיה לעדכן את לשכת ראש הממשלה לבין השיחה בפועל – זו שאלה שעדיין לא קיבלה מענה מלא בחומר הפומבי.
כך, לצד הדיון הציבורי על האזהרות שקיבל נתניהו בחודשים שקדמו ל־7 באוקטובר, נותרת גם שאלה קשה המופנית לראשי מערכת הביטחון: אם האיום היה כה חמור, ואם המערכת ידעה לזהות במשך חודשים שחיקה בהרתעה וסכנה להתלקחות, מדוע בלילה שבו התקבלו סימנים חריגים מרצועת עזה לא הועלתה הכוננות ולא הוזעק ראש הממשלה בזמן?
חשוב להדגיש: אין בכך כדי להפוך את ההתרעות האסטרטגיות להתרעה מודיעינית ממוקדת על מתקפת 7 באוקטובר. גם בתחקירים שפורסמו מודגש כי במשך חודשים לא הייתה בידי המערכת התרעה קונקרטית על מתקפה בהיקף ובמועד שבהם התרחשה. השאלה היא אחרת – האם בלילה האחרון, כאשר כבר הצטבר מידע חריג, התקבלו ההחלטות הנכונות והאם המידע הועבר לדרג המדיני במהירות הנדרשת.
מן הצד השני, לשכת ראש הממשלה טוענת כי נתניהו לא קיבל התרעה מקדימה על מתקפה של חמאס מרצועת עזה, וכי ראשי מערכת הביטחון הציגו בפניו לאורך התקופה הערכות שלפיהן חמאס מורתע ופניו להסדרה.
הוויכוח הזה הופך את התמונה למורכבת הרבה יותר: מצד אחד, נתניהו קיבל לאורך חודשים שורת אזהרות אסטרטגיות חמורות. מצד שני, בלילה שקדם למתקפה היו בידי ראשי מערכת הביטחון סימנים חריגים משלהם – והשאלה מי ידע מה, מתי, מי קיבל את ההחלטה שלא להעלות כוננות ומדוע ראש הממשלה לא הוזעק מוקדם יותר, נותרה בלב בירור האחריות למחדל הגדול בתולדות המדינה.
