ארבעה מועמדים חדשים של דגל התורה נערכים בימים אלה לאפשרות שייכנסו לכנסת הבאה. כל אחד מהם מגיע עם ניסיון עשיר בתחומו וכולם מדגישים מכנה משותף אחד: עשייה בשטח, קשר בלתי אמצעי עם הציבור ושליחות שנעשית בהוראת גדולי ישראל שליט"א.
הרב משה רוזנטל, ראש מינהל החינוך בעיריית בני ברק, מגיע לאחר שנים של ניהול מוסדות חינוך ומערכת עירונית גדולה. הרב יהודה ויספיש, יו"ר איחוד בני הישיבות, מכיר מקרוב את עולמם של בני הישיבות ואת השאלות המעסיקות אותם. הרב דוד זלץ, ממלא מקום ראש עיריית ביתר עילית, כבר מכיר את עבודת הכנסת מתקופתו כעוזרם הפרלמנטרי של חברי הכנסת הרב יעקב אשר והרב אורי מקלב. הרב דוד אוחנה, סגן וממלא מקום ראש עיריית טבריה, מביא עמו ניסיון מוניציפלי של כעשרים שנה והיכרות עמוקה עם צורכי הפריפריה הצפונית.
שוחחנו עם הארבעה בנפרד, שאלנו שאלות דומות וגם שונות, ואנו מביאים את תשובותיהם יחד. הניואנסים ממש דקים, המסרים ברורים וחדים, ובין השורות עולה תמונה ברורה: ארבעת המועמדים מגיעים עם המון רעב להצליח בס"ד ולהיות לעזר אמיתי לציבור.
לא חלמנו להיות חברי כנסת
נתחיל מהשאלה האישית: האם ראיתם בעבר את עצמכם כחברי כנסת? כיצד הגיעה אליכם ההצעה?
הרב רוזנטל: "בתפקידי בעירייה הכרתי את כל האנשים ואת הח"כים שלנו, אבל ממש לא חשבתי להגיע לכנסת. לא לזה כיוונתי את צעדי. נקראתי לדגל, תרתי משמע, ובאתי לאחר שמורי ורבי רבינו מרן הגאון רבי דב שליט"א ציווה עליי את השליחות הזו. קיימתי איתו שיחות רבות והוא אמר לי: 'אין עצה ואין תבונה, יש על כתפיך אחריות. צא לדרך'".
אצל הרב ויספיש הסיפור מורכב ומרגש מאד. תפסנו אותו שלשום, שעה לאחר חצות, בעיצומה של פעילות לבני ישיבות בצפון. השיחה נקטעה מדי פעם כאשר נענה לפניות הבחורים. כששאלנו כיצד הגיע לרשימה לכנסת, שמענו את סיפורו.
"הציעו לי את זה בערב שבת, שלושה ימים לפני סגירת הרשימות. עניתי בשלילה. במוצאי שבת, ליל סליחות, נסעתי לאבי. הוא היה לאחר ניתוח פשוט יחסית, ובאמצע הלילה נפטר בפתאומיות. למחרת הייתה ההלוויה, ובמהלכה קיבלתי טלפון מביתו של מרן הגאון רבי משה הלל שליט"א. ביקשתי שימתינו עד לסיום ההלוויה. כשחזרו אליי הציעו לי שוב. אמרתי למרן הגאון רבי משה הלל שליט"א את כל הספקות שלי, והוא ענה עליהם אחד לאחד ואף שכנע את בני משפחתי להסכים".
הרב זלץ, אינו מסתיר שהיה מעדיף להמשיך בעבודתו בביתר עילית. "ברור שהעדפתי להישאר. אבל כאשר קראו לי, התייצבתי מיד", הוא אומר. "בעבודה בעירייה יש רגעים של אושר. אתה קם בבוקר, מתחיל פרויקט, וכעבור זמן קצר רואה את הפירות. בכנסת זה אירוע מתמשך שיכול לקחת זמן רב, כי יש לו משמעויות רוחביות יותר".
ובכל זאת, הוא רואה בבחירה גם הבעת אמון: "מחמיא מאוד שבחרו בנו. זה נותן לנו מעין 'תעודת יושר' שאנחנו נציגים נאמנים, אבל זה גם מאוד מחייב".
הרב אוחנה כבר נשאל על ידינו בעבר אם הוא רואה עצמו כחבר כנסת. הפעם תשובתו שונה: "זו הפעם הראשונה שאני חושב שיש סיכויים ממש טובים שאם נהיה בקואליציה, אהיה ח"כ נורווגי".
מהשטח אל הכנסת
ארבעתכם מגיעים מעשייה ציבורית ענפה. מה תביאו ממנה לכנסת, ובאילו תחומים תרצו להתמקד?
הרב רוזנטל אינו מהסס: "זה כמובן תלוי אם נהיה בקואליציה. בכל מקרה אתמקד בנושא החינוך. לא מדובר רק בניסיונות של גורמים שונים לקעקע את החינוך שלנו. יש גם אפליות רבות לרעתנו, שהתוודעתי אליהן במסגרת עבודתי בעירייה. אפעל למנוע אפליות בתקציבים ובכל הסובב את הנושא החינוכי. יש המון עבודה, ואנחנו באים כדי לעשות אותה".
מכיריו של הרב רוזנטל מספרים כי גם כראש מינהל החינוך הוא אינו מסתפק בניהול מלמעלה. למרות מנהלי האגפים המקצועיים שתחתיו, הוא מכיר את הפרטים ואוהב לטפל בעצמו בפניות הציבור.
"אתה יודע איך זה עובד", הוא מחייך. "אנשים תמיד מבקשים להגיע למנהלים הכי בכירים, ואני משתדל לתת יחס טוב לכל הפונים".
אצל הרב ויספיש מילת המפתח היא שילוב של עשייה ושטח. "אני מאמין בדבר אחד שעשוי משני חלקים: עשייה ושטח. זה מה שאני יודע לעשות. לרדת לשטח, לשבת עם אנשים, ללוות אותם ולעשות דברים עד הסוף, לא מלמעלה".
לצד פעילותו באיחוד בני הישיבות, הוא מנהל מספר עסקים, ואת הניסיון הזה הוא מבקש להביא גם לעשייה הציבורית.
"אני מאמין שמה שלא מדיד, לא מנוהל, ומה שלא מנוהל לא מצליח. אני רוצה להעתיק את מודל איחוד בני הישיבות למודל של קהילות בכל הארץ, להביא בסייעתא דשמיא פתרונות פרטניים וקהילתיים, ולעשות זאת בצורה מקצועית ושיטתית, לא בסיסמאות".
הרב זלץ מבקש לחבר בין ניסיונו בכנסת לבין שנות עבודתו בביתר. "אני התחלתי בכנסת והמשכתי לעירייה. בכנסת הכול הולך לאט, ואז מגיעים לעירייה ומבינים כמה השלכות יש לעבודה הסיזיפית בכנסת על החלטות העיריות. עכשיו, כשצברתי ניסיון מוניציפלי, אגיע איתו לכנסת".
באיזו ועדה היית רוצה להשתלב?
הרב זלץ: "באופן טבעי בוועדת הפנים. הקטע המוניציפלי זורם לי בעורקים. אני רוצה לקחת את מה שאני עושה בביתר ולאמץ אותו כמודל ארצי. אני גם מחזיק את תיק החינוך בביתר שמונה שנים, וגם כאן, בסייעתא דשמיא, רשמתי הצלחות".
הרב אוחנה מביא עמו דגש אחר: הפריפריה הצפונית. "מעבר לדברים הברורים של הטיפול בסוגיית בני הישיבות והאברכים, אתמקד בפריפריה ובעיקר בצפון. בפריפריה הצפונית דרוש שינוי בתחבורה, ברכבת, בתחום הבריאות, בגיוס רופאים ובהטבות. יש לי הרבה תכניות ואני מאמין שאצליח בסייעתא דשמיא לקדם אותן". לדבריו, ניסיונו כמשנה לראש העירייה וכיו"ר ועדת התכנון והבנייה מעניק לו יתרון. "מי שעבד בעירייה מול יועץ משפטי, מהנדס ומנכ"ל, מגיע לכנסת עם ניסיון מעשי".
הרב אוחנה מדגיש גם את הקשר לכלל הקהילות, אשכנזים וספרדים כאחד. "הטלפון שלי יהיה שלהם", הוא מבטיח.
הבחורים שואלים, הנציגים משיבים
נעבור לשאלה שמעסיקה כיום יותר מכל את בני הישיבות: החשש ממעצרים. מה אתם אומרים לבחורים שחוששים, ולעיתים גם מביעים תרעומת על הנציגים?
הרב רוזנטל משיב בנחרצות: "אנחנו מזדהים מאוד עם החששות שלהם ומבינים אותם, בבחינת 'עמו אנוכי בצרה'. לכולנו יש ילדים, חתנים ונכדים באותו מצב. אני לא איש של הבטחות, אבל בכל פגישותיי אני מדגיש שליבת העשייה הראשונית שלנו תהיה הסדרת מעמדם של לומדי התורה. בלי זה לא נתקדם. לא נשקוט ולא נוותר עד שנסדיר את מעמדם. לא יהיה כזה מושג שאברך ובן ישיבה ייעצרו בעוון לימוד תורה".
הרב ויספיש מביא תשובה מהשטח, פשוטו כמשמעו. "כל לילה עכשיו, בבין הזמנים, אני נמצא כאן בצפון, עם בחורים מישיבות גדולות בארבעה מחזורים. בכל לילה בשעה שתיים אני עולה לבמה ועורך סימפוזיון של שאלות ותשובות".
ומה אתה שומע מהם?
"אני מזהה שתי נקודות. ראשית, יש לבחורים הרבה שאלות שבעבר לא היו להם, שאלות שלא עלו בעבר שנית, הם צמאים לשמוע תשובות. הם לא שואלים לקנטר. אם נדע להסביר להם בגובה העיניים, הם ישמעו".
ומה אתה עונה?
"אנחנו מעצימים אותם, מרוממים אותם ומעניקים להם זהות ישיבתית ואישית. מעבר לכך. מנהיגי הדור אומרים שזו גזירה משמיים, גזירה שעלינו לגלות בה מסירות נפש גדולה ללימוד תורה. כפי שהיה בעבר, כאשר נסעו מהבית לזמנים ארוכים וגילו מסירות נפש גדולה".
הרב זלץ מבקש להדגיש את הקו האדום של הנציגות. "בחורים שואלים אותי מה כבר יכול להשתנות בחוק הגיוס, בפרט כאשר יש בג"ץ ויועמ"שית עוינים. אני אומר להם: הציבור החרדי נמצא במצב שלא היה בו מעולם. יש הרבה דברים בעייתיים, אבל הדבר החשוב ביותר שעליו לא נתפשר הוא הסדרת מעמדם של לומדי התורה. זה הקו האדום שלנו. הנציגים בכנסת ימסרו נפש כדי שהעניין יוסדר. אני בטוח שכאשר נגיע בגישה הזו, יימצא הפתרון".
הרב אוחנה מדגיש את מקומם של גדולי ישראל בהחלטות הנציגים. "אני נפגש עם המון צעירים ואומר להם שכל מה שעשו הנציגים היה על פי גדולי הדור. לכן אין מה להתלונן על הח"כים עצמם. מעבר לכך, אנחנו לא מצביעים להצלחות אלא לקידוש ד'".
הרב אוחנה מוסיף סיפור מראיון שהעניק בתקשורת הכללית. "שאלו אותי מה דעתי על הגיוס. השבתי: דעתי לא חשובה. אנחנו אמונים על דברי גדולי הדור. מה שיגידו נעשה. מה שאני חושב פחות חשוב".
אם אנו מסכמים אפוא את הדברים ששמענו בנושא חשוב זה, לפנינו ארבע תשובות, עם דגשים שונים אך מחברים: הזדהות והתחייבות לפעול, שיח ישיר עם הבחורים, הצבת קו אדום והדגשת הסמכות של גדולי ישראל.
שמונה מנדטים או 320 אלף קולות?
מה ייחשב בעיניכם להצלחה בבחירות?
הרב רוזנטל מציב רף ברור: "אם לא נקבל שמונה מנדטים, זה יהיה בבחינת חילול ד' גדול. יש גידול טבעי והציבור חייב לצאת בהמוניו להצביע. המושג 'כל קול קובע' הוא קריטי".
כדי להמחיש עד כמה הוא מתכוון לכך, הוא מספר: "הזמינו אותי לפגישה שבה הייתה אפשרות לקבל עשרים קולות, אבל היה צריך להשקיע בה שעות. לא היססתי. בסופו של דבר חובה לצאת ולהצביע. אם יהיו פחות משמונה מנדטים, נכשלנו".
הרב ויספיש מציע מדד אחר: "320 אלף קולות ייחשבו להצלחה. המדד אינו רק במנדטים, אלא בכמה אנשים אומרים שהזהות שלהם היא חרדית וכמה הם נשמעים לגדולי ישראל".
הוא מבקש לראות בהצבעה ביטוי של זהות ולא רק פעולה פוליטית: "הצבעה בקלפי זו הזהות האישית שלנו. היכן אנחנו נמצאים והיכן אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו. האם אני מצביע כי אני בוחר בגדולי ישראל, או בהתאם לכעס רגעי או לצורך אחר?"
הרב זלץ מסכים שהמדד המרכזי צריך להיות מספר הקולות ולא מספר המנדטים. "מספר המנדטים אינו תלוי רק בנו. הוא קשור גם לאחוזי ההצבעה הכלליים. אבל בחירות זה קידוש ד' או חלילה חילול ד'. אם יהיו פחות מ-320 אלף קולות, יהיה חלילה חילול ד'. מעבר לזה, להפך. כאשר נראה מאות אלפים שהצביעו ליהדות התורה ובכך ביטאו את זכותם לחיות כחרדים, זו ההצלחה".
הרב אוחנה מציב רף מעט גבוה יותר: "325 אלף קולות, וזה בידינו. בפעם הקודמת היו 282 אלף קולות". בדבריו הוא מוסיף נתון מעניין: "מאז שאני במקום ריאלי ברשימה, המון קהילות ספרדיות מתחברות שוב לדגל התורה וחוזרות הביתה. אני מאוד אופטימי, ואהיה בין השאר הנציג והפה שלהן".
הנבחרת החדשה
לסיום, כיצד אתם רואים את הנבחרת החדשה של דגל התורה ואת האחריות המוטלת עליה?
הרב זלץ: "חבריי לרשימה הם אנשים שהדבר שמגדיר אותם הוא עשייה ללא לאות. אנשים שהגיעו מהשטח. פחות דיבורים והרבה מעשים". הוא נזכר בתקופה שבה שימש עוזרו הפרלמנטרי של הרב אורי מקלב: "למדתי ממנו רבות כיצד עוזרים לאנשים ללא לאות, בכל שעה ובכל דרך".
הרב אוחנה מבקש גם לחלוק שבחים לנציגות היוצאת. "את הנציגות היוצאת אני מכיר שנים באופן קרוב ומיוחד. הנציגות החדשה מרעננת. לא סתם גדולי הדור בחרו בהם. הם אנשי עשייה בחינוך ובארגון. המשמר היוצא היה הטוב ביותר בכנסת, ואני מקווה שהמשמר החדש ימשיך בדרכו".
הרב זלץ, המשמש גם כיו"ר מטה ההסברה, מדגיש כי בכוונתם להגיע לכל גווני הציבור החרדי. "לא נוותר על שום קול, לא בריכוזים החרדיים ולא בפריפריה. יהדות התורה דואגת לזכויות הציבור החרדי כולו:, ללומדי התורה, לאנשים העמלים לפרנסתם, לבנות הסמינרים ולאנשים שקשה להם בתחבורה הציבורית. לכולם נגיע".
הרב ויספיש, שבשעה מאוחרת בלילה ממשיך לענות לשאלות הבחורים בצפון, מספק הגדרה מעשית לתפקיד אליו הם נערכים: "לרדת לשטח, לשבת עם אנשים, ללוות אותם ולעשות דברים עד הסוף. לא מלמעלה".
שורה תחתונה: ארבעה מועמדים, ארבעה מסלולים שונים, ושאיפה משותפת אחת: להביא את הניסיון שצברו בשטח אל מסדרונות הכנסת, להרבות כבוד שם שמיים ולסייע לציבור, בדיוק כמו שהורה בזמנו רשכבה"ג מרן הגרא"מ שך זצוק"ל מייסד דגל התורה לח"כ הרב גפני יו"ר תנועת דגל התורה: "תעשו כל מה שצריך לכל מי שצריך".
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
