בכינוס תורני חשוב ומרגש שנערך השבוע בבית שמש, התאספו עשרות גבאי בתי כנסת מקרב קהילות דוברי האנגלית בעיר, יחד עם חבר הכנסת יצחק פינדרוס, כדי לדון באתגרים הציבוריים של התקופה ובחובת הפעילות וההתגייסות של הציבור החרדי. המפגש נועד לחזק את שיתוף הפעולה בין הקהילות השונות ולעורר על הצורך בעשייה פעילה למען עולם התורה.
במרכז הכינוס נשא דברים ראש הישיבה הגאון הגדול הגר"י אייכנשטיין שליט"א, שיחת השקפה בקרב בני הישיבות. בדבריו הוא ביקש לגעת בשאלה שמטרידה רבים: עד כמה חלה עלינו החובה להתאמץ ולפעול, ומתי ההשתדלות נחשבת שלמה. כדי להסביר את הדברים, הביא משל מעשי ופשוט מהחיים:
"אברך צעיר התחתן, וסוכם שהוא צריך חמשת אלפים שקלים בכל חודש כדי להתקיים. האבא אמר לו: 'תעשה מאמץ ותביא אלף שקלים, ואת שאר ארבעת האלפים – אני אתן לך'. החודשים עברו, ובאחד החודשים התאמץ הבן והביא רק תשע מאות תשעים ותשעה שקלים – היה חסר לו רק שקל אחד. הבן חשב לעצמו: האם בגלל שקל בודד אבא לא ייתן לי את כל שאר הסכום?
אבל האבא פנה אליו ושאל: 'מדוע חסר שקל? האם באמת עשית כל מה שאתה יכול?'.
כאן הסביר האב לבנו: 'אני לא באמת צריך את האלף שקלים שלך, אני יכול להביא לך את כל חמשת האלפים בעצמי. כל מה שביקשתי זה לראות שאתה עושה את כל המאמץ שביכולתך. אם התאמצת באמת עד הסוף – תקבל הכל. אבל אם ויתרת לעצמך אפילו על שקל אחד מתוך עצלות, זו כבר לא השתדלות אמיתית, ובמצב כזה העזרה נפסקת'".
בדברים אלו אמר בצורה ברורה כי גם במערכות הציבוריות אין מקום לשאננות או להסתמכות על אחרים. סייעתא דשמיא, כך הדגיש, מגיעה רק כאשר האדם מנצל את מלוא כוחותיו ועושה מאמץ של מאה אחוז. מי שמקל ראש או מוותר לעצמו מתוך עצלות, אינו יכול לצפות לעזרה משמיים.
המשתתפים יצאו מהכינוס עם מסר חד וברור: עשייה ציבורית אינה נמדדת בתוצאות בלבד, אלא בעיקר בנכונות של כל יחיד ויחיד לתת את המקסימום ולא לוותר על שום פעולה שבכוחו לעשות.
