0%

גיוס בזמן צמיחה: הטעויות הנפוצות כשמגייסים עובדים רבים בבת אחת

רחל סולוביציק
אין תגובות
גיוס בזמן צמיחה: הטעויות הנפוצות כשמגייסים עובדים רבים בבת אחת
תמונה: pexels

חוזה גדול שנחתם, סבב השקעה שנסגר או סניף חדש שנפתח מביאים איתם בשורה משמחת ובעיה דחופה. פתאום צריך עשרות עובדים חדשים, ובזמן קצר. מנהלים שעד אתמול גייסו עובד אחד בכל כמה חודשים מוצאים את עצמם מול טבלה ארוכה של משרות פתוחות ולוח זמנים שלא מחכה.

בלחץ הזה קל לקצר תהליכים. מודעות נכתבות בחופזה, ראיונות נקבעים בין ישיבות וההחלטות מתקבלות על סמך תחושה. ההשלכות לא תמיד ניכרות מיד. לעיתים הן מופיעות חודשים אחר כך, כשחלק מהמגויסים עוזבים, כשהצוות הוותיק שחוק מהעומס או כשמתברר שהתפקיד הוגדר אחרת ממה שנדרש בפועל.

למה צמיחה מהירה מעמיסה על גיוס עובדים?

בלא מעט ארגונים קטנים ובינוניים, מחלקת משאבי אנוש מטפלת במגוון רחב של נושאים במקביל: שכר, קליטה, רווחה, יחסי עבודה ושאלות יומיומיות של עובדים. גיוס הוא רק אחד מהם. כשמספר המשרות הפתוחות קופץ, אותו צוות נדרש לטפל בכמות מועמדים גדולה בהרבה, בלי תוספת של כוח אדם. בתנאים כאלה, גם תהליך שעבד היטב בקצב רגיל מתחיל להיסדק.

גם המנהלים המגייסים נמצאים במצב דומה, כי תהליך בהיקף כזה דורש מהם זמן רב. הם ממשיכים לנהל את העבודה השוטפת, ובמקביל מקדישים שעות לראיונות ולמעבר על מועמדים שהועברו אליהם. כשהעומס מתמשך, הראיונות נדחים, המשוב למועמדים מתעכב והתהליך כולו מתארך דווקא כשהארגון צריך אותו מהיר.

קושי נוסף הוא היעדר נתונים. ארגון שגייס מעט עד היום לא תמיד יודע כמה מועמדים צריך לראיין כדי לאייש משרה אחת, כמה זמן נמשך כל שלב ומתי מועמדים נושרים מהתהליך. הנתונים האלה נאספים בקלות יחסית כשמתעדים כל שלב בטבלה פשוטה, גם בלי מערכת ייעודית. בלי תמונת המצב הזו קשה לתכנן, וכל משרה מתנהלת כאילו היא הראשונה.

מי מנהל את התהליך כשהצוות הפנימי לא עומד בעומס?

תגובה טבעית אחת היא להעמיס עוד משימות על הצוות הקיים. מנהלי משאבי אנוש לוקחים על עצמם עוד משרות, ומנהלים בכירים נכנסים לראיונות בעצמם. לתקופה קצרה זה עשוי לעבוד, אבל כשהצמיחה נמשכת חודשים, העומס הנוסף הופך לשחיקה, והמשימות האחרות של הצוות נדחקות הצידה. העובדים הוותיקים מרגישים את זה, גם כשאיש לא אומר זאת בקול.

חלק מהארגונים מצרפים רכזי גיוס נוספים לצוות הפנימי. זה פתרון טבעי כשהצורך קבוע, אך גיוס כזה דורש זמן בעצמו, וכשהגל נרגע הארגון נשאר עם צוות גדול מהנדרש. לכן חשוב להבחין בין צורך שנמשך שנים לבין גל גיוס שיש לו התחלה וסוף.

ארגונים שמתמודדים עם גל כזה בוחנים לעיתים מודל שבו חלק מהעבודה עובר לגורם חיצוני. אחת האפשרויות היא מיקור חוץ של תהליך הגיוס, שבו צוות מקצועי מנהל עבור הארגון את השלבים שנקבעו, מאיתור מועמדים ועד תיאום ראיונות. כך אפשר להגדיל את קצב הגיוס בלי להרחיב את הצוות הקבוע. ההחלטות על המועמדים נשארות בידי הארגון, והצוות הפנימי מתפנה לעבודה שרק הוא יכול לעשות.

הגדרת התפקיד: הטעות שמתחילה לפני מודעת הדרושים

בזמן לחץ, הנטייה היא להעתיק מודעת דרושים ישנה או לכתוב רשימת דרישות ארוכה ככל האפשר. התוצאה היא לא פעם מודעה שמושכת מועמדים לא רלוונטיים, או מרתיעה מועמדים מתאימים שלא עומדים בדרישה שולית אחת. שתי התוצאות מאריכות את התהליך במקום לקצר אותו.

לפני שמפרסמים את המשרה, כדאי לשבת עם המנהל המגייס ולהבחין בין דרישות סף, שבלעדיהן אי אפשר לבצע את התפקיד, לבין דרישות שהן בגדר יתרון. דרישות הסף צריכות להיות קשורות ישירות לביצוע התפקיד, ולא לנוחות של מי שמסנן. רשימה קצרה וממוקדת מקלה על המועמדים להבין אם המשרה מתאימה להם.

כשמגייסים לכמה משרות דומות במקביל, שווה גם לוודא שכל המעורבים מתארים את התפקיד באותו אופן. מנהל אחד שמחפש ניסיון ניהולי ומנהל אחר שמחפש עובד ביצועי לאותה משרה יוצרים בלבול אצל המועמדים, ומקשים להשוות ביניהם.

תיאור מציאותי של העבודה עצמה עוזר לא פחות מרשימת הדרישות. פסקה קצרה על יום עבודה רגיל, על הצוות ועל האתגרים העיקריים בתפקיד מאפשרת למועמדים לבחון את עצמם עוד לפני שהגישו מועמדות. כך מגיעים לראיון אנשים שכבר יודעים למה הם נכנסים, והנשירה בשלבים המאוחרים עשויה לרדת.

חוויית המועמד: מהירות, עקביות ויחס

בשוק העבודה הנוכחי, מועמדים טובים מנהלים לעיתים כמה תהליכים במקביל. כשהתשובה מתעכבת, הם עשויים לקבל הצעה ממקום אחר לפני שהארגון סיים להתלבט. הודעה קצרה שמעדכנת היכן עומד התהליך ומה הצעד הבא שומרת על קשר, גם כשאין עדיין החלטה.

ראיון עבודה שמתנהל ללא מבנה קבוע יוצר בעיה נוספת. כל מראיין שואל שאלות אחרות, ובסוף קשה להשוות בין המועמדים בצורה הוגנת. סט שאלות אחיד לכל משרה, שמתמקד ביכולות הנדרשות לתפקיד, עוזר לקבל החלטות עקביות ומקצר את הדיון אחרי הראיונות. מומלץ גם לתעד את ההתרשמות מיד בסיום כל ראיון, לפני שהפרטים מיטשטשים.

גם המועמדים שלא התקבלו הם חלק מהתמונה. מי שקיבל יחס מכבד ותשובה ברורה עשוי להגיש מועמדות שוב בעתיד או להמליץ לאחרים. מי שלא שמע דבר אחרי ראיון עלול לספר על כך, והמוניטין של הארגון כמעסיק נפגע בדיוק כשהוא צריך למשוך עוד עובדים. בגל גיוס גדול, מספר האנשים שמכירים את התהליך מקרוב גדל בהתאם.

כמה פרטים קטנים שמשפיעים על האופן שבו המועמדים חווים את התהליך:

לוח זמנים ברור: אמירה מראש כמה שלבים יש ומתי צפויה תשובה.

איש קשר אחד: שם וטלפון של מי שאפשר לפנות אליו בשאלות, לאורך כל השלבים.

הכנה לראיון: מידע על משך הפגישה, על המשתתפים בה ועל מה כדאי להביא.

משוב בסיום: משפט או שניים לכל מי שהגיע לשלבים המתקדמים ולא נבחר.

חבר מביא חבר ומקורות נוספים למועמדים

תוכנית חבר מביא חבר היא דרך מוכרת להגיע למועמדים מהר. עובדים מכירים את הארגון ואת התפקיד, ומפנים אנשים שהם מעריכים. היתרון ברור, אבל כשהיא הופכת למקור כמעט יחיד, הצוות עלול להיות מורכב מאנשים עם רקע דומה מאוד, ולפספס מועמדים מצוינים שאין להם קשר אישי לארגון.

לכן מומלץ לשלב כמה מקורות במקביל. פרסום ברשתות מקצועיות כמו לינקדאין, קשר עם מוסדות לימוד והכשרה ונוכחות באירועים בתחום מרחיבים את מאגר המועמדים. כל ערוץ עשוי להביא סוג אחר של מועמדים, ומעקב פשוט אחרי המקורות שמהם הגיעו העובדים שנקלטו בהצלחה עוזר לדעת היכן להשקיע בגל הבא.

גם עובדים לשעבר שעזבו בטוב עשויים להתאים שוב. חלקם צברו בינתיים ניסיון במקומות אחרים, ומכירים כבר את הארגון ואת דרכי העבודה בו. פנייה מנומסת אליהם לא מחייבת דבר, ולעיתים חוסכת תהליך ארוך.

מקור שנוטים לשכוח הוא העובדים הקיימים עצמם. צמיחה מהירה יוצרת לפעמים הזדמנות לקדם עובדים ותיקים לתפקידים חדשים, ולגייס מבחוץ דווקא למשרות שהתפנו. ניוד פנימי כזה מקצר את זמן ההשתלבות, כי הם כבר מכירים את המערכות ואת האנשים, ומראה לצוות כולו שיש לאן להתקדם בארגון. יש ארגונים שמפרסמים משרות כאלה גם בתוך הארגון, לצד הפרסום החיצוני.

קליטת עובדים: מה קורה אחרי החתימה

גל גיוס לא מסתיים ביום שבו העובדים החדשים חותמים על החוזה. כשעשרות עובדים מצטרפים יחד, קליטת עובדים הופכת לפרויקט בפני עצמו. בלי תכנון, עובדים חדשים מגיעים לעמדה שעוד לא הוכנה, לצוות שלא יודע שהם מגיעים ולמנהל שאין לו זמן להדריך. חוויה כזו בשבוע הראשון עלולה לגרום לחלק מהם לחשוב מחדש על ההחלטה שקיבלו.

הימים הראשונים משפיעים על האופן שבו עובדים חדשים תופסים את הארגון, ועל ההחלטה אם להישאר בו. תרבות ארגונית מועברת לא פעם דרך אנשים יותר מאשר דרך מצגת. חונך קבוע מהצוות, שאליו אפשר לפנות בשאלות קטנות, מקל על ההשתלבות ומוריד עומס מהמנהל הישיר. בגל גדול כדאי להכין מראש מספיק חונכים, כדי שאף חונך לא ילווה יותר מדי עובדים חדשים במקביל.

כדי ששימור עובדים יתחיל כבר מההתחלה, אפשר לסדר כמה דברים לפני שהמצטרפים מגיעים:

ציוד והרשאות: מחשב, חשבונות משתמש וגישה למערכות, מוכנים מראש לכל אחד מהמצטרפים.

תוכנית לחודש הראשון: משימות ברורות ופגישות היכרות עם הגורמים שהעובדים יעבדו מולם.

שיחת מעקב: פגישה קצרה עם המנהל אחרי כמה שבועות, לשאלות ולתיאום ציפיות.

קבוצות קליטה: מפגש משותף לעובדים שהצטרפו באותה תקופה, שיוצר היכרות גם בין צוותים.

לסיכום

גיוס בזמן צמיחה מעמיד במבחן את הצוות, את התהליכים ואת הסבלנות של כל המעורבים. הגדרה ברורה של התפקיד, קשר רציף עם המועמדים, ראיונות במבנה אחיד ומקורות גיוס מגוונים עשויים לקצר את הדרך ולשמור על האיכות. קליטה מתוכננת משלימה את התהליך, ועוזרת לוודא שהעובדים שגויסו במאמץ רב יישארו בארגון גם אחרי שהגל ייגמר.

הכתבה עניינה אותך?

0%
0%

תוכן שאסור לפספס

הוסף תגובה לכתבה

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם

כתבות נוספות

דיווח על כתבה

מצאתם טעות, אי דיוק או בעיה בכתבה? ספרו לנו ונבדוק.