ח"כ מאיר פרוש נשא היום (שני) דברים במליאת הכנסת, בדיון מיוחד לציון יום הזיכרון לראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, ובחר להתמקד בהחלטתו ההיסטורית להסדיר את מעמדם של בני הישיבות עם הקמת המדינה. פרוש הדגיש את הכרת הטוב של הציבור החרדי כלפי בן-גוריון, ולצד זאת מתח ביקורת על ההסתה נגד לומדי התורה בשנים האחרונות וקרא להחזיר את האחדות לעם.
בפתח נאומו הבהיר פרוש כי אין בכוונתו להתעלם מהמחלוקות האידיאולוגיות החריפות שהיו בין בן-גוריון לציבור החרדי, אך לדבריו, ההחלטה שקיבל בנוגע לבני הישיבות העניקה לו מקום של כבוד גם בקרב מי שחלקו עליו. "אינני בא לטשטש את ההיסטוריה. בן-גוריון היה בר פלוגתא חריף של הציבור החרדי. היו בינינו תהומות אידיאולוגיים ומחלוקות קשות על אופי החיים בארץ ישראל", פתח. "ובכל זאת, בציבור החרדי ראו בו אדם בעל זכויות, משום שברגע המבחן ההיסטורי הוא הבין את גודל השעה, והיה ראשון להסדרת מעמדם של בני הישיבות עם הקמת המדינה – ואף קודם לכן".
כדוגמה להכרת הטוב שהייתה בציבור החרדי, סיפר פרוש על סבו, רבי משה פרוש ז"ל, שאמר קדיש לעילוי נשמתו של בן-גוריון. "הכרת הטוב הזו לא הייתה אצלנו מס שפתיים. סבי ז"ל, רבי משה פרוש, אמר קדיש לעילוי נשמתו. תארו לעצמכם, יהודי חרדי, איש ירושלים, אומר קדיש על יריב אידיאולוגי מובהק – מתוך הערכה עמוקה לזכות שעמדה לו בהסדרת מעמד לומדי התורה".
בהמשך הציג פרוש את הרקע ההיסטורי להחלטותיו של ראש הממשלה הראשון, על רקע השואה והחורבן שהותירה באירופה. "בן-גוריון לא הקים את המדינה בחלל ריק. הוא ביקש להקים מדינה לאחר שהעם היהודי עבר שואה נוראה, כדי שתהיה, כהגדרתו במגילת העצמאות, בית לכל יהודי. העם היהודי עבר אז את השנים הקשות ביותר בתולדותיו; הנאצים ימ"ש רצחו בנו במיליונים, השמידו כשליש מכלל העם היהודי בעולם, והחריבו את עולם התורה המפואר באירופה".
פרוש הסביר כי על רקע המציאות הקשה ביקש בן-גוריון ליצור שותפות רחבה בין חלקי העם, וכי מתוך תפיסה זו גובשו גם הסדרי הסטטוס-קוו ומעמד בני הישיבות. "בתוך החלל העצום הזה הבין בן-גוריון כי נדרשת אחדות. הוא הקים את המדינה ועבד קשה מאוד כדי שכל חלקי העם – או לפחות כמעט כולם – יהיו שותפים לה, או לכל הפחות לא יתנגדו לה. בהזדמנות אחרת אולי נרחיב על כך, שכן אנו מוגבלים בזמן הדיבור, אך אין זה סוד שכחלק מאותה תפיסה נולדו מסמך הסטטוס-קוו והסיכומים על הסדרת מעמד בני הישיבות".
לדבריו, למרות הפערים האישיים והאידיאולוגיים, בן-גוריון הבין את חשיבות מקומם של לומדי התורה בחברה הישראלית. "בן-גוריון לא היה חבר אגודת ישראל, בלשון המעטה. הוא לא למד בישיבה, וגם לא שלח את בניו ללמוד בישיבה. אבל הוא הבין אמת פשוטה: בתקופה שנדרשת בה אחדות, לא פוגעים באלו שלומדים תורה".
מכאן עבר פרוש להשוואה בין גישתו של בן-גוריון לבין היחס לעולם התורה בשנים האחרונות. הוא ציין כי העם היהודי מתמודד שוב עם אתגרים ביטחוניים וחברתיים בארץ ובעולם, ובהם גם התגברות האנטישמיות. "היום, 78 שנים אחרי, העם היהודי שוב עובר שנים קשות ומורכבות – גם כאן בארץ, בעקבות המלחמה, וגם בתפוצות. ברוך השם איננו מתקרבים לאסון הנורא של ימי היטלר ימ"ש, אבל המצב בעולם רחוק מלהיות פשוט: אין יום שבו איננו שומעים על אנטישמיות גואה, על פיגועים נגד יהודים ועל שנאה ברחבי העולם – באירופה המצב קשה מאוד, וראינו זאת אפילו בתוצאות בחירות האמצע בארצות הברית".
בהמשך תקף את מי שלדבריו בחרו דווקא בתקופה זו לפגוע בלומדי התורה וללבות מחלוקות. "עצוב מאוד שבמשך שלוש השנים האחרונות, דווקא בתקופה הזו, כאשר היו סיבות טובות לאחדות בעם יותר מתמיד, היו כאלו שבחרו לפעול הפוך מבן-גוריון: לפגוע בלומדי התורה, להסית נגדם, לבייש אותם ולקרוע את העם בנושא כל כך רגיש".
פרוש התייחס גם לשינוי שחל לדבריו בשיח הפוליטי כלפי הציבור החרדי לאחר מערכת הבחירות, וטען כי היחס השתנה בהתאם לאינטרסים הפוליטיים. "ועוד יותר עצוב לגלות היום, אחרי קמפיין בחירות רווי הסתה, שברגע שהאינטרס הפוליטי משתנה – פתאום כל השיח כלפי החרדים מתהפך לטובה. אני יכול ללמד זכות על אלו שהסיתו, ולומר שכנראה גם הם לא באמת התכוונו לכל השנאה הזו, והכול נבע מאינטרס פוליטי צר. ובכל זאת, זה כואב, משום שהפגיעה והצלקות אינן חולפות באותה מהירות שבה משתנה האינטרס הפוליטי".
את דבריו חתם בקריאה לאחדות ולוויתור על מחלוקות פנימיות לנוכח האתגרים הניצבים בפני העם היהודי. "אל מול האתגרים והאיומים שבפניהם ניצב העם היהודי בארץ ובעולם, צריך להמשיך להתנהל כמו בן-גוריון, להתעלות מעל המחלוקות הפנימיות, ולבחור באחדות אמתית", דברי ח"כ פרוש.