שלום וברכה מורי ורבותי!
המשנה במסכת סנהדרין דף ל"ז ע"א מספרת, שכאשר היו מגיעים עדים לספר על אדם שמגיעה לו מיתה, לדוגמא הוא רצח מאן דהוא, והיו הדיינים יושבים איתם לוודא עד כמה הדין הוא דין אמת, כי על פי העדות שלהם, היו אמורים להרוג את אותו אדם.
היו הדיינים מכניסים את העדים לחדר ואומרים להם: "אתם יודעים למה נברא אדם הראשון אדם אחד בלבד ולא נבראה קבוצה של אנשים? למה הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם עם עשרה או עשרים אנשים שנולדו ראשונים? מדוע הוא ברא רק אדם אחד ולאחר מכן ברא ממנו את חוה ורק לאחר מכן הם פרו ורבו והביאו את כל העולם הזה אל תיקונו, למה?
בכדי שתדע, כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין פ"ד מ"ה) – בדיוק כמו שכל מי שהורג נפש אחת, כאילו הרג עולם מלא".
מסיימת המשנה ואומרת: לפיכך חייב כל אדם לומר, בשבילי נברא העולם (שם).
למה? מה הפלוס בזה? מה מיוחד באדם שמסתובב בעולם ואומר: "הכל נברא בשבילי?".
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! יש לך יכולות, יש בך כוחות ולא תמיד אתה משתמש בהם, לפעמים אתה רואה את העולם כולו כזה גדול ואת עצמך כבורג כל כך קטן במערכת עד שאתה לא נותן לעצמך את הביטוי הנכון.
"אני מבקש ממך, תבין עד כמה אתה משמעותי, תבין עד כמה אתה גדול, תבין עד כמה העולם כולו לא נברא אלא בשבילך ומשם תלך ותצליח".
אתה פוקח את העיניים בבוקר, אתה חייב לומר לעצמך: "בשבילי נברא העולם", משם ואילך ההצלחה מובטחת לך ברוחניות ובגשמיות.
כל בוקר בפתיחת העיניים, מיד לאחר מודה אני, כל אחד מאיתנו אומר: "בשבילי נברא העולם", ויוצאים לניצחון של יום נוסף.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
