אברך שיגר לקובץ התורני 'ווי העמודים' סיפור מרתק שמלמד על החיוב הגדול והעצום לדון לכף זכות:
אני אוהב ללמוד בקול ובריכוז, כך נהגתי גם בישיבה, וכך גם נהגתי לאחר נישואי, שהייתי לומד בלילה בבית, למדתי בסלון הבית בקול. והנה כמה שבועות לאחר נישואי הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום.
הרגשתי שיש בלבה איזו שהיא תרעומת עלי, התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחוה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני , לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?"
ואכן היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה : "באחר הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע, אתה הרגשת צורך משום מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך
היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת"
נדהמתי למשמע אוזני מעולם לא על דעתי לדבר כך , ובוודאי שלא לאשתי הטובה והמסורה, לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה, אימצתי את זיכרוני אך לשוא. ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה, היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכלשתי בדיבורי?!
לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרונים בדקדוק רב, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה: הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפת כל מילה שאני לומד , ובאותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בדף ו ע"א "מי שיש לו ב ' בתים בשני צידי רשות הרבים , עושה לחי מכאן ולחי מכאן".
ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילן לא הרגשתי חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן, והיא שמעה ברור את המלים האלו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן "! ויצאה מהחדר פגועה ".
לאחר שהראיתי לה את הגמרא בפנים, והסברתי לה שלא אמרתי לכי, אלא לחי , והכוונה לדין בדיני עירובין, שעושים עמוד בסוף הרחוב , וזה נקרא "לחי", והיא תקנה לשבת כדי לזכור שלא לטלטל בשבת נרגעה.
האשה לא היתה יכולה לדמיין בחלומה את האמת, ולא יכלה לראות שום צד זכות, אבל היתה צריכה לגשת לבעלה לאחר הלימוד ולשאול אותו זה הפריע לך, וכך לא היתה נוצרת טינה בליבה, וכך צריך כל אדם לעשות, או לדון לכף זכות או לגשת אל האדם ולדבר עמו.
