שלום וברכה מורי ורבותי!
מספרים על אחד מגדולי ישראל בדור האחרון שחלה במחלה קשה וחשוכת מרפא עד שהרופאים הודיעו לו שהגיע הזמן להיפרד מבני המשפחה בפרט, ומהעולם בכלל.
הוא הפך את העולם בתפילות, בתחינות, בקריאת תהילים ומה לא.
אחד מתלמידיו אף פנה לאחד מצדיקי הדור וביקש את ברכתו.
אמר לו אותו צדיק: "לך לרב שלך ותאמר לו שיש מישהו שלא מוחל לו כבר הרבה שנים. שיבקש ממנו מחילה וישוב לחיים".
הוא ניגש לרב שלו ועדכן אותו בדברים. הרב ניסה להיזכר במי מדובר וחשב אולי מדובר על פלוני ועל אלמוני. הלך וביקש מהם מחילה, אך הם השיבו לו שהם אף פעם לא הקפידו חלילה וחס.
חזר התלמיד לצדיק והצדיק אמר לו: "תאמר לו שיבקש סליחה מאחד משכניו לשעבר". ואז אותו רב נזכר שבהיותו אברך צעיר הוא סילק מהשכונה אדם שבניו התחילו להתרועע בחברה רעה והם עצמם היוו איום לרוחניות של השכונה.
הוא עשה זאת מתוך מטרה נאמנה וצודקת ומתוך שליחות של אש קודש, הם פשוט קלקלו את ילדי השכונה. אבל עדיין, האבא היה פגוע.
הוא הגיע לביתו של האב, הוא ביקש מחילה. האב אמר לו שהוא ממש לא מסוגל למחול לו, אבל בגלל שהוא חולה, הוא מוחל לו את אותה מנת מחילה הדרושה להחלמתו.
ואכן מיד הוא החלים.
שימו לב טוב!
יהודי זה סכנה. לפגוע ביהודי זה לפגוע בספר תורה. התכוונת או לא התכוונת, אם לא נהגת בכבוד, הסתבכת.
"אבל הייתה לי מטרה טובה", "עשיתי את זה כי אין שום ברירה אחרת", "בתפקידי אני מנהל גמ"ח ואם כמנהל גמ"ח לא אקפיד על בעלי החובות שיחזירו חובותיהם, איך אנהל גמ"ח?".
רבותי!
כל התשובות נכונות, אבל יהודי שנפגע ממך, הרי שגרם לך לבעיה חמורה ואפילו חמורה מאוד.
גם אם אתה מנהל גמ"ח, גם אם אתה גבאי, גם אם אתה צדיק וגם אם אתה אחראי על 'משמרת הצניעות' בשכונה, תמיד להשאיר מרווח של יחס טוב ורגוע של אפשרות למחילה ואפילו של אפשרות של כבישים עוקפים.
אין לנו ברירה אחרת. באנו לעולם הזה על דעת לעמול ועל דעת לעשות טוב לעם ישראל. אבל אם הטוב הזה יכול לגרום רע למישהו, כנראה שישנה דרך שלישית שיכולה להשאיר את הטוב לכולם ועדיין להתגבר ולא לגרום רע לאף אחד אחר. כי אם זה לא היה, לא היו עונשים בעולם הזה על דברים כל כך איומים ונוראים.
ה' יזכה את כולנו להצליח לזכות את הרבים, להשקיע בעם ישראל, ועם זה לא לפגוע באף יהודי לעולם, בנחת שלווה ושמחה לעבודתו יתברך.
ברוכים תהיו!
