שלום וברכה מורי ורבותי!
לפעמים לקבל, זה בעצם להעניק.
כלומר, עצם ההסכמה של אדם לקבל משהו מאדם אחר, לפעמים זו לא קבלה אלא נתינה.
וכלפי מה הדברים אמורים?
ישנם אנשים שמאוד מאוד טורחים ודואגים להעניק ולהשפיע על כל הסובבים אותם, אבל ביום שאי-מי מהסובבים אותם מנסה לגמול להם טובה, מנסה להחזיר להם, הם מיד מצטדקים תחת מעטה ה"שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז), ואינם מוכנים לקבל מאומה מאף אחד מבני המשפחה או מהחברים.
וכאן מגיע אותו בן משפחה ואומר: "כל כך הרבה הענקת לי. פעם ב.. אני רוצה להחזיר לך, תן לי הרגשה טובה", ואכן המתנה אותה הוא רוצה להעניק, היא מתנה שנועדה יותר לקבל מאשר לתת, כי הוא רוצה לחוש "אני לא רק מקבל אלא אני יודע גם לתת".
כאן התפקיד שלך הוא לקבל.
גם אם "שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה", בעצם לא קיבלת אלא הענקת. תן את הזכות לאחרים להודות לך ולחוש בטוב עם עצמם.
הגמרא במסכת קידושין (דף ז' ע"א) אומרת, שאשה שנותנת כסף לגבר ואומרת לו: "קח את הכסף הזה ובסכום הזה אני אהיה מקודשת לך", אם הוא אדם מפורסם שזו זכות וכבוד להעניק לו מתנה, הרי שהיא מקודשת לו.
כי בעצם היא לא נתנה, אלא היא קיבלה.
זה נכון שם וזה נכון לגבי כל אחד מאיתנו, ואולי זה גם יבהיר לנו במקצת על הערה שקיבלנו על הסיפור אותו סיפרנו על מרן הרב עובדיה ע"ה (ביום רביעי שעבר, ג' חשון), שאמר לשוטרים שהוא לא מוחל להם עד לרגע שיעניקו לו ספר, בתמורה להטרדה אותה הטרידו אותו .
כי להעניק למרן הרב עובדיה ספר, זה בעצם לא לתת, זה לקבל!
עם אהבת ישראל שלו, עם הרגישות המיוחדת שלו, בוודאי שזה נעשה באווירה הרבה יותר מדהימה ומחכימה מכפי שזה עלול להישמע על ידי אדם אחר.
ברכת הצלחה לכולנו, בחכמה וברכה, בנתינה, בהענקה ובכן בקבלה לשם אותן מטרות נעלות, וברוכים תהיו!
