נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר. (בראשית מט, כא)
בתרגום אונקלוס, נפתלי בארע טבא יתרמי עדביה ואחסנתיה תהי מעבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון, וביאורו, גורלו ונחלתו של נפתלי תהיה בקרקע טובה שתתן פירות ויהיו מודים עליהם.
והנה מצינו בגמ' בברכות (מד, א), במשנה, הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו, והקשו בגמרא, האם יש אפשרות שהמליח הוא עיקר והפת טפלה, אמר רב אשי, באוכלי פירות גנוסר שנו, ופירש"י, פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת ולכן מברכין עליהם מפני חשיבותן, והנה הים כנרת ופירות גנוסר היו בחלקו של נפתלי כמבואר בברכת נפתלי ים ודרום ירשה, ומפורש שם בספרי דהוא ים כנרת, וע"פ זה יתבארו דברי אונקלוס, בארעא טבא יפול חלקו וארצו תגדל פירות חשובים כאלו שיהיו עיקר לברכה שיברכו עליהם, והיינו פירות גנוסר, אמנם בתוס' שם פירשו סוגית הגמרא בענין אחר, ומתרגום אונקלוס יש ראיה לפירש"י:
ברכת פירות ארץ ישראל
והנה מצינו בגמ' בברכות (מד, א) במשנה, אכל ענבים ותאנים ורמונים, מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל, וחכמים אומרים, ברכה אחת מעין שלש, רבי עקיבא אומר, אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות, ובגמ' אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי חנינא, כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי, כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ושאל אביי את רב דימי, מה ברכה אחת מעין שלש, אמר ליה, על פירות העץ מברך על העץ ועל פרי העץ וכו', ועל חמשת מינים מברך על המחיה ועל הכלכלה וכו' וחותם על הארץ ועל המחיה, וכשאוכל גם מזונות וגם פירות במה חותם את הברכה, רב דימי אמר, שכשם שרב היה חותם בראש חודש מקדש ישראל וראשי חדשים, ורב חסדא אמר שמברך ג"כ, על הארץ ועל פירותיה, ורבי יוחנן אמר, על הארץ ועל הפירות, אמר רב עמרם, שלא חלקו לפי שרב חסדא היה מבבל והיה מברך על פירותיה ורבי יוחנן היה מארץ ישראל בירך על הפירות, והקשה רב נחמן בר יצחק, מדוע מדוע מברכים בבבל על פירותיה והרי אוכלים את הפירות בארץ ישראל, אלא רב חסדא אמר, על הארץ ועל הפירות, רבי יוחנן אמר, על הארץ ועל פירותיה.
פירות ארץ ישראל בחו"ל
כתב הרמב"ם (פ"ח הל' ברכות הי"ד), ברכה אחת שהיא מעין שלש של חמשת המינין של פירות ושל יין היא של מיני הדגן, אלא שעל הפירות הוא אומר על העץ ועל פרי העץ וכו', ועל היין הוא אומר על הגפן ועל פרי הגפן, וחותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות, ואם היה בארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה, ויש מי שמוסיף בברכה מעין שלש קודם חתימה,
והנה יש לדון האם הברכת על פירות ארץ ישראל היא מחמת האכילה בראץ ישראל או שהברכה על מה שגדלו בארץ ישראל, וא"כ יש לדון לגבי פירות שגדלו בא"י ואוכלם בחו"ל וכן פירות חו"ל שאוכלם בא"י, ומדברי הרמב"ם לכאורה מבואר שהחיוב הוא במקום שנמצא לפי שכתב ואם היה בארץ ישראל.
והנה כתב הטור (או"ח סי' רח) בחו"ל חותמין בפירות על הארץ ועל הפירות, ובני א"י חותמין על הארץ ועל פירותיה ועל היין חותמין על הארץ ועל פרי הגפן ולא כאותם שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן.
הבית יוסף (ס"י) הביא מדברי רבנו יונה (ברכות לב, א מדפי הרי"ף), שכשמביאים פירות לחוצה לארץ מארץ ישראל על הספק אין צריך לשנות המטבע של חוץ לארץ, אבל הרשב"א כתב, מסתבר שאפילו בחוצה לארץ אם אוכל פירות הבאים מן הארץ מברך על הארץ ועל פירותיה שהרי למי שסובר כדברי הגמ' בהו"א שרב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה בבבל, ורק הקשו שהם בני ארץ ישראל אוכלים ובני בבל מברכים, ומשמע שכל מקום שאוכלים יכולים לברך.
ובב"ח כתב, שנראה שגם ה"ר יונה מודה לדברי הרשב"א שמברכים על פירות של א"י בחו"ל על פירותיה, וכל מה שכתב היינו כשיש ספק אם הם מארץ ישראל אף על פי שצריך לעשרם מספק מכל מקום אין לשנות המטבע של חוץ לארץ, אבל אם ודאי שהן פירות ארץ ישראל צריך לברך ועל פירותיה אפילו הובאו לחוץ לארץ ואין חולק בזה, ולא כפי שמשמע בדברי הבית יוסף שה"ר יונה לא סבר כדברי הרשב"א.
ובפרישה (סקט"ו) כתב, שלא חלקו הרשב"א וה"ר יונה וכל מה שכתב ה"ר יונה כשיש ספק היינו ספק בפרי אם הוא מהארץ או מחו"ל ויש גם ספק בברכה שאי"צ לשנות את המטבע של חו"ל, והבית יוסף סבר שהספק הוא אם הביא פרי של ארץ ישראל לחו"ל שיש ספק מה לברך.
וכן פסק בשולחן ערוך (רח, י), בברכה אחת מעין שלש של פירות דחוצה לארץ חותם על הארץ ועל הפירות, ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה, ואם בחו"ל אוכל מפירות הארץ, חותם ג"כ על פירותיה, וכתב במשנה ברורה (סקנ"ג) שברכת על הארץ ועל פירותיה שמשבח להשם יתברך על נתינתו לנו את הארץ שמוציאה אותן פירות, וכתב (סקנ"ד), שבחו"ל אם יש ספק שהפירות הגיעו מארץ ישראל כגון שסמוך לארץ, ואינו יודע אם הובאו מהארץ מברל על הפירות, וכן אם גדלו בחו"ל והביאן לארץ מברך על הפירות.
באליה רבה (סקי"ח) כתב שלפי"ז בספק אם הם פירות ארץ ישראל בחו"ל מברך על הפירות, והוא הדין אם הוא בארץ ישראל וספק אם באו מחו"ל מברך על פירותיה, וכן פסק בעולת תמיד (סק"ח), שכשהוא בארץ ישראל וספק אם באו מחו"ל, ומ"מ אין לשנות המטבע של חו"ל, וכתב להגיה כן בדברי הב"י פירות חו"ל לארץ ישראל במקום מארץ ישראל, וכל שכן בפירות ארץ ישראל לחו"ל שאומר על הפירות אפילו בוודאי מארץ ישראל, לכן כתב עליו שהרשב"א שחולק על רבינו יונה, והקשה לפי"ז, מדוע כתב רבינו יונה שמספק יש לעשרם, הרי מצינו במשנה (חלה פ"ב) שפירות חו"ל שנכנסו לארץ ישראל חייבים בחלה, ופסקו הרמב"ם (פ"א הל' תרומה הכ"ב) והטור (יו"ד סי' שלא), הרי שאפילו וודאי פירות חו"ל בארץ ישראל חייבין במעשר.
וכתב להלכה, שפירות שודאי באו מחו"ל לארץ ישראל יברך על הפירות, ואם ודאי באו מארץ ישראל לחו"ל יברך על פירותיה, אבל בספק בין בארץ ישראל בין בחו"ל מברכים על הפירות, שלא מצינו שהרשב"א חולק בזה, ובפסקי תשובות כתב שכל זה אינו לעיכובא, שבדיעבד אם אמר על פירות ארץ ישראל על הפירות או על פירות חו"ל על פירותיה יצא ידי חובתו.
בתשובות והנהגות (ח"ו סי' ס) כתב, שבספק יכול לומר על הארץ ועל פירותיה ועל הפירות, ויוצא ממ"נ שהרי בארץ ישראל יוצא גם אם אומר על הפירות וכן הרי הזכיר פירותיה, אמנם הקשה שהרי אומר על הארץ ואח"כ מפסיק ועל הפירות באמצע חתימת הברכה, אמנם כתב שמה שאומר ועל הפירות אינו הפסק באמצע החתימה, כיון שמדבר גם על פירות א"י, רק שלכתחילה צריך ברכה רק על ארץ ישראל ולכך יש לומר על הארץ ועל הפירות ועל פירותיה, אמנם כתב לומר שמא היינו דוקא כשמסמיך את הארץ לעל פירותיה משא"כ כשיש הפסק אי"ז משמע שהפירות הם של הארץ ולכך יש לומר על הארץ ועל פירותיה ועל הפירות, ואי"ז הפסק באמצע חתימת הברכה, כיון שעושה כן מספק שאולי הם פירות א"י, הרי"ז לצורך הברכה, ואי"ז הפסק, וכן הרי מתקן דברין בתוכ"ד.
מקום שהוא ספק ארץ ישראל
בשלמי תודה (שבועות סי' מ, ג) הסתפק, לענין דין הברכה באוכל מפירות משבעת המינים, שמברך אחריה ברכת מעין שלש, ובפירות שגדלו בא"י מסיים וחותם בה על פירותיה, איך יברך בפירות שגדלו במקום שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל, האם דינם כפירות א"י וחותם ועל פירותיה, או כפירות חו"ל, שרי יש שיטות שיש בהם את מעלת ארץ ישראל, ובברכי יוסף הביא בזה מחלוקת הפוסקים, ולכאורה זה תלוי במחלוקת הכו"פ והמהרי"ט אם יש בה משבחה של א"י ומעלותיה או לא, ומספק למעשה יאמר ועל הפירות, כפי שביארנו בדברי ה"ר יונה, ובחשוקי חמד כתב, לדון לגבי פירות הגדלים ברפיח שנכבשו בכיבוש ראשון דהיינו רק בימי יהושע בן נון ולא ע"י עולי בבל, שיברך על הפירות ויכול לאכול יחד עם פירות ארץ ישראל וברך על פירותיה.
אכל פירות ארץ ישראל וחו"ל
הקהילות יעקב הסתפק אם אכל פירות הארץ וחו"ל כיצד יסיים בברכה אחרונה, וכתב, שהאוכל מפירות הארץ וחו"ל, יסיים בברכתו על הארץ ועל פירותיה, משום שיש בכלל מאתיים מנה, וכשמודים להשי"ת על ארץ ישראל ופירותיה, כולל שבח זה גם הודיה על המתנה הקטנה יותר דהיינו פירות חו"ל, אולם אם יברך רק על הארץ ועל הפירות, תהיה ברכתו רק על הדבר הקטן ולא על פירות הארץ שהם מתנה גדולה יותר מאשר סתם פירות.
אכל מזונות מארץ ישראל
הנה כתב הרא"ה שלענין חמשת המינים אין חילוק בין אם הדגן הוא מארץ ישראל או מחו"ל ואף בארץ ישראל חותמים על המחיה ולא על מחייתה, וכך נראה מזה שלא הוזכר נוסח זה ברמב"ם ובשו"ע, אכן בברכי יוסף (רח סק"י) הביא בשם כפתור ופרח שבארץ ישראל יש לחתום על מחייתה, וכן כתב בהלכות קטנות (ח"ב סי' נה) ובכף החיים (רח, ע).
וכתב הנצי"ב במרומי שדה, שהסיבה שתיקנו לומר על פירותיה הוא משום שבפירות אלו השתבחה ארץ ישראל, ואם כן יש לומר, כיון שברכת על המחיה נתקנה גם על מיני דגן שלא הוזכרו בשבח הארץ כמו כוסמין שיבולת שועל ושפון הרי נמצא שברכה זו אינה מיוחדת למינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ולכן אין מקום לייחד נוסח בפני עצמו למינים הגדלים בארץ ישראל. והאור שמח (פ"ח הי"ד) ביאר, שעיקר הברכה נתקנה על הפרי, כיון שלא נשתנה וניכר גידולו אבל מזון ומחיה שנשתנו ולא ניכר גידולם לא שייך לשבחם בנוסח המשייך אותם לגידולי הארץ.
באגרות משה (יו"ד ח"ג סי' קכט) כתב, אם יש לשנות ולומר על הארץ ועל מחיתה כמו שמשנים במעין שלש על הפירות לומר על הארץ ועל פירותיה וכן בברכת המזון לשנות על פת מתבואת א"י בברכה שניה על הארץ ועל מזונותיה, שבודאי אין בידנו לשנות בנוסח הברכות כלום וממילא אין לשנות, ואף שראית בספר פאת השלחן דהר"י בעל התוס' פסק כן כיון שבתוס' וברא"ש לא מצינו אין לסמוך ע"ז.
על פרי גפנה
והנה בברכה אחת מעין שלש שמברכים על היין של ארץ ישראל, יש להסתפק האם חותמים על הארץ ועל פרי גפנה או על הארץ ועל פרי הגפן, ומסתימת דברי השולחן ערוך שלא הזכיר שלענין זה יש שינוי בין ארץ ישראל לחו"ל נראה שגם בארץ ישראל חותמים ועל פרי הגפן, ואף שבספר כף החיים (שם) כתב שבארץ ישראל חותמים ועל פרי גפנה, והוא כדבריו שאף על חמשת המינים יש לחתום על מחייתה.
ואולם ברוקח (הל' ברכת המזון סי' שמא) לענין יין ופירות חילק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ואילו לענין על המחיה כתב ששוים הם, וכן הוא מנהגינו, ולכאורה תלוי בשני הטעמים, שלדברי המרומי שדה אינו שייך כלל לברכה שעל היין כיון שעיקר התקנה רק למינים שהשתבחה ארץ ישראל והרי יין הוא מענבים שהשתבחה בהם הארץ, משא"כ לדברי האור שמח היה נראה לומר שגם ביין כיון שאין גידולו ניכר, אמנם אפשר לומר שגם לדבריו נכלל בגדר פירות.
בערוך השולחן (או"ח רח, ו), הביא בשם הב"י (סעיף יא) בברכה מעין ג' דיין אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן אלא על הארץ ועל פרי הגפן או על הארץ ועל הפירות, לפי שלעניין החתימה יין שוה ככל הפירות אבל יש חולקין בזה שצריך להזכיר גפן גם בחתימה ולכן י"ל על הארץ ועל פרי הגפן, וכתב המג"א (סקי"ז) שבדיעבד אם סיים על הגפן ועל פרי הגפן ג"כ יצא וזהו בגמר חתימה אבל קודם גמר חתימה הכל מודים שצ"ל ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן ובפירות יאמר על הארץ ועל הפירות אפילו בא"י.
ובפרישה (סקט"ז) כתב, על היין חותמין על הארץ ועל פרי הגפן, ובמרדכי (סי' קנ) כתב שאין לשנות וכן בסמ"ג (עשין כז, קיא) כתב בשם ר"י שגם ביין חותמין על הארץ ועל הפירות וכן כתבו בתוספות, שלכאורה משמע שאין צריך לשנות החתימה ביין, וכן בהגהת סמ"ק וכן כתבו רוב הגאונים לבד הרא"ש והתוספות.
והנה, בראשונים והטור ושו"ע עפ"י הגמ' (ברכות מד, א) לא מוזכר השינוי בנוסח בין ארץ ישראל לחו"ל אלא לענין פירות, אך בברכי יוסף מוזכר מנהג זה, וכן מפורש באדמת קודש (ח"א סי' ג) וכן המנהג פשוט וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' מו), ובתשובות והנהגות (ח"ג סי' עה) מביא שיש מי שגם בפירות מסיים על הפירות וכנראה משום שהיה חושש שמא הפירות אינם מגבולות הארץ.
הזכרת הארץ בחו"ל
בלבוש (ר"ח ס"י) כתב לגבי מה ששגם בחוץ לארץ מסיימים על הארץ ועל הפירות אף שהארץ היא ארץ ישראל ואילו הפירות היינו פירות חוץ לארץ ואיך חותם בברכה בשתי עניינים, וכתב לבאר, שאמנם הארץ היינו ארץ ישראל שנאמר (דברים ח, יד) 'וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וגו', מכל מקום הפירות היינו גם פירות ארץ ישראל וכן פירות חוץ לארץ עמהן, שהארץ מוציאה פירותיה ואגבה מברך אכל פירות שבעולם, ועוד שמלת הארץ אף על גב שנתקנה על ארץ ישראל מכל מקום היא כוללת גם כל את העולם, וכשאומר על הארץ ועל הפירות כוונתו על ארץ ישראל ואגב חוץ לארץ.
לכלול כמה ברכות יחד
והנה כתבו הראשונים שהאוכל מיני מזונות ושתה יין ואכל פירות משבעת המינים יכלול בברכת מעין שלש את כל המינים יחדיו ויאמר על המחיה על הגפן ועל הפירות, וכן כשהוא חותם את ברכתו יאמר ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הפירות, וכתבו התוספות שאין זה נחשב לחתימה בשתים כי הארץ היא זו שמוציאה את המחיה והפירות, והנה החזון איש (לד סק"ז) מבאר, שברכה שאין בה חתימה כלל נחשבת כולה כחתימה ואין לכלול בה כמה ענינים יחד, ולדבריו מובן מדוע אין כוללים בברכה ראשונה מחיה גפן ופירות יחדיו כי מאחר שהיא נחשבת כולה כחתימה הרי אסור לחתום בשתים, ובזה הרי לא שייכים דברי התוספות שהרי הארץ אינה מוזכרת כלל בברכה להחשב כענין אחד.
קדימה בין פירות א"י לחו"ל
בתשובות והנהגות (ח"א סי' קפח) דן האם מקדים פירות חו"ל לא"י כשהם חביבים, שחביבים פירות ארץ ישראל שמברכים עליהם על הארץ ועל פירותיה, ולמי שחביב לו בודאי מקדים החביב, אבל כשחביב לו של חו"ל וחשוב לו יותר נראה שיברך על חו"ל ואין חובה להקדים של ארץ ישראל, והאחרונים דנו לענין אתרוגים מארץ ישראל שיש בזה מעלה וכמבואר בב"ח דמוכח כן מנוסח הברכה ונאכל מפריה, יש בזה משום חשיבות ושבח ארץ ישראל שפירותיה טובים, אבל בברכות הנהנין שתלוי מדינא גם כן בחביב עליו אכילתו, לא מקדימין שבח הארץ לחביב, ומקדימין בשבעה מינים כפי שמקדים בפסוק, אבל לא מצינו שחייב להקדים של ארץ ישראל כשחביב לו יותר לשל חו"ל, ולכן נראה שמקדים של חו"ל אם חביבים לו וטעימים יותר ואינו צריך לברך ולהקדים פירות ארץ ישראל דוקא, ובפרט בזה"ז שניטל מהם טעמם מפני החטא וכמבואר בחז"ל ומצוי שחביבים דחו"ל יותר.
מנפתלי תבוא בשורה לכל ישראל
ברמב"ן (בראשית מט, כא) כתב, שמנהג מושלי ארץ לשלוח זה לזה האילים, וכך הענין, כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלו אותן בהיכלי מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהר ותשוב למעונה ויתבשרו בהן, וזה טעם אמרי שפר, כלומר אילה שלוחה מבשר בשורות טובות, והענין הזה ידוע, והמשל, כי נפתלי שבע רצון ומלא כל טוב וממנו תבא בשורה לכל ישראל כי עשתה ארצו פירות לשבעה, כמו שהזכירו רבותינו בפירות גנוסר (תנחומא ויחי יג).
לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com
