מיקום כתבה: חדשות חמות

בשעה זו, כאשר עם ישראל נמצא בעיצומן של ההכנות האחרונות לקראת שביעי של פסח, מתברר כי הרגע הגדול לישועה קורה ממש עכשיו. מדובר בסגולה נוראה ומיוחדת, בדוקה ומנוסה, שייסד מו"ר הגאון הצדיק הרב יעקב אדלשטיין זצוק"ל רבה של רמת השרון, על סדר תפילה על העבר ובקשה על העתיד. בניגוד לתפילות רבות הנאמרות בלילה, תפילה זו יש לאומרה בחצות היום בערב שביעי של פסח. והיא מסוגלת ביותר לזיווג ולפרנסה ולבריאות ולכל ישועה שהאדם צריך לה.

סדר התפילה, שרבים כבר החלו באמירתו בשעה זו, נפתח בפרקי תהילים נבחרים: ס"ז, ס"ח, ל"ב, קל"א וק"י, ולאחריהם אמירת "נשמת כל חי". מיד לאחר מכן נאמר הפיוט "ויאתיו כל לעבדך", שבו מבקשים על מלכות השם בעולם: "ויאתיו כל לעבדך. ויברכו שם כבודך. ויגידו באיים צדקך. וידרשוך עמים לא ידעוך. ויהללוך כל אפסי ארץ. ויאמרו תמיד יגדל ה'. ויזבחו לך את זבחיהם. ויזנחו את עצביהם. ויחפרו עם פסיליהם. ויטו שכם אחד לעבדך. וייראוך עם שמש מבקשי פניך. ויכירו כח מלכותך. וילמדו תועים בינה. וימללו את גבורתך. וינשאוך מתנשא לכל לראש. ויסלדו בחילה פניך. ויעטרוך נזר תפארה. ויפצחו הרים רינה. ויצהלו איים במלכך. ויקבלו עול מלכותך עליהם. וירוממוך בקהל עם. וישמעו רחוקים ויבואו. ויתנו לך כתר מלוכה".

בהמשך הסדר שתיקן הרב זצ"ל, נאמר הפיוט "האדרת והאמונה": "האדרת והאמונה, לחי עולמים. הבינה והברכה, לחי עולמים. הגאוה והגדולה, לחי עולמים. הדעה והדיבור, לחי עולמים. ההוד וההדר, לחי עולמים. הועד והוותיקות, לחי עולמים. הזך והזוהר, לחי עולמים. החיל והחוסן, לחי עולמים. הטכס והטוהר, לחי עולמים. היחוד והיראה, לחי עולמים. הכתר והכבוד, לחי עולמים. הלקח והליבוב, לחי עולמים. המלוכה והממשלה, לחי עולמים. הנוי והנצח, לחי עולמים. השגוי והשגב, לחי עולמים. העוז והענווה, לחי עולמים. הפדות והפאר, לחי עולמים. הצבי והצדק, לחי עולמים. הקריאה והקדושה, לחי עולמים. הרון והרוממות, לחי עולמים. השיר והשבח, לחי עולמים. התהילה והתפארת, לחי עולמים".

הסדר נחתם בפרק קנ' בתהילים "הללו אל בקדשו", כאשר בסיומו מגיע רגע השיא שבו כל אחד יבקש ויתחנן לבורא עולם שימלא משאלות לבם לטובה וייראו ישועות במהרה".

יצוין כי רבים עשו כן ונושעו בס"ד, שכן זוהי שעת רצון נדירה שאין להחמיצה.

מעמד רב רושם של "הקבלת פני רבו" נערך בהיכל קהילת "חניכי הישיבות" בשכונת גבעת האנטנה, בהשתתפות המונים שבאו לחסות בצלו של מרן ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי שמואל בצלאל שליט"א.

המעמד נפתח בדבריו של הרב יהודה דיין, מראשי הקהילה, שגולל בפני הקהל את סיפור הקמתה של הקהילה במסירות נפש על ידי אברכים שבנו אותה יש מאין. בדבריו הזכיר הרב דיין את הבטחתו של מרן, לפיה "כאשר פועלים במסירות לשם שמים רואים ברכה", עדות חיה לצמיחתה המרשימה של הקהילה בשטח.

במרכז המעמד מסר מרן ראש הישיבה שיעור עיוני מעמיק בסוגיית "מתוך שהותרה מלאכת אוכל נפש ביום טוב", כשלאחריו נשא דברי חיזוק אקטואליים לאור המצב המורכב. ראש הישיבה עמד על החשיבות המכרעת של ניצול ימי ספירת העומר וההכנה הראויה לקראת מתן תורה. בדבריו שיבח מרן את הקהילה ואת ראשיה, המוכרים לו מקרוב כמי שפועלים לשם שמים. עם סיום השיעור, עברו המוני המשתתפים לפני מרן להתברך ולהתחזק.

במעמד המרומם השתתפו עוד שורה של גדולי תורה, ביניהם הגאונים רבי יורם מיימון, המשגיח רבי רחמים זיאת קצין, והדיין רבי יונתן שושן.

החל מצאת החג המונים צפויים לעלות ולפקוד את ציונו הקדוש של מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל בבית העלמין פוניבז' בבני ברק לרגל ציון יום השנה הראשון עם תום י"ב חודש להסתלקותו. העליה לציון תתקיים החל מצאת החג ביום רביעי בלילה ועד לכניסת שבת קודש פרשת שמיני.

לרגל המצב הקשה השורר בארץ, יערך ביום חמישי כ"ב ניסן בשעה 14:00 בצהרים מעמד תפלה וזעקה מרכזי בציון בראשות אחיו ממשיך דרכו ראש הישיבה הגה"צ הרב צמח מאזוז שליט"א ובהשתתפות מרנן ורבנן גדולי ישראל וגדולי תלמידיו של הגר"מ זצ"ל שיתפללו יחד עם ההמונים למען עם ישראל והצלחת המלחמה בכלל החזיתות.

עצרת מרכזית לכבודו ולזכרו תתקיים בהמשך היום בישיבת 'כסא רחמים' במעמד מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, החל מהשעה 20:00 ותועבר בשידור חי בכלי התקשורת.

יום ההילולא עצמו יחול ביום חג שביעי של פסח – כ"א ניסן תשפ"ו. הראשון לציון הגרש"מ עמאר יצא בקריאת קודש מיוחדת לקראת יום ההילולא לרבני הקהילות ועמך בית ישראל, כאשר בין הדברים כתב: "ואת אחי אני מבקש שבכל בתי הכנסת ובתי המדרש יעשו השכבה למעלת רבנו ביום שביעי של פסח, ומה טוב ומה נעים שכל אחד ילמד משניות לעילוי נשמתו, ושכרו כפול מן השמים".

"וביום אסרו חג דפסח" הוסיף וכתב הראש"ל בקריאתו, "שבו הושלמו י"ב חודשים מיום הקבורה ידליקו נר לעילוי נשמתו, ונאמן הוא בעל הגמול שישלם שכר טוב לעושי רצונו, והרב הנאמן בוודאי ימליץ טוב בעדכם ובעד כל עם ישראל, לישועה קרובה בבא לציון גואל בב"א", חתם הגרש"מ.

גם הראשון לציון הגאון הגדול הרב דוד יוסף פנה גם הוא לציבור, "במלאות שנה להסתלקותו של מרן שר התורה פאר הדור והדרו רבינו מאיר מזוז זצוק"ל ראש ישיבת "כיסא רחמים" המעטירה. סיני ועוקר הרים, אשר כל ימיו היו קודש להעמדת תלמידים ולזיכוי הרבים. בחריפות ובקיאות גדולה בכל מכמני התורה מלימוד העיון וההלכה ועד לדקדוק הלשון והפיוט.

חסרונו של המנהיג הגדול מורגש היטב בקרב רבבות תלמידיו ומוקירי דרכו, המוצאים נחמה אך ורק בעמל התורה ובספריו הרבים שהותיר אחריו כברכה. וכהכרת הטוב אני קורא לכל אחינו בני ישראל להדליק נר לזכרו, לעילוי נשמת רבי מאיר בן כמסנה, רוח השם תניחנו בגן עדן. וראוי לכל אחד ללמוד הרבה תורה ומשניות לעילוי נשמתו הטהורה, ולהתחזק בלימוד ספריו ופסקיו המאירים את הדרך לדורנו".

יצוין כי לקראת יום ההילולא הראשון, במוסדות ישיבת 'כסא רחמים' נערכים לקליטת ההמונים שיגיעו מכל רחבי הארץ בהיערכות מוגברת וכן בצל המצב הביטחוני המתוח. כאשר בין היתר הקרקע במתחם בית העלמין הקרוב לציון עצמו רוצף וכן הוצבו אהלים וסככות שישמשו את הציבור הרחב – אהלי תפלה, אהלי הכנסת אורחים ומתחמי הדלקת נרות כפולים המיועדים גם לגברים ולנשים בנפרד, אהל תפילות של מניינים לאורך כל שעות היום וכן אהל לימוד סמוך לבית העלמין בו יהיה כולל עם משמרות לאורך 24 שעות ההילולא.

עוד ניתן לציין כי מעבר מיוחד לכהנים סודר במקום וכמובן מרחב מוגן הועמד בסמיכות לציון הקדוש בשל המצב הביטחוני. כן במקום יעמדו גם לרשות העולים שתיה וכיבוד מסביב לשעון. כמו כן במקום נתלו שלטים עם פתגמים והגיגים חוצבי להבות מאוצרו של ראש הישיבה זצ"ל.

בימים האחרונים חולקו ברחבי הארץ עשרות אלפי חוברות הסברה ומידע על העלייה ההמונית. החוברות כוללות גם מקבץ סיפורי נסים מכלי ראשון של אנשים רבים אשר ראו ישועות אחר תפלה ותחינה על הציון הקדוש. לטובת העולים הסעות מרוכזות נערכות ליציאה מריכוזים רבים. 

צילומים: מושיק

דובר צה"ל התיר הבוקר (שלישי) לפרסום תיעודים מיוחדים ויוצאי דופן מתוך מצלמות הטילים המדויקים של חיל האוויר, המתעדים את רגעי ההשמדה של מערך ההגנה האווירית האיראני.

במסגרת המאמץ המלחמתי המתמשך להשגת עליונות אווירית מוחלטת, השמיד צה"ל ביותר מ-130 מערכות הגנה אוויריות מסוגים שונים שנפרסו ברחבי איראן במטרה להגן על מתקנים אסטרטגיים. התקיפות המדויקות בוצעו בהכוונת להק המודיעין של חיל האוויר (למד"ן), אשר הצליח למפות ולסמן כל סוללת טילים וכל מכ"ם פעיל, ובכך לאפשר למטוסי הקרב לפעול בחופשיות ולהחריב את "חומת המגן" של המשטר האיראני.

התיעודים שנחשפו מראים את הטילים הישראליים "נועלים" על סוללות הנ"מ המתקדמות ביותר של איראן, חלקן מתוצרת רוסית וחלקן מפיתוח עצמי, ומשמידים אותן בדיוק כירורגי רגעים ספורים לפני הפגיעה. השמדתן של למעלה מ-130 מערכות אלו מהווה פגיעה אנושה ביכולת של איראן לזהות או ליירט מטוסים וכטב"מים של חיל האוויר, מה שמשאיר את מרכזי השלטון, אתרי הגרעין ותשתיות הנפט חשופים לחלוטין לתקיפות המשך. בצה"ל מציינים כי המבצע השיטתי להסרת האיום האווירי הוא שלב קריטי המאפשר את הרחבת הפעילות ההתקפית ללא חשש מסיכון חיי טייסים או פגיעה בכלי טיס.

במערכת הביטחון מדגישים כי היקף ההשמדה של מערכות ההגנה האווירית באיראן הוא חסר תקדים במונחים עולמיים. משטר הטרור בטהרן השקיע מיליארדי דולרים לאורך עשורים בביצור שמיו, אך בתוך ימים ספורים הצליח חיל האוויר הישראלי לנטרל את מרבית היכולות הללו.

הפגיעה במערכות הללו לא רק חושפת את איראן לתקיפות ישראליות, אלא גם מעבירה מסר מרתיע למדינות האזור על העליונות הטכנולוגית והמודיעינית של צה"ל. "השמיים מעל איראן הפכו למגרש הביתי של חיל האוויר", מסרו גורמים צבאיים, "אנחנו ממשיכים להעמיק את הפגיעה בכל מקום שבו המשטר מנסה להרים ראש".

חיל האוויר הישראלי, בהכוונת אגף המודיעין, השלים ביממה האחרונה מבצע תקיפה אסטרטגי רחב היקף בעומק איראן, שהתמקד בחיסול יכולת הייצור העצמית של חומרי לחימה רגישים. היעד המרכזי במטס היה מפעל פטרוכימי קריטי בעיר שיראז, אשר שימש את הכוחות החמושים לייצור חומצה חנקתית – חומר גלם חיוני והכרחי לייצור חומרי נפץ ומרכיב מרכזי בתהליכי פיתוח דלק מוצק עבור טילים בליסטיים.

תקיפה זו מהווה המשך ישיר להשמדת המפעל הפטרוכימי הגדול ביותר באיראן והמתחם במאהשר בשבועות האחרונים, ובכך למעשה "חנק" צה"ל את אחד המתחמים הבודדים שנותרו לייצור רכיבים כימיים המאפשרים את המשך המערכה האיראנית.

במקביל להפצצה בשיראז, חיל האוויר תקף והשמיד אתר שיגור רחב היקף של מערך הטילים הבליסטיים בצפון-מערב איראן. אתר זה היה אחד המוקדים הפעילים ביותר של המשטר, וממנו שוגרו עשרות טילים לעבר שטח מדינת ישראל במהלך המבצע הנוכחי ובחודשים שקדמו לו. התקיפה בוצעה בזמן שבתוך המתחם פעלו עשרות חיילים ומפקדים של מערך הטילים שעסקו בהכנות לשיגורים נוספים, מה שהוביל לפגיעה קשה בכוח האדם המקצועי של היחידה האסטרטגית ביותר במשמרות המהפכה. גורמי ביטחון מציינים כי השילוב בין השמדת מלאי הטילים המוכנים לבין החרבת המפעלים המייצרים את חומרי הנפץ עבורם, מציב את תוכנית הטילים של איראן בנסיגה של שנים לאחור.

בצה"ל מדגישים כי העמקת הפגיעה בתשתיות הייצור היא המפתח להכרעת המערכה לטווח ארוך, שכן היא מונעת מהמשטר האיראני את היכולת להשתקם ולחמש מחדש את שלוחותיו ברחבי המזרח התיכון. המטס האחרון הוכיח שוב את העליונות המודיעינית המוחלטת של אמ"ן, שידע להצביע על המתחמים הכימיים המדויקים המזינים את מכונת המלחמה של האייתוללות. "אנחנו פועלים בשיטתיות לפרק את היכולות הצבאיות של איראן מהיסוד", נמסר מגורמים צבאיים, "מייצור הכימיקלים בשיראז ועד למשגרים בצפון-מערב המדינה – שום מתחם אינו חסין".

לוחמי אוגדה 98, עוצבת "האש", רשמו בשבוע האחרון הישג משמעותי במערכה הקרקעית בדרום לבנון עם השלמת ההתייצבות ב"קו הנ"ט". מדובר בקו גיאוגרפי ואסטרטגי קריטי, שממנו נהגו מחבלי חיזבאללה לשגר טילי נ"ט מונחים לעבר יישובי הגליל ומוצבי צה"ל לאורך הגבול. כעת, עם ביסוס האחיזה בקו זה, צה"ל מחזק את הגנה הקדמית ומצמצם דרמטית את יכולת הארגון לפגוע במישרין באזרחי ישראל ובכוחות הפועלים בשטח.

במקביל להתקדמות של אוגדה 98, פועלות כעת בדרום לבנון ארבע אוגדות נוספות – 91, 36, 146 ואוגדה 162 – במהלך משולב ורחב היקף שלא נראה כמותו עשורים. הכוחות פועלים בנקודות מפתח מבצעיות שבהן הושגה שליטה, ומבצעים סריקות יסודיות לטיהור המרחב ממחבלים, פירים ותשתיות טרור תת-קרקעיות. פעילות זו מתבצעת בתיאום הדוק עם מאמץ תקיפה מסיבי באש מהאוויר ומהיבשה לעבר מרכזי הכובד של חיזבאללה בעומק לבנון, במטרה לשתק את יכולות הפיקוד והשליטה של הארגון.

בצה"ל מבהירים כי המערכה נגד שלוחת הטרור האיראנית בלבנון תימשך בעוצמה רבה, וכי לא תתאפשר שום פגיעה בריבונות ישראל או באזרחיה. המעבר של אוגדה 98 לשלבים הבאים של הטיהור והשמדת התשתיות נועד להבטיח מציאות ביטחונית חדשה בצפון, שבה חיזבאללה מורחק מהגדר ואינו מסוגל לאיים על הבית. "אנחנו פועלים בנחישות מול אויב שבחר לקשור את גורלו במשטר הטרור בטהרן", נמסר מדובר צה"ל, "ונמשיך עד להשגת כל יעדי המלחמה".

הדרמה המודיעינית סביב צמרת השלטון באיראן עולה שלב, כאשר פרטים חדשים שמתפרסמים ב"טיימס" הבריטי שופכים אור על מצבו האמיתי של מוג'תבא חמינאי.

לאחר שהנשיא דונלד טראמפ הטיל פצצה פוליטית וטען כי המנהיג העליון החדש "מת או במצב קשה מאוד", מגיע אישור ממקורות דיפלומטיים המצביעים על כך שחמינאי הבן אכן שרוי בתרדמת ומאושפז תחת אבטחה כבדה בעיר הדתית קום. לפי הדיווח, המידע מתבסס על מודיעין איכותי ומשותף של ישראל וארה"ב, אשר הועבר למדינות המפרץ במטרה לתאם את הצעדים הבאים מול הוואקום השלטוני בטהרן.

המסמך הדיפלומטי שנחשף קובע חד-משמעית כי מוג'תבא חמינאי אינו מסוגל לנהל את המדינה או להיות מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות הקריטיים של המשטר בעיצומה של המלחמה. המידע הדרמטי הזה עומד בסתירה מוחלטת לדיווחים המוקדמים שהפיץ המשטר האיראני, לפיהם מוג'תבא נפצע באורח קל בלבד במכת הפתיחה של המלחמה, אותה תקיפה קטלנית שבה חוסל אביו, עלי חמינאי.

כעת מתברר כי הפגיעה הייתה קשה בהרבה משפורסם, וכי הניסיון להציגו כדמות מתפקדת היה חלק ממבצע הונאה שנועד למנוע קריסה פנימית של מנגנוני הביטחון האיראניים.

חשיפת מצבו הרפואי האמיתי של חמינאי מחזקת את ההערכות כי איראן מתנהלת כרגע ללא מנהיג עליון מתפקד, מה שמסביר את הבלבול הרב שנראה בשבועות האחרונים בשרשרת הפיקוד ובמשא ומתן המדיני.

בוושינגטון ובירושלים עוקבים בדריכות אחר מאבקי הכוח בתוך משמרות המהפכה, שכן היעדרותו של מוג'תבא פותחת מחדש את שאלת הירושה ומערערת את היציבות של המשטר כולו. בעוד טהרן מנסה לשדר שליטה, המציאות בשטח מעידה על משבר מנהיגות עמוק שעלול להוביל לשינויים מרחיקי לכת במבנה השלטון של הרפובליקה האסלאמית כבר בעתיד הקרוב.

לוחמי אוגדה 91, הפועלים בשבועות האחרונים בעומק דרום לבנון, ממשיכים להרחיב את הפעילות הקרקעית הממוקדת במטרה להשמיד כל תשתית טרור של חיזבאללה שמאיימת על יישובי קו העימות בישראל.

במהלך הפעילות, זיהו הכוחות חוליית מחבלים ממערך הנ"ט של חיזבאללה כשהם מתמקמים בתוך מסגד במרחב הלחימה, במטרה לשגר טילים לעבר כוחות צה"ל בחסות המבנה הדתי. מיד עם הזיהוי, פעלו הכוחות בנחישות, חוליית המחבלים חוסלה והמתחם הושמד כדי להסיר את האיום באופן סופי.

בחטיבת 769 נרשמה סגירת מעגל מהירה נוספת כאשר לוחמי החטיבה זיהו מחבל שתיצפת עליהם מתוך מבנה במטרה להכווין אש לעברם. בשיתוף פעולה הדוק עם חיל האוויר, הוכוון כלי טיס שתקף את המבנה וחיסל את המחבל בטרם הספיק לפעול. במקביל, לוחמי צוות הקרב החטיבתי של גבעתי, שהצטרפו למערכה בלבנון, פועלים לטיהור מרחבים מיוערים ובנויים וחיסלו במהלך היממה האחרונה מספר חוליות מחבלים בהיתקלויות פנים אל פנים.

בסריקות שערכו לוחמי גבעתי אותרו מחסני אמל"ח משמעותיים הכוללים מטעני חבלה רבי עוצמה המיועדים לשימוש נגד טנקים וחי"ר, נשקים מסוגים שונים כמו רובי סער, צלפים ומקלעים, וכן מחסניות וציוד לחימה רב ששימשו את כוח רדואן לקידום מתווי פשיטה.

בצה"ל מבהירים כי הפעילות נמשכת בעוצמה כדי לפרק את המערך הרקטי והנ"ט של חיזבאללה מלמטה, פיר אחר פיר ומבנה אחר מבנה, בדרך ליצירת רצועת ביטחון נקייה מטרור.

על רקע מבצע "שאגת הארי" והסלמת המלחמה מול איראן, היחסים הביטחוניים בין ישראל לאיחוד האמירויות עולים מדרגה. לפי דיווח הערב (שני) ב'כאן חדשות', בקרוב צפויים לצאת אל הפועל שיתופי פעולה אסטרטגיים שלא נראו בעבר בין המדינות.

גורם הבקיא בפרטי היחסים מסר כי בירושלים ובאבו דאבי קיימת כיום הבנה מוחלטת שהמשטר האיראני מהווה איום ישיר ומשותף לשתי המדינות. הבנה זו תורגמה בשבועות האחרונים להידוק הקשר המודיעיני והמבצעי, כחלק מהמערכה האזורית הרחבה.

הנתונים שנחשפו הערב ממחישים את עוצמת התוקפנות האיראנית כלפי המפרץ. לפי משרד ההגנה האמירותי, איחוד האמירויות הותקפה מתחילת המלחמה באופן המשמעותי ביותר מבין מדינות האזור.

סיכום המתקפה היום:

• שיגורים: 12 טילים בליסטיים, 2 טילי שיוט ו-19 כטב"מים שוגרו מאיראן לעבר שטחי האמירויות.
• נפגעים: ארבעה בני אדם נפצעו משברי יירוט של המערכות האוויריות.
• משמעות אסטרטגית: ישראל והאמירויות פועלות בתיאום הדוק אל מול איומי הטילים, כאשר המערכה הנוכחית מוכיחה כי ברית "הסכמי אברהם" הפכה לברית ביטחונית אקטיבית בשדה הקרב.

גורמים מדיניים מעריכים כי התקיפות האיראניות הממוקדות בתשתיות האמירויות נועדו לערער את היציבות הכלכלית במפרץ וללחוץ על בעלות הברית של ארה"ב לסגת מתמיכתן במבצע, אך בפועל – הדבר מוביל לתוצאה הפוכה של התקרבות חסרת תקדים לישראל.

טרגדיה קשה ומזעזעת הכתה הערב (שני) בקהילה היהודית ובעולם החסד, עם הגיע הבשורה המרה על פטירתה של האישה החשובה מרת לאה יוכבד זינגר ע"ה, שנהרגה בתאונה קשה בבולגריה והיא בת 36 בלבד.

התאונה המחרידה אירעה בדרך חזור מהעיר סליסטרה, שם שוכן ציונו של בעל ה'פלא יועץ' זיע"א. המנוחה ובעלה, הרב חיים בצלאל זינגר, יצאו לחופשת חג הפסח בבולגריה כדי להחליף כוחות ולהעתיר בתפילה על ציונו של התנא הקדוש לזכות לזרע של קיימא, לאחר 16 שנות ציפייה. בדרכה חזרה מהציון לכיוון העיר וארנה, אירעה התאונה הקטלנית שגבתה את חייה.

לאה ע"ה הייתה דמות מוכרת ואהובה בירושלים. היא בתו של איש החסד, הרב חיים כהן שליט"א, יו"ר בית התבשיל 'לינת החסד' ממאה שערים אביה הוא מדמויות המפתח המסייעות לשיקום מתחם הציון של ה'פלא יועץ' – המקום ממנו שבה בדרכה האחרונה.

עם הישמע הבשורה, נכנסו לפעולה צוותי היחידה הבינלאומית של זק"א בראשות נחמן דיקשטיין מפקד זק"א אירופה, וחיים וינגרטן סמנכ"ל המבצעים. הצוותים פועלים בתיאום עם משרד החוץ והרשויות בבולגריה כדי להתגבר על הקשיים הבירוקרטיים ולהשיב את המנוחה לקבורה בישראל עוד לפני כניסת החג השני של פסח.

זה קרה ביום בהיר, הם נתלשו באחת מספסלי בית המדרש ומהווי הישיבה המוכר, והושלכו אל מאחורי סורג ובריח לכלא הצבאי "בעוון לימוד התורה", כאשר כל "חטאם ופשעם" שנשמעו לדעת גדולי הדור ובחרו בכלא על פני שמד רוחני בכור ההיתוך החילוני הצבאי.

לרגל חג החירות, 'המחדש' הושיב לשולחן אחד ארבעה בחורי חמד, הבה"ח יהודה חיון משיבת בית מדרש עליון, הבה"ח רפאל מ. מישיבת עטרת ישראל, הבה"ח יצחק רביבו מישיבת רבינו חיים עוזר, והבה"ח ישראל ב., לראיון בלעדי, גלוי לב ורווי באמונה. הם משיבים על השאלות הקשות ופותחים צוהר אל המתרחש הרחק מעין הציבור: מרגעי המעצר האלימים, דרך ההשפלות בתאי הבידוד והמאבק על שמירת ההלכה, ועד לתעצומות הנפש וההשגחה הפרטית שגילו בתוך הקירות האטומים, המסר המחזק והמטלטל בעיצומו של חג החירות מקבל משמעות חדשה ש"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

המפגש המטלטל

המפגש הראשון עם המערכת הצבאית תפס כל אחד מהם בסיטואציה שונה לחלוטין, אך עבור כולם הוא היה פתאומי, אגרסיבי ומטלטל, עבור יצחק רביבו, המעצר גלש לאלימות פיזית של ממש, מיד לאחר הדלקת נרות החנוכה.

"זה קרה בדיוק כשירדתי מהדלקת נרות חנוכה בבית", הוא משחזר בכאב, "הלכתי לרכב שלי כדי לנסוע לישיבה, מיד כשאני מתיישב ומתניע את הרכב, לפתע פותחים לי את שתי הדלתות אנשים בלבוש אזרחי, שאלתי אותם: 'מי אתם? מה אתם רוצים ממני?', והם פשוט לא ענו, לא הכרתי אותם וזה היה מבהיל, באתי לסגור את הדלת, והם פשוט חסמו אותי בכוח, רק אחרי כמה דקות אחד מהם הואיל בטובו להגיד שהוא ממשטרה צבאית ודרש את המפתח של הרכב. אמרתי לו: 'אני אביא לך את המפתח', אבל לפני שבכלל הספקתי להגיב, הוא תפס אותי, משך אותי בכוח אדיר מהרכב לרצפה וגרר אותי לניידת. נפצעתי בגב, חטפתי שפשופים מהאספלט, והגעתי למעצר כשאני ממש מדמם ופצוע."

לעומתו, יהודה חיון נעצר בכלל כשחזר מחו"ל, בסצנה שהפכה מהר מאוד למלחמת התשה, "עצרו אותי בנתב"ג," הוא מספר, "ומשם לקחו אותי ישירות לבקו"ם בתל השומר, ייבשו אותי שם בהמתנה מורטת עצבים של כ8 שעות, נתנו לי בהתחלה לדבר קצת בטלפון, ואז הכניסו אותי לדיון משמעתי מהיר, המבטים שלהם היו חמורי סבר, כאילו אני איזה פושע מסוכן, הם שאלו אותי: 'אתה רוצה להתגייס?', עניתי להם: 'מה אתם רוצים? לא ידעתי בכלל שיש לי כבר צו גיוס, הם לא רצו לשמוע. מיד 'נפלו' עליי ופסקו לי במקום 20 ימי מחבוש, שבסוף קוצרו ל-14 ימים, לקח להם עוד שעות ארוכות שיבשו אותי שם, ולבסוף אזקו אותי בידיים וברגליים, ופשוט זרקו אותי לתא באגף, אבל ברוך השם, לרגע לא פחדתי, אמרתי להם: 'אני לא מפחד מכלום'." 

גם עבור ישראל בנדר, הרגע בו נשללה חירותו היה מהיר ובירוקרטי, מלא בהמתנות ארוכות וחוסר ודאות, "המשטרה הצבאית עצרה אותי לפתע," משחזר ישראל את הרגעים הראשונים, "הם הובילו אותי ישירות לבסיס תל השומר, שם הכניסו אותי למתקן מעצר קטן, נאלצתי להמתין שם בערך שש שעות מורטות עצבים.

בסוף הופיע 'שופט צבאי' שלמעשה התברר כחייל רגיל עם שתי דרגות על הכתף, שקיבל את הסמכות לשפוט אותי, בלי יותר מדי שאלות הוא נתן לי במקום 30 ימי מחבוש, לאחר גזר הדין המהיר הזה החזירו אותי לתא ההמתנה, וזמן קצר לאחר מכן העלו אותי על מיניבוס שיצא לדרך אל היעד הסופי, הגעתי לכלא 10 בסביבות השעה אחת בלילה, כשנכנסתי לכלא מיד הלבישו עלי מדים צבאיים של אסירים."

סדר היום בתא האפל

הכניסה לכלא הצבאי לוותה בהלם תרבות מוחלט ובקשיי הסתגלות למערכת שמטרתה לכופף ולשבור, רפאל מתאר את השבר של הימים הראשונים: "כשנכנסתי בפעם הראשונה, הייתי בהלם טוטאלי, לא הבנתי מה אני עושה שם ואיך אני בכלל קשור למקום הזה, אני בחור ישיבה, ופתאום אני מוקף בחיילים חילונים בתוך כלא צבאי.

למרות שלא עשיתי שום פשע נורא שמצדיק ישיבה מאחורי סורגים, הרגשתי מנותק מכל מה שהכרתי, בהתחלה זה היה פשוט נורא סוגרים אותך בחדר, נועלים אותך עם מפתח, אומרים לך מתי לצאת ומתי לאכול, אתה מרגיש שאתה כלוא, שאין שום שליטה על החיים שלך." 

יצחק מוסיף ומסביר את הפער התהומי בין הכלא לישיבה: "התחושה היא שאתה נזרק אל הלא נודע, אתה מגיע למקום שאתה לא יודע מה עושים בו, ואף אחד גם לא מסביר לך לפני כן, אין שם שום סדר יום שדומה לבחור ישיבה, אין לקום בבוקר לשחרית בצורה מסודרת, אין סדר יום של ישיבה, אין סדר א' או שיעור, כל ההווי המוכר פשוט איננו, מה שהכי היה חסר לי זו החברה, החברים, כל האווירה."

עבור ישראל, התחושה הראשונית דווקא לוותה בסקרנות מהולה במתח, "זה היה מעניין לראות את המקום מבפנים, התחושה הייתה מסקרנת אמרתי לעצמי, בוא נראה מה יש שם, על מה אנשים מדברים שם בפנים, מי הם בכלל האנשים שמרכיבים את אוכלוסיית הכלא."

אך הסקרנות התחלפה מהר מאוד בשגרה נוקשה ואפורה, ישראל מתאר את סדר היום הדחוס שהמתין להם: "קמים בבוקר מוקדם, תפילה, ואחר כך ארוחת בוקר, אחרי זה יש ועדות רפואיות שונות, כל החרדים שהיו שם דאגו להיות בוועדות האלה פשוט בשביל שתהיה לנו קצת תעסוקה במהלך שעות הבוקר הארוכות, אבל את רוב הזמן ניצלנו לטובה.

במקום סתם להיכנס לחדר, היינו נכנסים לבית המדרש של הכלא ופשוט לומדים, בשעה שתיים בצהריים קוראים לכולם לארוחת צהריים, ואז שוב היינו חוזרים ללמוד, לאחר מכן יש תפילת מנחה, ואז פשוט סוגרים ונועלים אותנו בתוך החדר עד השעה שש בערב, משש עד שש וחצי זה זמן המיועד לניקיון החדרים, בשעה שבע מתקיימת תפילת מעריב, אחר כך ארוחת ערב, ובסביבות תשע וחצי עד עשר סוגרים אותנו שוב, נועלים את הדלתות עד חמש בבוקר למחרת."

את המחיר הכבד ביותר שילמו יהודה וישראל. יהודה, שהמערכת הצבאית החליטה באטימות מוחלטת, לסווג אותו ברמת המסוכנות הגבוהה ביותר, מה שנקרא "רמ"ס 5" (רמת סיכון 5), בעקבות אירוע קודם של אסיר שברח מהכלא.

"הכניסו אותי לחדר קטן וסגור," מתאר יהודה את התנאים הנוקשים כמו בצינוק, "האור שם הוא אור צהוב וחזק שדלוק 24/7, אי אפשר לכבות אותו אף פעם, גם בלילה כשאתה מנסה לישון, אסור להכניס בקבוקים לשתיה, מקבלים רק מים מהברז באיזה כד קטן, היחס שם מאוד לא קל ונועד להשפיל אותך: הם נכנסים לספירות בבוקר, מעירים אותך כבר ב-5:30 לפנות בוקר, ואחר כך בצהריים ובערב הם דורשים שתעמוד דום, 'תעמוד נוח! תעמוד דום! אל תזוז!'. אם אתה לא מגיב איך שהם רוצים, הם מתחילים לצרוח עליך ולטרטר אותך, מעבר לזה, כשאתה כבר יוצא מהחדר לטלפון ויש לך בדיוק 4 דקות ביום להתקשר לבית אתה חייב ללכת על משבצות מסוימות, כשהידיים שלך מאחורי הגב והראש מורכן למטה בצורה מאוד מושפלת."

גם ישראל חווה את אימת הצינוק על בשרו בצורה מחרידה ומסכנת חיים, "שמו אותי בצינוק, וזה ללא ספק היה הרגע הכי קשה שחוויתי שם," מתאר ישראל את הרגע שבו נשבר שיא חדש של התעמרות, "הייתי שם כמעט 48 שעות רצופות, קשור בידיים וברגליים באזיקים", מושלך בתוך חדר אטום לגמרי בלי חלון ובלי שום פתח אוורור  וכל זה קורה באמצע הקיץ.

הטמפרטורות בתוך התא הקטן הזה הגיעו לכמעט 50 מעלות, לא היה שם חמצן לנשום, בגלל התנאים הבלתי אנושיים האלה התעלפתי בתוך הצינוק שלוש פעמים, בתוך הצינוק אתה פשוט לא יודע איפה אתה נמצא, אתה לא מסוגל לחשוב על כלום, נראה לי שזו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שבה ממש 'שמעתי' את המוח שלי עובד ככה, בבת אחת, זה מצב קשה מאוד, הראש פשוט נשרף לך מהחום ומהבידוד, רק אחרי כ-48 שעות בסיוט הזה, הוציאו אותי מהצינוק והעבירו אותי לאגף.

ההבדל הוא שבצינוק אתה הרי נמצא לבד וקשור כל היום, אבל כשאתה עובר לאגף אתה לפחות נמצא עם עוד אסיר ויש שומר מהפלוגה, הייתי באגף בערך שלושה ימים, ואחרי זה העבירו אותי לפלוגה ג', זו הפלוגה שנחשבת להכי בעייתית בכלא, מרכזים בה אנשים עם העבירות הכי חמורות שחייל יכול לעשות במסגרת השירות שלו, למרות הכל, חשוב לי להרגיע ולציין ש-99% מהאנשים שנכנסים לכלא הצבאי לא מגיעים לתנאי צינוק כאלה."

הרגעים שלא יישכחו

באופן פלאי ומעורר השראה, דווקא מתוך האפלה, מצאו הבחורים הזדמנות לשליחות וקידוש ה' במקום החשוך ביותר. רפאל החליט מהרגע הראשון שהוא הופך את הלימון ללימונדה: "החלטתי שאני לוקח את השהות שם כחוויה וכשליחות, ראיתי סביבי חיילים חילונים שפשוט צמאים לחיזוק, אחרי כל תפילה הייתי נעמד, מדבר, מוסר כמה הלכות ודברי חיזוק.

היה שם בחור אחד שנכנס ביחד איתי לכלא, הוא סיפר לי שהוא מאמין שיש אלוקים, אבל הוא ממש מתלבט אם הנצרות צודקת או היהדות, בשבת הראשונה פשוט לקחתי אותו איתי לבית הכנסת, והוא ממש נהנה, מאותו רגע, אחרי אותה שבת, הוא התחיל להגיע לכל תפילה ולהניח תפילין כל יום! הוא היה מסתכל עליי ולומד איך מתפללים, בשבת האחרונה שלי שם, עשינו לו עלייה לתורה בפעם הראשונה בחיים שלו, זה היה אירוע מאוד מרגש, וברוך השם, בתוך כל הטירוף הזה, גם זכיתי להשלים שם את המסכת שלמדתי בישיבה."

גם יצחק מצא נחמה באווירה המפתיעה שנוצרה באגף: "היה פשוט מדהים ויפה לראות שם חבר'ה שהם חילונים לגמרי, שפתאום מתחזקים בצורה בלתי רגילה, הם אפילו היו מעודדים אותי! אמרו לי: 'אל תדאג, הכל מבורא עולם, ייצא לך מזה רק טוב', לראות חיילים חילונים עומדים, שרים תפילות מכל הלב ובכוונה אמיתית – זה מראה יפהפה ומחזק."

ישראל מחזק את הדברים ומשתף גם הוא בקידוש השם ולימוד התורה שלא פסקו לרגע: "ברוך השם, למרות התנאים והקשיים, הצלחתי לשמור על לימוד תורה, היה לנו בכלא לימוד חזק מאוד, אפילו בתוך הצינוק החשוך אמרתי המון פרקי תהילים וגם למדתי מתוך ספר אחד שנתנו לי להכניס, כשעברתי מאוחר יותר לאגף הרגיל של הכלא, מצאתי שם בית מדרש עם הרבה ספרים, וישבנו ולמדנו בו המון.

עם זאת, היו רגעים קשים מבחינה רוחנית, הקושי הכי גדול עבורי היה בשבת שבה הייתי נעול בצינוק, ולא אפשרו לי לרדת לשמוע קריאת התורה, גם בימים שני וחמישי, כשהייתי באגף, לא ירדתי לקריאת התורה ונאלצתי להישאר סגור כל היום בתוך חדר קטן של שני מטר על שני מטר, זה היה לי הכי קשה, האווירה הכללית של הלימוד, שהכרתי מהישיבה, הייתה מאוד חסרה לי, בכלא יש מין אווירה של זילות כזאת, אתה מנותק מהעולם הרוחני שלך, זה מצד אחד מאוד מוריד אותך למטה, אבל מצד שני ההתרחקות הזו גם מגבירה בצורה עצומה את החשק לחזור לספסלי הישיבה."

ישראל גם הפך למגדלור עבור חבריו לאגף, "היו שם הרבה חבר'ה שהתחזקו סביבנו, באחת ההזדמנויות הנחתי למישהו תפילין בפעם הראשונה בחייו, הנחתי לו גם תפילין של רש"י וגם של רבינו תם, למעשה, עשיתי לו סוג של בר מצווה שם, בתוך תחומי הכלא, זה היה רגע מאד מאד מרגש שלא אשכח."

יהודה, ששהה בבידוד וסבל את ההשפלות הקשות, מצא כוחות אדירים דווקא מבפנים: "כשאדם נמצא בהשפלה כזו, הוא מרגיש את השם יתברך בצורה הכי חזקה שיש," הוא חושף, "הרגשתי כאילו אף אחד בעולם לא יכול לשלוט עליי. אמרתי לעצמי: הרי מי שם אותי פה? אין לי לאן לברוח, אבל בורא עולם איתי פה בחדר, וזה מה שהחזיק אותי. התפילות שהיו לי שם היו הרגעים הכי טובים בחיי, באיזה שהוא שלב, עם כל הקשיחות שלהם, כשאמרתי להם 'אני לא יכול לצאת, אני באמצע תפילה', הם היו חייבים להתקפל ולהתחשב בי."

יהודה נאלץ גם לנהל מאבק עיקש על המצווה דאורייתא של קריאת פרשת "זכור", בערב שבת הגעתי למפקדים ואמרתי להם שיש פרשת זכור, שזו מצווה מהתורה ושאי אפשר לפספס אותה, ביקשתי  קחו אותי רק לזמן הקריאה לפלוגה איפה שיש בית כנסת ותחזירו אותי לבידוד, הם סירבו בתוקף ואמרו: 'אין דבר כזה', העסקנים בחוץ הפכו עולמות, הצבא הבטיח להם שיסדרו את זה אבל בפועל הם שיקרו, הם לא הוציאו אותי, ואחר כך אפילו הוציאו הודעה שקרית לתקשורת שבכלל לא ביקשתי."

למרות זאת, יהודה גם הוא זכה לקדש שם שמים בתוך הצינוק "היה איתי חייל, בחור ממשפחה דתית שירד מהדת בצבא, הוא אמר לי שהנחמה היחידה שלו בשבת זה לצאת לעשן בשעת הטיול היומי, אמרתי לו: 'ממילא אתה פה בבידוד, אין מלאכות, אתה לא מדליק אור… בשביל מה לך לעשן בשבת?', הוא הקשיב לי, ולא עישן כל השבת.

כשהודעתי לו שאני משתחרר, הוא התחיל לצעוק: 'תישאר פה שבת בכלא! אם תישאר, אני אשמור שבת, אם תלך אני לא יודע מה יהיה איתי', זה ישמע הזוי אבל הוא ממש התפלל שאני אשאר בכלא בשבילו, הבאתי לו את הספר 'תיקון הכללי' של רבי נחמן עם דיבורי חיזוק, והוא כל הזמן החזיק אותו בכיס ואמר לי "זה מה שמחזיק אותי"

היציאה לחירות

למרות חומות הבטון, הבחורים הרגישו היטב את המעטפת הציבורית ואת הדאגה מבחוץ, "הארגונים היו שם איתנו מההתחלה ועד הסוף," משתף ברוך, "ארגון 'עזרם ומגינם' היו תמיד בתמונה, עזרו להורים שלי, דאגו לעורך דין, להכל, אבא שלי התקשר אליי ואמר לי: 'אל תדאג, כולם מאחוריך, כל הציבור איתך', זה נתן לי המון כוח לדעת שאני לא לבד."

רפאל מוסיף כי "לא היו לי יותר מדי ציפיות מהמערכת, אבל מהצד שלנו הרגשתי גב חזק, הגיע אליי עורך הדין שלמה חדד פעמיים, הייתי בקשר עם הרב שמעון שישא, והארגונים החשובים "עם קדוש" ו"נותנים גב" יחד עם 'עזרם ומגינם' של הרב אייכנשטיין שנתנו מעטפת מלאה." 

גם יהודה מציין את ארגוני הסיוע ואת רב הכלא שניסו לעזור כמה שרק יכלו. כמו כן ישראל חש היטב את הפעילות הענפה שהתקיימה עבורו מחוץ לכותלי הכלא, "הרגשתי היטב שמישהו מבחוץ מנסה לעזור ולסייע לי בכל דרך אפשרית," הוא אומר: "הרב שמעון שישא היה שם בשבילי, ענה לי לטלפונים בכל שעה שהייתי צריך אותו, וסייע לי המון מבחינה מעשית ונפשית לאורך כל הדרך." 

כשהגיע רגע השחרור המיוחל, החזרה לעולם התורה הפכה למפגן תמיכה והתרגשות אדיר, רפאל, שסיים את המסכת בכלא, נכנס לישיבה הישר לחגיגת סיום מרגשת: "עשו לי מסיבה גדולה עם ריקודים ושירה, זה היה אירוע מאוד יפה ומכובד," לברוך חיכתה קבלת פנים חמה בישיבה עם תזמורת וסעודה גדולה "ממש קיבלו אותי יפה וחיבקו אותי".

ואת יהודה, שהשתחרר בסמוך לימי הפורים, הפתיעו החברים בבני ברק באירוע יוצא דופן: "עשו לי 'השלמה לפורים!" הוא נזכר בחיוך רחב, "אמרו: הוא הפסיד את פורים בכלא?! נעשה לו השלמה. פתחו שולחנות, הביאו בשרים, לחמניות, דגים, יינות ובירות, ופשוט עשו סעודת פורים שלמה כדי לשמוח יחד."

עבור ישראל, שנעצר מוקדם יותר ביחס לגל המעצרים הנוכחי, החזרה לספסל הלימודים הייתה שקטה יותר אך עטופה בתדהמה קלה מצד החברים. "החברים בישיבה קיבלו אותי באופן די רגיל," הוא מספר בחיוך, "אבל מצד שני הם גם קצת התפלאו, כי אני הייתי בין הראשונים שנכנסו לכלא, אני נכנסתי למעצר כבר לפני כמעט שנה שלמה, בעוד שרוב הבחורים האחרים שהשתחררו לאחרונה נכנסו רק במהלך חצי השנה האחרונה."

"תגיעו עם ראש מורם"

כשהם נשאלים את השאלה הזו, התשובה של כולם מהדהדת באמונה עמוקה וביטחון צרוף.

יהודה מבקש להדגיש: "המסר הוא קודם כל לעשות הכל כדי שלא יתפסו אתכם, אבל ברגע שתפסו אתכם צריך לדעת שאין ממה לפחד! תהיו חזקים, תדעו שאף אחד לא יכול לשלוט עליכם, מה שנגזר נגזר, והעיקר זה לא להראות פחד, ככל שאתה מראה פחות פחד ככה אתה חזק יותר מולם."

רפאל מסכם בגישה חיובית: "אין מה לפחד, בסופו של דבר זו חוויה, אם לוקחים את זה למקום טוב של שליחות ולימוד, זו יכולה להיות תקופה מאוד מחזקת."

ישראל, מניסיונו העשיר, מצטרף גם הוא לצפירת ההרגעה ומבקש להעביר מסר ברור לבחורי הישיבות באשר הם: "המסר שלי הוא קצר פשוט אל תפחדו, בסופו של דבר התנאים במקום הזה מזכירים תנאים של ישיבה קטנה עם מסגרת סגורה, זה ממש לא אירוע כזה מפחיד כפי שמנסים לצייר אותו מבחוץ.

ויצחק חותם בטיפ חשוב לכל בחור: "אם נגזר עליכם להיות שם – תגיעו עם ראש מורם! אל תפחדו מכלום, אל תיתנו להם להחליט עליכם על ההתנהלות שלכם בתפילה או על סדרי הלימוד שלכם, תעמדו על שלכם, גם אם באים אליכם בדרישות הנוגדות את אורח חייכם, תענו בעדינות אך בתקיפות, כל עוד אתם עומדים על שלכם ולא עושים בעיות מיותרות הכל בסדר, יש לכם זכויות, יש לכם תפילות, ואין לכם ממה לפחד."

סיפורם המרתק של בחורי הישיבה מקדשי השם שעמדו בגבורה כשלוחי ציבור עבור כלל ישראל, מוכיח לנו מעל כל ספק שאת הרוח לא ניתן לשבור ונצח ישראל לא ישקר.