מיקום כתבה: חדשות חמות

ברקע המשך הפעילות של צה"ל ברצועת עזה, צה"ל השמיד משגר רקטות שהיה מוכן לירי לעבר יישובי הדרום, אשר הוסתר על ידי ארגון הטרור חמאס, בפיר שזוהה בידי צה"ל.

בהודעה רשמית שמסר דובר צה"ל נכתב: "צה"ל תקף בצפון רצועת עזה והשמיד לפני זמן קצר, פיר ובו משגר רקטות טעון ומוכן לשיגור לעבר דרום הארץ". הפעולה הצבאית בוצעה לאחר שהתברר כי המשגר הועמד במצב מוכנות לירי בטווח זמן קצר ביותר, דבר המהווה חציית קו אדום מבחינה ביטחונית.

מדובר באירוע חמור במיוחד, שכן בצה"ל מבהירים כי לא מדובר בציוד ישן שנותר בשטח, אלא בפעילות אקטיבית שבוצעה תחת מעטה השקט היחסי. "משגר הרקטות הושמש וחומש על ידי ארגון הטרור חמאס לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, פעולה המהווה הפרה בוטה של הסכם הפסקת האש", ציינו בצה"ל וזאת כחלק מחשיפת הניסיונות של חמאס לאתגר את הריבונות הישראלית.

על אף העובדה שחמאס ממשיך בשיקום הארגון בחסות הפסקת האש, בצה"ל ממשיכים להתנהג כמו בערב הטבח ומבהירים כי "טרם התקיפה ננקטו צעדים כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים, לרבות שימוש בחימוש מדויק, תצפיות מהאוויר ומידע מודיעיני נוסף".

נכון לשעה זו, המתיחות באזור נותרת גבוהה, כאשר הכוחות בשטח פועלים בהתאם להנחיות הדרג הפיקודי הבכיר. "כוחות צה"ל בפיקוד הדרום פרוסים במרחב בהתאם למתווה הפסקת האש וימשיכו לפעול להסרת כל איום מיידי" הבהירו בצה"ל.

אבל כבד נפל על משטרת ישראל ועל העיר אופקים עם קבלת הבשורה המרה על פטירתו של רנ"ג איתמר אלוס ז"ל. אלוס, ששירת במרחב הנגב של המחוז הדרומי, היה דמות מוערכת מאוד שהותירה חותם עמוק על חבריו לשירות ומפקדיו, אשר הגדירו את פועלו כסמל למסירות ותחושת שליחות עמוקה. בהודעה רשמית מטעם דוברות המשטרה נמסר: "משטרת ישראל מודיעה בצער רב על פטירתו של גיבור ישראל רנ״ג איתמר אלוס ז״ל, שוטר משטרת ישראל, אשר הלך לעולמו בעקבות סיבות רפואיות".

שמו של אלוס ז"ל ייחקק בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל בזכות גבורתו יוצאת הדופן בבוקר ה-7 באוקטובר. כאשר החלה מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, איתמר לא היסס לרגע; כששמע את קולות הירי ברחובות עירו אופקים, הוא יצא מביתו כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד, במטרה להגן על האזרחים ולבלום את מסע ההרג של המחבלים. בפעולתו האמיצה וחתירתו למגע תחת אש, הצליח בס"ד להציל חיי אדם רבים ולסייע בבלימת המתקפה על העיר. מפכ״ל המשטרה, רב-ניצב דני לוי, ספד לו ואמר: “משטרת ישראל מרכינה ראש ומשתתפת בצערה הכבד של משפחת אלוס. איתמר ז״ל היה סמל לאומץ לב, לערכים ולחתירה למגע, דמות מופת לשוטר ולמשרת ציבור.”

רק לאחרונה, בטקס המצטיינים שנערך לראש השנה תשפ״ו במרחב הנגב, זכה איתמר להוקרה מיוחדת על פועלו המבצעי. במהלך הטקס, העניק לו מפקד המרחב תנ״צ אמיר קליין דרגת רב סמל בכיר, בציון דרך כפול שחגג גם את יום הולדתו. הדרגה הוענקה לו על אומץ לב, הקרבה ועל היותו שוטר מגן העם. עם פטירתו, וכהוקרה על תרומתו ארוכת השנים וגבורתו בשדה הקרב, הוחלט בהמלצת מפקדיו להעלותו לדרגת רנ"ג.

יהי זכרו ברוך.

דרמה של ממש מתחוללת סביב אחת הפרשות המוכרות והכואבות ביותר בתולדות מדינת ישראל.

מדובר באירוע שהתרחש לפני כ-30 שנה, פרשה שגופים רבים במדינה היו מעורבים בה במישרין או בעקיפין, ושהותירה חותם עמוק על הזיכרון הציבורי. כעת, נראה כי חלה תפנית משמעותית שעשויה לשפוך אור חדש על התעלומה רבת השנים. המשטרה עדכנה כי יחידת להב 433 נכנסה לתמונה בתיק שמוגדר כתיק רצח, מה שמעיד על חומרת הממצאים החדשים שנחשפו.

לפי הודעה רשמית שפרסמה המשטרה בנושא: "בית משפט השלום בנצרת אישר בשבוע שעבר הוצאת צו איסור פרסום בתיק, הנחקר ביחידה הארצית לחקירות פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל), להב 433, שעניינו רצח". בשל רגישות העניין וחשש משיבוש מהלכי חקירה, כל הפרטים המזהים בפרשה חוסים תחת איסור פרסום גורף. מרבית האוכלוסייה הבוגרת בישראל מכירה היטב את הפרשה המדוברת, וייתכן מאוד כי כבר בימים הקרובים יותר לפרסם חלק מהפרטים המרכיבים את הפאזל שהולך ונבנה מחדש ביחידות החקירה המובחרות.

ההתפתחות האחרונה מגיעה לאחר תקופה ארוכה של שקט בתיק, וגורמי האכיפה פועלים תחת פיקוח הדוק של הצנזורה הצבאית. בצנזורה הוסיפו וציינו כי הנושא נמצא תחת איפטל צנזוראלי, וכל פרסום אודותיו פוגע במאמצים בנושא. לאור המורכבות והעובדה שמדובר באירוע מלפני שלושה עשורים, החוקרים בוחנים את הממצאים בזהירות רבה, תוך ניסיון להגיע לחקר האמת בתיק שמלווה את המדינה שנים ארוכות.

דרמה בינלאומית: ארה"ב פתחה במהלך השבת במבצע צבאי נרחב על אדמת ונצואלה, שהסתיים בתפיסתו של הנשיא הרודן ניקולס מדורו והעברתו המיידית למעצר בארה"ב. המבצע, שבוצע על ידי היחידה המיוחדת "כוח דלתא", יצא אל הפועל לאחר שה-CIA הצליח לאתר את מיקומו המדויק של מדורו בעזרת מקור פנימי בתוך הממשלה, כפי שדווח בסוכנות הידיעות רויטרס.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שיתף בפרטים ראשונים מהמבצע המורכב בראיון טלפוני לרשת Fox וסיפר כי התנאים המטאורולוגיים היו הגורם המכריע בעיתוי: "התכוונו לבצע את הפעולה לפני ארבעה ימים אבל מזג האוויר לא היה מתאים. ברגע שמזג האוויר אפשר – יצאנו לפעולה. אנחנו היינו חייבים לעשות את המבצע הזה כי אנחנו במלחמה (נגד הברחות סמים)".

הכוחות האמריקנים פשטו על מעונו של מדורו בשעה שהעיר קראקס רעדה מקולות פיצוצים ותקיפות אוויריות. טראמפ תיאר את הרגעים שבהם נלכד הנשיא המודח, שמוגדר כעת כעצור, בדרכו לכתב אישום בניו יורק בגין טרור חומרים מסוכנים. לדבריו, "הוא היה בבית שהוא יותר כמו מבצר. הוא היה במקום עם דלתות פלדה וחדר מאובטח – אבל הוא לא הצליח להגיע לחדר הזה כשהכוחות שלנו פרצו. הוא רצה לנהל מו"מ בימים האחרונים, אבל אני אמרתי לא". הנשיא האמריקני אף חשף בראיון כי ניסה להזהיר את מדורו מראש: "דיברתי עם מדורו לפני שבוע. אמרתי לו שהוא צריך להיכנע אבל הוא לא הסכים. מדורו ואשתו הועברו במסוקים לספינת חיל הים האמריקני 'איו-ג'ימה' והם נמצאים בדרכם לניו יורק".

בעוד שסוכנות הידיעות רויטרס דיווחה על המודיעין המדויק שהוביל לכוח דלתא, רשת CBS הוסיפה כי מדורו ורעייתו, סיליה פלורס, נלכדו בזמן שישנו. בשיחה עם ה"ניו יורק טיימס", החמיא טראמפ למתכנני המבצע ואמר: "הרבה תכנון טוב והרבה חיילים נהדרים ואנשים נהדרים. זה היה מבצע מבריק, האמת". הוא הוסיף וכתב בחשבון ה-X שלו כי "ארצות הברית של אמריקה ביצעה בהצלחה תקיפה רחבת היקף נגד ונצואלה ומנהיגה, הנשיא ניקולס מדורו, אשר נלכד יחד עם אשתו והועף מהמדינה. מבצע זה בוצע בשיתוף פעולה עם כוחות אכיפת החוק האמריקאיים". במקביל למעצר, נרשמו תקיפות כבדות במתחם הצבאי "פוארטה טיונה" ובנמלים אסטרטגיים, מה שהוביל למנוסה המונית של תושבים מקראקס ולהפסקות חשמל נרחבות שהחלו בשעה 2:00 בלילה.

ההשלכות המדיניות של המבצע כבר מורגשות היטב בזירה הבינלאומית. הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהאם חשף בשיחה עם N12 כי המבצע התגבש במשך שבועות, והעביר מסר תקיף למדינות נוספות: "הוא היה מאוד ברור בכך שהוא סבור שיש אימפריה של סוחרי סמים בחצר האחורית שלנו שצריך לחסל. המבצע התגבש במהלך השבועות האחרונים. יש שריף חדש בעיר. אם אני מנהיג איראן אני הולך להתפלל במסגד". גרהאם הוסיף כי "תהליך השחרור" החל וציין כי "כל האפשרויות על השולחן". בעוד שהממשלה המקומית בוונצואלה מאשימה את ארה"ב בניסיון להשתלט על משאבי הנפט והמינרלים, טראמפ הבהיר כי ארה"ב אכן מתכוונת להיות "מעורבת מאוד בתעשיית הנפט של ונצואלה".

נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, מסרה בתגובה כי האיחוד עוקב אחר המצב והדגישה: "כל פיתרון חייב לכבד את המשפט הבין-לאומי ואת אמנת האו"ם". בשטח, עיני העולם נשואות כעת למנהיגת האופוזיציה, מריה קורינה מצ'אדו, שעשויה לתפוס את רסן השלטון ביום שאחרי קריסת משטר מדורו.

המזרח התיכון כמרקחה בעקבות גל המחאות באיראן שהולך ומחריף, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מצטרף לחגיגה ומשגר מסר מאיים וחסר תקדים להנהגה בטהראן. "אם איראן תירה ותהרוג באלימות מפגינים שלווים, כפי שנהוג אצלם, ארצות הברית של אמריקה תבוא לעזרתם. אנחנו טעונים ומוכנים לצאת לדרך. תודה על תשומת הלב שלכם לעניין הזה! הנשיא דונלד ג'יי טראמפ", דברי הנשיא ברשת החברתית שבבעלותו.

האיום האמריקני מגיע על רקע התפשטות המחאה שהחלה בבזאר הגדול של טהראן וכבר הגיעה ליותר מ-20 מוקדים ברחבי המדינה, ביניהם אספהאן, שיראז ועיר פאסה שבדרום מזרח המדינה, שם אף ניסו המפגינים לפרוץ לבנייני הממשל. רזא פהלאווי, בנו של השאה האחרון הגולה בארה"ב, שלח מסר של חיזוק למפגינים ברחובות: "הישארו מאוחדים. הישארו ממוקדים במטרה. הניצחון יהיה שלנו. אתם עושים היסטוריה". כל זאת מתרחש ערב יום השנה השישי לחיסול קאסם סולימאני, כאשר התקשורת הממוסדת באיראן מנסה לשדר עסקים כרגיל ומקרינה תמונות של עולים לקברו בכרמאן, בעוד המדינה כולה בוערת תחת גל מחאה אזרחי חסר תקדים.

התגובה האיראנית כמובן לא איחרה לבוא, ועלי לאריג'אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, פרסם ציוץ חריף נגד הממשל בוושינגטון. "טראמפ צריך לדעת שהתערבות אמריקנית בנושא פנימי כזה תוביל לכאוס באזור כולו ולהרס האינטרסים האמריקניים", הזהיר לאריג'אני והוסיף מסר מאיים המופנה ישירות לציבור בארה"ב: "על העם האמריקני לדעת שטראמפ הוא זה שהתחיל בהרפתקאה הזו. שישמרו על החיילים שלהם".

המתיחות הבינלאומית גוברת גם מצד אוסטרליה, שגינתה את האלימות והרחיבה את העיצומים על גורמים הקשורים למשמרות המהפכה, תוך השארת אזהרת המסע לאיראן על כנה. בתוך כך, בשטח, מחיר הדמים ממשיך לעלות; פורסם שמו של חודאד שריפי מונפארד, הרוג נוסף בעיר מארוודשת, ובמקביל נערכה הלוויה למפגין באספהאן, זאת בהמשך לדיווח על שישה הרוגים במהומות עד כה.

חיל האוויר ביצע גל תקיפות נרחב נגד יעדי טרור בדרום לבנון, כחלק מהמאמץ המתמשך לפגוע ביכולותיו של ארגון הטרור חיזבאללה. בהודעה רשמית מסר דובר צה"ל כי "צה"ל ממשיך בתקיפות נגד ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון: הותקפו מתחם אימונים של יחידת 'כוח רדואן' ומבנים צבאיים". התקיפות התמקדו בתשתיות אסטרטגיות ששימשו את יחידות העילית של הארגון לתכנון פעולות התקפיות נגד ישראל, כאשר צה"ל תקף לפני זמן קצר, תשתיות טרור של ארגון הטרור חיזבאללה במספר מרחבים בדרום לבנון.

במרכז הפעילות הצבאית עמד יעד משמעותי במיוחד ששימש את יחידת הקיצון של הארגון. "במסגרת התקיפות, צה"ל תקף מתחם אימונים ששימש את יחידת 'כוח רדואן' בארגון הטרור חיזבאללה לקיום אימונים של מחבלי הארגון, עבור תכנון והוצאה לפועל של מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ואזרחי מדינת ישראל. כחלק מאימוני המחבלים במתחם, המחבלים עברו תרגולי ירי והכשרות נוספות לשימוש באמצעי לחימה", נמסר מטעם הצבא. בנוסף להשמדת מתחם האימונים, הותקפו מבנים צבאיים ששימשו לאחסון אמצעי לחימה לפעילות של מחבלי ארגון הטרור חיזבאללה לאורך התקופה האחרונה, מה שמהווה פגיעה ישירה בשרשרת האספקה וההיערכות של הארגון בקרבת הגבול.

במערכת הביטחון מדגישים כי הפעילות של חיזבאללה בשטח מהווה חציית קו אדום וכי "התשתיות שהותקפו וקיום אימונים צבאיים של ארגון הטרור חיזבאללה מהווים הפרה של ההבנות בין מדינת ישראל ללבנון ואיום על מדינת ישראל". התקיפה הנוכחית מעבירה מסר ברור לגבי הנחישות הישראלית לשמור על הביטחון באזור, כאשר בצה"ל חותמים את ההצהרה בהבטחה כי "צה"ל ימשיך לפעול להסרת כל איום על מדינת ישראל".

מזג האוויר הסוער מביא עמו אירועי חילוץ מורכבים ברחבי הארץ, כאשר לוחמי אש ממרחב בנימין פועלים לחילוץ לכודים משיטפון בנחל שילה. האירוע החל לאחר שהלכודים ניסו לחצות את הנחל בזמן שישנה זרימה חזקה, וכתוצאה מכך נלכדו באמצע הנחל כשהם נאלצים לעלות על גג רכבם כדי להימנע מהיסחפות. צוות ראשון שהגיע למקום יצר קשר עין עם האזרחים, וכרגע נערכים לתחילת החילוץ המורכב תחת זרמי המים העזים.

במקביל לדרמה בבנימין, התנהל מבצע הצלה נוסף באזור בית שמש, שם כוחות פועלים לחילוץ אדם שנסחף בשטפון סמוך לנחל שורק. מוקד 102 של כבאות והצלה קיבל דיווח על אדם שנסחף בשטפון סמוך לנחל סורק, ומיד הוקפצו לזירה כוחות מתוגברים. יחידת להבה בשיתוף צוותי כיבוי והצלה מתחנות מרחב בית שמש הוזנקו למקום ופעלן בתנאי שטח מורכבים, כאשר עומק המים מוערך בכ-1.60 מטר.

מיד עם הגעת אנשי החילוץ, החלו הפעולות כדי להגיע ללכוד ואכן בחסדי שמים הצליחו לחלצו לפני מספר דקות. לדברי כב"ה, האיש נסחף בעת שרכב על סוס נפלו השניים, הסוס הצליח לעלות ואילו הבחור אשר נפצע בעת הנפילה, נאחז בענף ולא הצליח לחלץ את עצמו. כאמור הוא חולץ ע"י מחלצי היחידה אשר משמשים גם כחובשים ומעניקים לו טיפול רפואי בשטח, לפני העברתו לכוחות הרפואה.

כוחות הכיבוי שבים ומזהירים את הציבור שלא להתקרב לאפיקי נחלים זורמים ולא לנסות לחצותם בשום סוג של כלי רכב, שכן מדובר בסכנת חיים ממשית כפי שמוכיחים האירועים האחרונים בנחלי שילה ושורק.

צילום: כב"ה יו"ש

עשרות בחורי ישיבה הגיעו לחגוג את שחרורם של שני אסירי עולם התורה שנעצרו בעוון לימוד תורה ושהו במשך ימים רבים בכלא 10.

יאיר סעדה, תלמיד ישיבת "כיסא רחמים", שוחרר לאחר 10 ימים בכלא וזכה לקבלת פנים מלכותית שכללה פריסת שטיח אדום עליו צעד לקול שירת חבריו, יחד עם אביו. סעדה נעצר בביתו שבבאר שבע, שעות ספורות לאחר שהגיע מהישיבה כשהוא סובל מחום גבוה, אך המשטרה הצבאית בחרה לעצור אותו במיטתו למרות מצבו הבריאותי, זאת בשל העובדה שנשמע להוראות גדולי הדור ולא התייצב לשירות צבאי.

במקביל, שוחרר גם הבחור יצחק רביבו, תלמיד ישיבת "רבנו חיים עוזר" בבני ברק, לאחר שריצה 17 ימים בכלא הצבאי, בתום מצוד ממושך. כזכור, הוא נעצר מתחת לביתו ברמת גן מיד לאחר שסיים להדליק נרות חנוכה עם משפחתו. שלושה שבועות לפני המעצר המוצלח, ניסתה המשטרה הצבאית לעצור אותו בגבול בני ברק ורמת גן, אך המבצע נכשל באותו ערב בשל התנגדות עזה.

נזכיר, כי בעקבות דיווח על ניסיון מעצרו, קווי ההתרעות של הפלג הירושלמי הזעיקו למקום מאות מפגינים שהתעמתו עם המשטרה, ואכן ציבור גדול של אברכים ותלמידי ישיבות שהוקפצו למקום ע״י ארגוני הסיוע, מחו נגד ניסיון המעצר. קומץ מפגינים פורעים הפכו והשחיתו את ניידות המשטרה הצבאית ובהמשך גם גנבו ציוד צבאי ואזיקים מהרכבים, כשלבסוף לוחמי מג"ב חילצו את חיילי המשטרה הצבאית מהמקום. באירוע לא היו נפגעים, ונגרם נזק לרכב בלבד.

כעת, עם שחרורם של שני הבחורים, חגגו עשרות המשתתפים בריקודים סוערים מחוץ לכותלי הכלא, כשהם מלווים את האסירים המשוחררים חזרה לביתם ולישיבתם.

בתוך כך, ח״כ משה אבוטבול ערך ביקור חיזוק בבית משפחת אטלן באור יהודה לאחר שבנם, הבחור מיכאל, נכלא בכלא הצבאי בשל לימוד תורה. אביו של הבחור, הרה״ג רבי שלום, מחשובי רבני העיר, סיפר כי הוא רואה בבנו – אשר זכה השנה במקום הראשון בתחרות כתיבת חידושי תורה 'ועתה כתבו לכם' – שליח של עולם התורה כולו, וכי המאבק הוא על קיומן של הישיבות ועל הזכות של בני הישיבות ללמוד ללא הפרעה. בדבריו הודה הרב אטלן לח״כ אבוטבול על דברי החיזוק, וציין כי המשפחה שואבת עידוד וכוח מהליווי והתמיכה של תנועת ש״ס, ומברכת את רבני מועצת חכמי התורה.

צילומים: דוד קשת

הסלמה? בסביבות השעה 10:00 הופעלו התרעות במרחב ברעם, הסמוך לגבול הצפון ובצה"ל הודיעו לאחר מכן כי מדובר בזיהוי שווא.

קודם לכן תועד מיירט שיצא לעבר מטרה חשודה בגליל העליון ובצה"ל בדקו אם מדובר בזיהוי שווא, או שמא מדובר במטרה אווירית אחרת, אולם נכון לעכשיו לא מדובר בירי רקטי משטח לבנון. בעיריית קריית שמונה מיהרו להודיע לתושבים כי בשלב זה השגרה נמשכת ואין הנחיות חדשות.

לאחר מכן, הודיעו כאמור בצה"ל כי מדובר בזיהוי שווא: "בהמשך להתרעה שהופעלה במרחב ברעם לפני זמן קצר, שוגר מיירט לעבר מטרת שווא. התרעות הופעלו על פי מדיניות." נמסר מדובר צה"ל.

בכתבה זו נעשה שימוש בתיעוד נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007. אם הזכויות בו שייכות לכם, או שהצילום פוגע בפרטיותכם, אנא פנו אלינו בהקדם למייל: news@hm-news.co.il ונפעל להסדרת הנושא או להסרת התמונה באופן מיידי.

כמו מטוטלת שנעה פעם לכאן ופעם לכאן, כך נראים השבועות הפוליטיים בישראל. בשבוע שעבר חגגו מתנגדי נתניהו, בעקבות הראיונות של אלי פלדשטיין בפרשת "קטארגייט" שחדרה ללשכת ראש הממשלה. נפתלי בנט מיהר להכתיר זאת כ"בגידה", והאצבע המאשימה הופנתה ישירות אל נתניהו.

והנה, בתוך ימים ספורים בלבד, התהפכה התמונה: השבוע הגיע תורם של אנשי נתניהו לחגוג, לאחר הפסגה עם הנשיא טראמפ בפלורידה, שהצליחה מעל ומעבר, בניגוד גמור לכל התחזיות הקודרות שנשמעו ערב המפגש (לקמן בהרחבה).

לתוך התנודתיות הזו נכנסו גם שני נושאים מדיניים בעלי גוון ביטחוני מובהק. הראשון: החגיגות בסומלילנד, לאחר שמדינת ישראל הכירה בה כמדינה ריבונית ועצמאית. מעבר למשמעות המדינית, מדובר במהלך בעל השלכות ביטחוניות לא מבוטלות, נוכח מיקומה האסטרטגי של סומלילנד באזור רווי איומי טרור. ההכרה הישראלית משדרת מסר ברור הן לטורקים המעמיקים את אחיזתם באפריקה, והן לחות'ים, שמנסים לבסס לעצמם מרחב השפעה ימי.

האירוע המשמעותי השני הוא האפשרות, שעד לא מזמן נחשבה דמיונית: התמוטטות המשטר האיראני, לנוכח גל ההפגנות הפנימיות שהולך ומחריף. מדינת ישראל הרשמית, מנסה לשמור מרחק, כדי לא לספק למשמרות המהפכה תירוץ לדיכוי אכזרי ולתליית מפגינים בעוון "בגידה". במקביל, מערכת הביטחון עוקבת בדריכות אחר ההתפתחויות, מחשש שהמשטר האיראני יבחר דווקא בעימות צבאי מול מדינת ישראל כדי להסיט את דעת הקהל מהמשבר הכלכלי, ממצוקת המים ומהכשל ברווחה, הגורמים שדחפו את ההמונים לרחובות. גם דבריו של טראמפ השבוע, בדבר "אור ירוק" לתקיפה באיראן אם תחדש את פרויקט הגרעין והטילים, עלולים לשמש זרז למהלך איראני פזיז.

ובתוך כל קלחת האירועים המדיניים והביטחוניים הזו, הצליח הבג"צ שוב להשחיל את עצמו למרכז הבמה עם שורת פסיקות מקוממות ועם המשך הדריסה שהוא מבצע בדמוקרטיה הישראלית, בנבחרי הציבור, בהחלטות הכנסת, במבקר המדינה ובממשלה.

שופטי בג"צ  בראשות יצחק עמית, שנטל, לפי שר המשפטים לוין, את התואר "נשיא בית המשפט העליון" שלא כחוק, ממשיכים להרחיב את שליטתם על מערכות השלטון, עד כדי מעורבות עמוקה בצבא, שאינו יכול למנות קצינים בכירים מבלי שבית המשפט ייתן את ברכתו.  מדובר במערכת משפט שאינה נבחרת, אך בפועל מנהלת את המדינה במקום הציבור, תוך ניגוד עניינים חריף.

מטאפורות לצד אחד בלבד: בין "הדריסה" של סמוטריץ' ל"אגדע את היד" של חשין

לעיתים נדמה שהשופט יצחק עמית פועל במסע נקמה אישי, רק משום שהממשלה מסרבת להכיר בכינויו "נשיא בית המשפט העליון". כמעט כל דבר שקשור לממשלה נתקל בהתנגדותו. הבג"צ נגד סגירת גל"צ, נגד בדיקת מחדלי הטבח על ידי מבקר המדינה (כדי לקדם את ועדת החקירה הממלכתית), נגד העברת כספים חוקית שאישרה ועדת הכספים למוסדות חרדיים, ובקיצור: הכול נגד, זולת פסיקה אחת חריגה.

מדובר בניסיון של השר דודי אמסלם לבטל את חוק הדירקטורים. כאן, דווקא הבג"צ היה בעד, כאשר השופט עמית הוציא צו ביניים שהקפיא את המהלך. אה, שכחנו לציין "פרט שולי": אחיו של עמית נמנה על נבחרת הדירקטורים, פרט שלא מנע מהשופט הנכבד לדון בתיק ולהכריע בו.

השבוע התייחס לכך נציב תלונות השופטים, אשר קולה (שנפסל בידי עמית לשמש שופט חוקר בפרשת הפצ"רית), וקבע כי עמית פעל בניגוד עניינים. בין היתר צוין כי הוא לא ביצע גילוי נאות, וכי המשיך לטפל בעניין תקופה ארוכה מעבר לשבוע התורנות שבו הגיעה העתירה לשולחנו.

הרבה פרטים מייגעים, המון סעיפים משפטיים מסובכים, אבל השורה התחתונה ברורה: הבג"צ מרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו, פשוט מפני שהוא יכול. לא פלא שהשר סמוטריץ' קרא השבוע "לדרוס" את עמית. סמוטריץ' התכוון, כמובן, לדריסה מטאפורית, אך התקשורת עטה על הדברים כאילו מדובר בקריאה לאלימות ממש. המחאות והכותרות הגיעו בהתאם.

שופטי עבר נזעקו וחתמו על עצומת אזהרה "להימנע מפגיעה בעמית". מסע הפחדה, פרשנויות קודרות, ואפילו שאלה נלעגת שנזרקה לחלל האוויר: "מה יעשה נתניהו בהלווייתו של עמית?", הכול כדי להבעיר עוד קצת את השיח.

לא הועילו הבהרותיו של סמוטריץ' שזה "דורסני" במובן הרעיוני בלבד. מסע ההסתה נגדו המשיך במלוא עוזו. כדאי להזכיר: כשהשופט מישאל חשין אמר בזמנו על שר המשפטים דניאל פרידמן: "מי שירים יד על ביתי, אגדע את ידו", איש לא פירש זאת כפגיעה פיזית חלילה. רק לשמאל מותר לדבר במטאפורות. לימין אסור.

וזו אינה הדוגמה היחידה. לפני שלוש שנים, בדיון בעניינו של המאייר ערן רובינפלד, שקרא בתקופת הקורונה "לנעול את דלתות הישיבות ולהזרים פנימה גז", החליטה פרקליטות המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית. הנימוק: אף שיש בדברים עידוד לאלימות, "בשים לב לחופש הביטוי אין מקום לחקירה". הנה המסקנה: גם "חופש הביטוי" שמור, הלכה למעשה, לצד אחד בלבד.

לכל זה מצטרפת כעת גם החלטת הבג"צ נגד הציבור החרדי, עם הכרזת מלחמה על ילדי תשב"ר חרדיים.

השופטים "השמרנים" מול השופטים "הליברלים": מי מתנכל יותר לציבור החרדי?

התקשורת, האופוזיציה והשמאל אמנם מנסים להגן על שלטון העריצות של הבג"צ, אך  הביקורת הציבורית על החלטותיו הולכת וגוברת. הדבר מתבטא בסקרי דעת קהל ובביקורת שמשמיעים נציגי הממשלה וכן אנשי תקשורת מימין. הבג"צ מודע לביקורת נגדו וכדי למצוא חן ציבורית גם בעיני מבקריו, הוא נוקט בצעדים פופוליסטים: הכה בחרדים והצל את עצמך.

במסגרת זו פעל השבוע הבג"צ באופן מרושע זדוני ותקדימי, כאשר הוציא צו ביניים נגד החלטה דמוקרטית שהתקבלה בוועדת הכספים על העברת תקציבים לחינוך התורני. באורח פלא הצו הוצא שעות ספורות מהגשת העתירה של "יש עתיד", דבר שאינו זכור מהעבר.

"אין דמוקרטיה במדינת ישראל. השופטים מקבלים החלטה לפי ראות עיניהם והשקפת עולמם" הגיב ח"כ הרב משה גפני. "זו החלטה דיקטטורית של גוף פוליטי אנטי חרדי ואנטי דמוקרטי", קבע ח"כ הרב מקלב. "החלטה פוליטית במסווה משפטי. הבג"צ מנותק מהעם", הגיב ח"כ הרב יעקב אשר. "אין שופטים בירושלים", בג"צ דורס את הציבור החרדי", הגיבה תנועת ש"ס.

מכל התגובות עולה כי הבג"צ הכריז מלחמה נגד הציבור החרדי. אחרת לא ניתן להבין את החיפזון בהחלטה, שכאמור התקבלה באופן הכי דמוקרטי שיכול להיות. כאן המקום לציין שאת ההחלטה קיבלה השופטת יעל וילנר, הנמנית על הזרם הדת"ל ונחשבת לשופטת שמרנית. שוב התברר ששופטים "שמרנים" כמותה וכמו נועם סולברג, שקבע להחמיר את האכיפה נגד לומדי התורה ולעצור את תקציבי הישיבות, מזיקים לציבור החרדי לא פחות (ואולי יותר) משופטים "ליברלים".

את הדבר הזה ניסח היטב בעבר ח"כ הרב גפני, שאמר כאן כי אינו תומך במינוי שופטים "שמרנים" בדמותו של סולברג: "הם מטיפים מוסר כביכול מבפנים וזה מסוכן הרבה יותר".

ואי אפשר בלי להתייחס לעותרים – מפלגת "יש עתיד" ולפיד, שמוכנים למכור הכול, כולל פגיעה והתעמרות בילדי תשב"ר, רק כדי לעבור את אחוז החסימה. לפיד הודה שנים כי טעה טעות קשה בתקופת כהונתו כשר האוצר, כשהוביל קיצוץ אישי באברכים, ומאז שילם מחיר פוליטי כבד. כעת הוא חוזר לקיאו. שמעון פרס אמר פעם: "אנשים בגיל כזה כבר לא משתנים". המציאות מוכיחה כמה צדק.

המפגש בין טראמפ לנתניהו שבר את כל התחזיות והשאיר את האולפנים באווירת נכאים

זה כבר הפך לריטואל קבוע: לפני כל פגישה בין טראמפ לנתניהו, הפרשנים מתייצבים באולפנים ומזהירים מפני "קרע", "נזיפה", "ביקורת חריפה" ו"שיחה קשה". "הנשיא הזה הוא בלתי צפוי", הם נוהגים לומר, כדי להצדיק את אזהרותיהם. 

כך היה גם השבוע. במשך ימים ארוכים נשמעו תחזיות זעם על כך שטראמפ לא יקבל את קווי נתניהו בעניין עזה, שיתעמת איתו על פירוז חמאס, ויאיים לבלום תקיפה באיראן. אחד הפרשנים אף התריע כי "נתניהו יחזור מושפל ארצה, ויבין שטראמפ כבר לא קונה את הסחורה שלו".

מהר מאד התברר שכל ההערכות המוקדמות התנפצו אל קרקע המציאות: לא מתיחות, לא נזיפה ולא ריחוק. להפך: מופע מחמאות חריג בעוצמתו, חיבוק פומבי, והכל מול המצלמות. הנשיא האמריקאי הציג את נתניהו כ"גיבור מלחמה" ועוד אמירות על "מדינת ישראל ששרדה, רק בגלל שבראשה עמד נתניהו". יש להניח שבתו היהודייה, הייתה מנסחת לו את המשפט הזה באופן ראוי יותר. 

כך או כך, הפסגה הייתה מוצלחת ביותר והציגה את הקשר האישי וחסר התקדים בין שני המנהיגים. גלעד ארדן, שגריר ישראל לשעבר באו"ם ובארה"ב, העיד השבוע כי מעולם לא נראתה קרבה פומבית כה גדולה בין מנהיג המעצמה החשובה בעולם לבין ראש ממשלת ישראל.

הדבר עמד כמובן לצנינים בעיני השמאל, התקשורת והאופוזיציה. התגובה באולפנים לא איחרה לבוא והיא לא הייתה של שמחה לאומית. להפך. האווירה הזכירה יותר את ליל נצחונו של נתניהו בבחירות: פרצופים חמוצים, ניסיונות הקטנה, הקנטה ותירוצים. 

במקום להודות בטעותם, ניסו האולפנים "לנמק", כיצד טראמפ מרצה את כולם… טראמפ אומר מה שהאורח רוצה לשמוע… טראמפ אינו מתכוון לדברים… "מופע ליקוקים", "הצגה תקשורתית", ו"חנופה". כל ההסברים המאולצים הללו התאיידו מול העובדה הפשוטה: האיש שמוביל את המעצמה החזקה בעולם, העניק לנתניהו את מסיבת העיתונאים הטובה בחייו.

זו השיטה המוכרת: לפני הפסגה נשמעות תחזיות זעם. אחרי הפסגה מגיעים התירוצים. אם החיבוק חזק מדי, מסבירים שזו הצגה. אם אין ביקורת, טוענים שהיא תגיע בהמשך. ואם אין גם רמז לכך, ממציאים "מקורות אנונימיים" שמספרים סיפור הפוך לחלוטין.

מבחינת השמאל והאופוזיציה, זו הייתה פסגה גרועה. לא בגלל מה שנאמר בה, אלא בגלל מה שלא קרה בה: לא הייתה נזיפה, לא היה ריחוק, ולא היה סדק פומבי בקשר ההדוק שבין נתניהו לטראמפ. העובדה שהחיבוק הזה מחזק את מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל פחות עניינה. מה שבלט יותר הוא התסכול: שוב המציאות מסרבת להתיישר לפי הפרשנות המוקדמת.

שורה תחתונה: הפסגה בפלורידה לא רק חיזקה את נתניהו, היא חשפה שוב את הפער המביך בין תחזיות האולפנים לבין מה שקורה בפועל.

פרשני החושך: כשהמקורות האנונימיים קורסים מול המציאות הפומבית

אם יש מקצוע שראוי לבחינה מחדש במדינת ישראל, זהו מקצוע ה"פרשנות". שנים ארוכות אנו מתבוננים במופע החוזר: פרשנים פוליטיים, כתבי חוץ, מומחי וושינגטון ומומחי "מקורות אנונימיים", שעומדים באולפנים ומזהירים מפני דבר אחד, ובפועל מתרחש משהו אחר לחלוטין.

פרשנים המתיימרים להסביר בביטחון עצמי רב על היחסים המורכבים והמעורערים בין נתניהו לטראמפ, מתגלים כמי שמנותקים מהמציאות. הפרשן ברק רביד, הוא דוגמה מובהקת. לפני הפגישה קבע בנחרצות כי "הפערים בין טראמפ לנתניהו גדולים מאי פעם". אבל המציאות שוב סירבה להתיישר לפי הדיווחים.

טראמפ השמיע כאמור מחמאות חסרות תקדים, ואז, כמו תמיד, התחילו ההתפתלויות. שעתיים לאחר הפגישה, העלה רביד "מקור אמריקאי בכיר", שטוען: "טראמפ עדיין לא אוהב את ביבי". אם כך מדוע אמר בדיוק את ההפך מול המצלמות? האם המקור יודע טוב יותר מטראמפ, מה טראמפ חושב, או שמא המקור קיים רק בראשו של הפרשן?

העיתונאי האמריקני מארק לוין, התייחס לכך וכתב שזו פרשנות פייק. "כמעט כל מה שדיווח ברק רביד, מאתר החדשות 'אקסיוס', לשעבר בעיתון "הארץ" השמאלי רדיקלי לפני פגישת טראמפ נתניהו, שתמיד מקורו בעילום שם, היה שגוי לחלוטין. נוהל כזה היה צריך להביא לפיטוריו . זו הונאה". בעקבות הדברים היו שהציעו לרביד, להחליף מקורות או לחדול מלהמציא אותם. "את טראמפ שהורס לך את כל התחזיות, אתה לא יכול להחליף".

יממה לאחר הפסגה הפומבית, המשיכו התירוצים. רונן צור, מאנשי הרל"ב, קבע, בלי למצמץ, שמסיבת העיתונאים של טראמפ תיזכר כ"משפילה ביותר בהיסטוריה עבור כל אזרח ישראלי שפוי, השומע מטראמפ שוב ושוב, שתחת ממשלת נתניהו עמדה מדינת ישראל רגע אחד לפני השמדה והכחדה. בושה גדולה והשפלה היסטורית".

גם הרל"ב ברק סרי, התקשה לפרגן: "נתניהו  זרח מאושר, אבל טראמפ יפרע את המחמאות שנתן". והיו גם מותחי ביקורת מסוג נוסף שביקשו להטיל דופי בפגישה: "נתניהו הולך עם אותו צבע חליפה (כחולה) ועניבה (אדומה) בדיוק כמו טראמפ. זה מראה שישראל הפכה למדינת חסות של ארצות הברית". אחרים בדקו מי עמד חצי צעד קדימה ומי אחורה. לא יאומן.

אפילו כשהנשיא האמריקאי אומר בפה מלא שהיחסים "לא יכולים להיות טובים יותר", נמצאים מי שממהרים להסביר לציבור למה בעצם זה לא נחשב, ומי זה שהביא את מדינת ישראל למצב של כמעט השמדה. כשהביקורת מגיעה מטראמפ היא נחשבת. כשהמחמאות מגיעות מזלזלים בו. אותו טראמפ, עם שתי התייחסויות שונות כלפיו.

והייתה גם ביקורת על שעת הפגישה. הפרשן הוותיק נחום ברנע התריע, שטראמפ "דחה את הפגישה לשעת לילה מאוחרת" כדי לפגוע ברייטינג של נתניהו. בפועל הפגישה התקיימה בשעה שמונה בערב, שיא החדשות. מסתבר שגם הפרשנים הוותיקים מנותקים.

שלמה פילבר היטיב לסכם: "48 שעות של תחזיות זעם על קץ היחסים והנה טראמפ: "אין יחסים טובים יותר, ממה שיש לי עם נתניהו". 

פרס ישראל: טראמפ הציף מחדש את נושא החנינה והשמאל נכנס למגננה פוליטית

מעבר לאווירה ולמחמאות, ומעבר לטעויות ולאכזבות של הפרשנים, היה גם תוכן לפסגת טראמפ נתניהו, ובעיקר פוטנציאל פוליטי עצום. טראמפ, סיפק לנתניהו סל כמעט מושלם לקמפיין הבחירות הבא: מנהיג חזק, מגובה בידי נשיא המעצמה החזקה בעולם, עם רמיזות ברורות על איראן, עזה ואפילו על החנינה.

היה זה כאשר הנשיא נשאל על ידי איש התקשורת יעקב ברדוגו, מחדשות 14, על החנינה לנתניהו. היו שניסו לטעון כי מדובר בשאלה מונחית. ברדוגו שלל זאת ואמר כי מדובר בנושא מהותי, שטראמפ התייחס אליו בביקורו בכנסת וגם לאחר מכן. לפיכך זו שאלה לגיטימית לחלוטין.

טראמפ נראה מוכן לשאלה והצהיר בפומבי כי "החנינה בדרך". הוא לא אמר שהחנינה "נבחנת" ולא אמר שהיא "תישקל", אלא שהיא בדרך. בלשכתו של נשיא המדינה יצחק הרצוג מיהרו להכחיש את הדברים, אבל עצם העלאת הנושא בידי נשיא אמריקאי היא הישג פוליטי אדיר עבור נתניהו. זה לא צעד משפטי, אלא מסר תודעתי, וטראמפ, כהרגלו, מבין היטב תודעה.

לא פחות מעניינת היא הדינמיקה הפוליטית סביב האפשרות שטראמפ יגיע לישראל לקבל את פרס ישראל, שהובטח לו בעיצומה של הפגישה. היה זה כאשר נתניהו העלה לשיחות טלפון יזומה את שר החינוך יואב קיש, שבישר לטראמפ את הבשורה על זכייתו בפרס. קיש ששינה את הקריטריונים יחד עם חברי ועדת הפרס, הזמין את הנשיא להגיע ארצה לטקס. אם אין פרס נובל (לעת עתה), טראמפ יסתפק בפרס ישראל. 

בשמאל לא מסתירים את החשש: ביקור כזה, בעיצומה של מערכת בחירות, יהפוך לאירוע קמפיין מהדהד. חיבוק פומבי בירושלים, דגלים, טקסים וקשה לחשוב על תמונה חזקה יותר עבור נתניהו, שיקבל קליפ קמפיין מושלם בלי להשקיע שקל אחד.

היו שאמרו השבוע, כי לנתניהו זו תהיה הזדמנות פוליטית מיוחדת להקדים את הבחירות ולהצמיד אותן לביקור נשיא ארה"ב שמחבק אותו בפומבי.

"זו תהיה חגיגה אמיתית", משוכנעים תומכיו של נתניהו, שטרם התאוששו מהמחמאות שהרעיף עליו טראמפ. "כשאני שומע את טראמפ, אני מרגיש שאני לא מספיק ביביסטי", התבטא אחד מהם. "נראה שטראמפ הוא הביביסט הכי גדול בעולם", המשיכו והתפייטו בהתלהבות יתירה. מבחינתם, אין כל משמעות למי שעמד בראשות הממשלה כשארע הטבח. התמיכה היא עיוורת.

ולסיום הפרק הפוליטי הזה אי אפשר שלא להתייחס לתמונה שהעלה השר שקלי, בה נראים בנט ולפיד מחייכים וזורחים. מתחת התמונה ציטט שיקלי את הנשיא טראמפ: "ביבי ניצח במלחמה. אם הייתה שם אישיות אחרת, אדם חלש או טיפש או שניהם, לא הייתם מצליחים".  

הפערים שנשארו: לצד המחמאות נותרו שאלות כבדות על עזה, טורקיה ומטוסי F35

הפסגה בפלורידה לא הייתה רק חגיגת מחמאות. היא הציפה גם את הפערים המדיניים העמוקים שנותרו על השולחן. טראמפ אמנם העניק לנתניהו גיבוי מקיף הן בנושא איראן והן במערכה בעזה, אך לצד הדברים החמים, נותרו לא מעט סימני שאלה.

בתיק האיראני, הושגה הסכמה מלאה: ישראל קיבלה "אור ירוק" לפעול בכל עוצמה, אם וכאשר תזהה שהמשטר חוזר למסלול הגרעין. האיום שהשמיע טראמפ מול המצלמות: "הם יודעים בדיוק איך זה ייגמר", היה חריג בעוצמתו. לא במקרה באיראן הגיבו בבהלה ובאיומים. יש לקוות שההפגנות הפנימיות יעשו את מה שלא עשו בעבר, ימוטטו את המשטר וייתרו כמובן את הצורך בהתקפה נוספת. 

גם בנושא העזתי התמונה פחות חדה. טראמפ אמנם הדגיש שהחמאס חייב להתפרק מנשקו, אך גם רמז שהמעבר לשלב ב' יכול להתחיל גם בלי תנאי מוחלט. זהו קו שאינו תואם במלואו את עמדת ירושלים, הדורשת פירוז מלא והחזרת החלל רן גויאלי הי"ד לפני כל התקדמות. במשפחת גויאלי שמעו את המסר אך הבחינו גם בחסר שלו.

גם בזירה הטורקית הדברים מורכבים. טראמפ החמיא לארדואן, כאשר נתניהו עומד לצידו במסיבת העיתונאים, אך לא היה מוכן להבהיר האם טורקיה תהיה שותפה בשיקום עזה. בנוסף, מרחף כצל מטוס ה-F-35. טראמפ רוצה למכור לטורקיה את מטוסי הדור החדש, ומדינת ישראל מודאגת מאוד מהמהלך. האמירה המרגיעה של טראמפ ש"הם לא ישתמשו בזה נגדכם" לא סיפקה איש בצמרת הביטחונית.

בחזית הסורית, הכדור בידי הנשיא א-שרע, אך טראמפ עושה ככל שביכולתו כדי להגיע להסכמים בין סוריה לישראל. נתניהו מוכן להסכם בתנאי שיבטיח תנאי ביטחון לאורך הגבול, כמו גם את שלומם של המיעוטים הדרוזים והמיעוט הנוצרי בסוריה. בפועל סוכם על חידוש המו"מ.

בלבנון, הבהיר טראמפ שהחיזבאללה הוא הבעיה המרכזית, ושאין פערים בין הצדדים. מדינת ישראל קיבלה אור ירוק להמשיך ולפעול נגד החיזבאללה, אך לא לשבור את הכלים. מה שכאמור נשאר פתוח אלו השאלות האסטרטגיות בעזה ובטורקיה.

גם בתוך הממשל האמריקאי עצמו קיימים פערים בין שני היועצים קושנר וויטקוף שמצדדים ומעדיפים לחץ על מדינת ישראל, לבין מזכיר המדינה רוביו ומזכיר ההגנה הגסת' שמאמצים את עמדתה של ממשלת ישראל. יש הטוענים כי ההדלפות מתוך הבית הלבן (לברק רביד ודומיו) מגיעות מהשניים הראשונים.

שורה תחתונה: פסגת פלורידה סיפקה לנתניהו חיבוק אסטרטגי וקמפייני גם יחד. לצד הכוכביות והסיבוכים, המסר המרכזי ברור: טראמפ ממשיך להיות השותף החזק ביותר של נתניהו גם בזירה המדינית וגם בזירה הפוליטית.

סרטונים וקטעי קול מזויפים: כך עלולים גורמים עוינים מבית ומחוץ לשבש את יום הבחירות

הדיבורים על ביטול אפשרי של הבחירות הפכו לנשק תעמולתי של גוש האופוזיציה. "נתניהו כבר ימצא סיבה לבטל את הבחירות בנימוק ביטחוני", חוזרים ומזהירים מתנגדיו מקרב אנשי השמאל, התקשורת והאופוזיציה.

בשבוע שעבר אף קבע אחד מהם ב"ידענות ביטחונית", כי נתניהו יתקוף בוודאות את איראן שבוע לפני מועד הבחירות, מה שיגרום לציבור להסתגר במקלטים מחשש לתגובת נגד, ובכך ייאלץ "לבטל את הבחירות". מדובר כמובן באזהרות שווא, אך הן משיגות את מטרתן: להבהיל את הציבור ולהכין תשתית לנרטיב פוליטי ולא בפעם הראשונה.

אבל אם באמת מבקשים לדון לעומק באפשרות של שיבוש ואפילו ביטול יום הבחירות, הרי שהאיום האמיתי עשוי להגיע מכיוון אחר לחלוטין: דיפ פייק. מדובר בטכנולוגיה המבוססת על בינה מלאכותית, שמסוגלת ליצור סרטונים, תמונות וקטעי קול מזויפים לחלוטין, המדמים אדם בפעולה או בהצהרה שמעולם לא התקיימה במציאות. בעידן הנוכחי, דיפ פייק יכול לייצר ספינים פוליטיים, מתיחות זדוניות ופגיעה ממשית בטוהר הבחירות.

בפועל, מדובר באיום שמדינת ישראל מכירה מקרוב הרבה לפני הבחירות. אסטרטגים ומומחי בחירות ישראלים עובדים כבר כיום במדינות שונות, בעיקר במזרח אירופה עם מפלגות מקומיות. הישראלים ידועים כמומחים בספינים, ביצירת דעת קהל ובעיצוב מציאות מדומה לצורך ניצחון בבחירות. ייתכן מאוד שגם הם עושים שימוש בדיפ פייק ככלי עבודה. החשש הוא שזה יגיע כאמור גם לכאן, לאחר שאותם "מערבבי בחירות" הצליחו בכך במדינות אחרות.

בשבוע שעבר קיימה ועדת הבחירות המרכזית דיון מיוחד, בנוכחות יו"ר הוועדה השופט נעם סולברג, על האיומים הטכנולוגיים שעלולים לשבש את יום הבחירות עד כדי ביטולו. בדיון הוצג תרחיש אימים: סרטון דיפ פייק שבו נראה השופט סולברג עומד מאחורי פודיום, דגל ישראל מאחוריו, ופונה לאומה בקולו המדויק: "תושבי ישראל: עקב אירוע חירום ביטחוני אני מכריז לאלתר על סגירת הקלפיות ולהסתגר בבתים בהוראת גורמי הביטחון".

הסרטון, שעלול להיות מופץ במהירות ברשתות החברתיות ומשם לזלוג לערוצי התקשורת, נראה אמין לחלוטין. הוא ממחיש כיצד ניתן לשבש את יום הבחירות עוד לפני שהמדינה תספיק להוציא הכחשה מסודרת.

בדיון ציינו גורמי המקצוע כי בעידן הטכנולוגי הנוכחי קיימות אינספור דרכים לשבש את יום הבחירות, הרבה מעבר למה שהכרנו עד היום: שיבוש יכול להגיע מגורמים פוליטיים פנימיים, אך לא פחות גם מגורמי חוץ, מדינות יריבות או ארגונים עוינים, שיבקשו להעמיק את הקיטוב הפנימי במדינת ישראל.

הוועדה דנה בפתרונות: הקמת גוף ביטחוני משותף הכולל את השב"כ, המשטרה ומערך הסייבר, שינטר כל מידע חשוד בזמן אמת. כמו כן לצאת בקמפיין ציבורי מקדים שיכשיר את דעת הקהל לאיומים האפשריים ולהבנה  שגם סרטון שנראה "אמיתי לחלוטין" עלול להיות זיוף מוחלט.

שורה תחתונה: הבחירות הקרובות עשויות להיות הרגישות ביותר שנראו כאן, לא רק בשל הקיטוב הפנימי, אלא מפני שמי שירצה לשבש אותן, יוכל לעשות זאת בלחיצת כפתור.

מלחמת הנרטיבים ותיבת התהודה: "חדשות התבהלה" מול "חדשות השלטון"

בליל הבחירות, מיד לאחר פרסום תוצאות המדגם, נראה כמו תמיד חגיגות בצד אחד ותוגה בצד השני. אלא שבשונה ממערכות בחירות קודמות, ובשל הקיטוב הפנימי העמוק, יש להניח שהמחנה המנצח לא יסתפק רק בשמחת הניצחון, אלא ימצא סיפוק לא קטן גם בהפסדו של הצד השני. שמחה לאיד, במובנה הפשוט.

גם התקשורת פועלת במתכונת דומה. בחדשות 14 מכנים את רוב ערוצי התקשורת בשם הכולל "ערוצי התבהלה". המונח הזה נכנס לתודעה הציבורית והפך לצמד מילים שימושי, שנועד לתאר את חד צדדיותה הפוליטית של התקשורת המרכזית. מנגד, באותם ערוצים מנסים להשיב מלחמה כשהם מכנים את חדשות 14 "ערוץ השלטון".

כך נוצרו שני מחנות תקשורתיים מובהקים: המחנה הגדול – "ערוצי התבהלה", המרכז את רוב הערוצים, ומולו חדשות 14 – "ערוץ השלטון". חמוצים מול אמיצים. כל צד מביט לעבר השני, סופר רייטינג, וחוגג בעיקר את מפלת היריב. גם ההתייחסות הפוליטית נגזרת בהתאם. נתניהו נמנע מלהתראיין בערוצי התבהלה, ומעדיף ראיונות לתקשורת הזרה בשפה האנגלית. כאשר הוא נדרש בכל זאת להתראיין בעברית, הוא עושה זאת כמעט אך ורק בחדשות 14.

מנגד, יאיר לפיד וחברי אופוזיציה נוספים, נמנעים מלהופיע בערוץ זה. לפיד אף מקפיד שלא להשיב לשאלות עיתונאים מחדשות 14, בעודו עונה לכל שאר העיתונאים בישיבות סיעת "יש עתיד" בכנסת. השבוע הצטרף גם שר החינוך יואב קיש לחרם התקשורתי, כאשר הודיע כי בעקבות תחקיר שקרי לטענתו, הוא לא יתראיין עוד בחדשות 12. כל צד בוחר לעצמו את ערוץ הראיונות הנוח לו.

לנו כאן אין כמובן שייכות ישירה למחלוקת שבתקשורת הכללית (גם אם הנטייה הברורה היא לטובת גוף תקשורת שמקפיד להשבית את שידוריו בשבת ולכבד מסורת ויהדות), אך מעניין לצטט את מחקרו של ד"ר ניסים כץ, מומחה לתקשורת ולפוליטיקה, שבחן את ההבדלים המהותיים בין שתי הגישות ואת האופן שבו הן מחדדות ומעמיקות את השסע.

לפי המחקר, חדשות 12 וחדשות 14 אינן משמשות עוד כצינור מידע בלבד, אלא כתיבות תהודה שמעצבות תודעה ובונות נרטיב פוליטי. הדוגמה הבולטת היא סיקור מחאת קפלן: בחדשות 12 היא הוצגה כ"התעוררות אזרחית", עם "ים של דגלים" ופרשנות נלווית של מאבק ציבורי נגד ממשלה הפוגעת בדמוקרטיה.

מנגד, בחדשות 14 תוארה אותה מחאה כ"אנרכיה": חסימות כבישים, הצתות בצמתים, עימותים עם שוטרים ואכיפה בררנית כמעט ללא מעצרים. הפרשנות הנלווית שם: אליטה המסרבת להשלים עם הכרעת הבוחר ומנהלת ניסיונות הפיכה תוך פגיעה בדמוקרטיה.

כך גם ביחס ליועמ"שית בהרב־מיארה. בערוצי התבהלה היא מוצגת כ"שומרת סף" שמונעת פגיעה בשלטון החוק. בחדשות 14 היא מתוארת כ"קפלניסטית הראשית", יושבת ראש האופוזיציה בפועל, הפועלת לסיכול רצון העם ונבחריו.

שורה תחתונה: הקרע הפוליטי חוצה גם את התקשורת. מה שבמקום אחד מוגדר "פייק ניוז" או "קונספירציה", מסוקר במקום השני כ"חשיפה דרמטית". המסקנה ברורה: תקשורת אובייקטיבית כבר אין כאן. כל סיקור נעשה דרך עיניים פוליטיות, וכל נרטיב הוא כלי נשק.

בקצרה

האקרים איראנים: אחרי שהתפרסם בפרשיות חניונים מסתוריות (ללא ביסוס) בפרשת פלדשטיין, השבוע הגיע תורו של ראש הסגל צחי ברוורמן לעלות על המוקד בנסיבות טלפוניות. הפעם אלו האיראנים שפרצו למכשירו. אם הדברים נכונים, קורסת מאליה תיאוריית הקונספירציה לפיה "אנשי נתניהו" הם אלו שפרצו בעבר לבנט וגנץ. מתברר שבטהרן לא באמת קוראים את דפי המסרים של האופוזיציה: מבחינת האיראנים, ברוורמן ובנט הם אותו יעד בדיוק, גם אם פריצת הסייבר הזו מחסלת בדרך את הקונספירציה המקומית על "פריצות פוליטיות" מבית.

הטלפון האבוד: בעוד ברוורמן מתמודד עם פריצה מרחוק, שר הביטחון ישראל כ"ץ הדגים "פריצה" מסוג אחר: הוא פשוט שכח את הטלפון שלו על שולחן במזנון הכנסת אחרי פגישה עם ח"כ ניסים ואטורי (מן הסתם על הפרימריז) . המכשיר הפך מיד לאטרקציה לעיתונאים שצילמו אותו מכל זווית, תוך תהייה אילו סודות מדינה מסתתרים שם. כנראה שהאיראנים עובדים קשה מדי בפריצות סייבר מתוחכמות; לפעמים כל מה שצריך זה לחכות ליד עמדת השניצל במזנון הכנסת ולקוות שהשר יהיה רעב במיוחד.

לפיד ההסתה: יו"ר האופוזיציה החליט השבוע להפוך לפרשן לענייני איראן, אבל הניתוח שלו נשמע מוכר באופן חשוד. לפיד הסביר שהמפגינים בטהרן יוצאים לרחובות בגלל "ממשלה כושלת", "מינויים פוליטיים" ו"מקורבים שמקבלים כסף בזמן שהאחרים משלמים מיסים". יאיר לפיד הוא כנראה הפוליטיקאי היחיד בעולם שמסוגל להסתכל על מהומות דמים בטהרן ולראות שם את תקציב הישיבות. אצל לפיד כל הדרכים מובילות להסתה, גם אם הן עוברות דרך משמרות המהפכה.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש בעיתון 'יתד נאמן'

יעקב אבינו עושה את אחרית ימיו בארץ מצרים, שם הוא מתאחד עם יוסף בנו לאחר שנים ארוכות שבהן לא נודע גורלו. בטרם פטירתו, מבקש יעקב להבטיח את עתידו הנצחי ומשביע את יוסף שבועה חמורה שלא יקבור אותו במצרים. דרישתו המפורשת היא להעלות את גופו לארץ כנען ולקוברו במערת המכפלה, המקום בו נטמנו אבותיו אברהם ויצחק ואמותיו שרה, רבקה ולאה.

בנקודה זו אנו נחשפים למידת חסידותו של יעקב, שכל מעייניו נתונים לאחריתו ולתכליתו האמיתית. עבור אדם של אמונה, אמת ויושר, הרגע הנוכחי אינו העיקר, אלא ההכנה לרגע שבו האדם כבר אינו יכול לפעול למען עצמו. יעקב משתמש בשבועה, שהיא הכלי המחייב והמכריח ביותר, כדי לוודא שצאצאיו יוציאו מן הכוח אל הפועל את רצונו הרוחני המזוקק.

כאשר יוסף מביא את בניו אל מיטת אביו החולה, מתרחשת דרמה רוחנית עמוקה. יעקב רואה את אפרים ומנשה ושואל "מי אלה", ועל כך מתעכב רש"י הקדוש ותמה האם אין זו הפעם הראשונה שיעקב רואה אותם. ההסבר טמון בכך שיעקב ביקש לברך את נכדיו, אך לפתע נסתלקה ממנו שכינה. ברכת האבות איננה תפילה רגילה או משאלת לב, אלא קביעת מציאות רוחנית ועובדתית הנעשית על פי שורש נשמתו של האדם.

הסתלקות השכינה הרתיעה את יעקב והעלתה בו ספק האם הבנים שלפניו הם אכן זרע קודש ושורשם מחובר לקדושה. בתגובה לכך, הוציא יוסף את שטרי האירוסין והכתובה כדי להוכיח לאביו כי נישואיו נעשו בכשרות מוחלטת ועל פי כל כללי התורה. יוסף התפלל שרוח הקודש תשוב לחופף על אביו, ואכן תפילתו התקבלה ויעקב זכה לחתום את ימיו בברכה המיוחדת לאפרים ומנשה.

ממעמדים אלו אנו למדים כי מבטם של האבות הופנה תמיד אל העתיד ואל התכלית הרוחנית. הם לא הסתכלו על הרגע החולף, אלא חיפשו לראות בנים ישרים ויראים שהשכינה שורה עליהם וששורשם אינו מחובר למקורות זרים. גם אנו, הנמצאים בדורות האחרונים של ההיסטוריה ובערב אחרית הימים, יכולים לשאוב השראה מהנהגתם.

אף שאנו רחוקים ממעלתם של האבות, מחובתנו לשאוף לכך שצאצאינו יהיו מחוברים לקדושה בלבד. הצלחה זו תלויה בראש ובראשונה בתפילותינו, בדוגמה האישית שאנו מקרינים ובדאגה הכנה מהשפעת הסביבה האפלה המלאה רוח של חילוניות וזרות. כשם שיוסף הצדיק הצליח לשמור על קדושת בניו בלב מצרים שהייתה ערוות הארץ, כך גם עלינו לאמץ את מידת ההיבדלות והשמירה כדי לזכות שהברכה תחול על דורותינו.