מיקום כתבה: חדשות חמות

דקות לכניסת השבת, לשכת ראש הממשלה הודיעה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז על הכרה רשמית ברפובליקה של סומלילנד כמדינה עצמאית וריבונית.

במסגרת המהלך, ראש הממשלה, שר החוץ ונשיא הרפובליקה של סומלילנד חתמו על הכרזה משותפת והדדית, כאשר לשכת ראש הממשלה מדגישה כי הכרזה זו היא ברוח הסכמי אברהם שנחתמו ביוזמת הנשיא טראמפ וזאת על אף שבמהלך השבת, הנשיא טראמפ עצמו הבהיר כי ארצות הברית לא מכירה עדיין בעצמאותה של המדינה.

ראש הממשלה בירך את נשיא סומלילנד, ד"ר אבדירחמן מוחמד עבדילאהי, ושיבח את מנהיגותו ומחויבותו לפעול לביטחון, יציבות ושלום, ואף הזמין את הנשיא לקיים ביקור רשמי בישראל. הנשיא הודה לראש הממשלה נתניהו על הכרזתו ההיסטורית והביע הערכה רבה על מאמציו הגדולים של ראש הממשלה במלחמה בטרור ובהשגת שלום אזורי. נתניהו הודה לשר החוץ גדעון סער, לראש המוסד דוד ברנע ולמוסד על תרומתם לקידום ההכרה בין המדינות ומאחל לעם בסומלילנד הצלחה, שגשוג וחופש.

ההכרה הישראלית נושאת משמעות אסטרטגית כבירה, שכן סומלילנד יושבת על מפרץ עדן, סמוך למפרץ באב אל-מנדב – נקודה מרכזית לסחר עולמי ולאנרגיה. מעבר למים נמצאים החות'ים הנתמכים על ידי איראן, וסומלילנד מציעה יציבות, נמלים וגישה לים האדום.

בעקבות ההכרה, במדינה שעד כה רק שתי מדינות הכירו בעצמאותה, פרצו חגיגות ודגל ישראל מוקרן בחגיגות בסומלילנד בעקבות ההכרה. במקביל לשיתוף הפעולה הביטחוני, מדינת ישראל מתוכננת להרחיב באופן מיידי את יחסיה עם רפובליקת סומלילנד בשיתוף פעולה נרחב בתחומי חקלאות, בריאות, טכנולוגיה וכלכלה, מה שיעניק למדינה החדשה דחיפה משמעותית בזירה הבינלאומית.

עם זאת, המהלך עורר סערה דיפלומטית מיידית במוסדות הבינלאומיים. מועצת הביטחון של האו"ם תתכנס לדיון דחוף בעקבות הכרת ישראל בסומלילנד, לאחר שסומליה, נשיאת מועצת הביטחון לחודש ינואר, ביקשה לקיים דיון דחוף במועצת הביטחון של האו"ם בנושא הכרת ישראל בסומלילנד. הדיון צפוי להתקיים ביום שני הקרוב (29.12), בשעה 15:00 שעון ניו יורק.

למרות הלחץ המדיני הצפוי, בישראל רואים במהלך צעד חיוני לביצור הביטחון הימי והרחבת מעגל השלום בקרן אפריקה, תוך יצירת חזית מאוחדת נגד זרועות הטרור של איראן באזור.

הותר לפרסום שמם של קורבנות הפיגוע הרצחני שאירע ביום שישי: אביב מאור, בת 18 מעין חרוד איחוד, ושמשון מדרכי, בן 68 מבית שאן, הם השניים שנרצחו ביום שישי בפיגוע המשולב באזור העמק, במסע רצח שנמשך כ-50 דקות ובו נפצעו בינוני וקל עוד שני בני אדם – ובוצע על ידי שב"ח מקבאטיה שבצפון השומרון, הסמוכה לג'נין.

המחבל, אחמד אבו אלרוב (34), נוטרל בסופו של דבר בכניסה לעפולה ומצבו מוגדר בינוני. בחלוף כמה שעות מתחילת הפיגוע פשטו כוחות הביטחון על בית המחבל בקאבטיה, ושם נעצר אביו.

בעקבות האירוע הרצחני, כוחות הביטחון ממשיכים לפעול בקבאטיה: הכוחות החלו באטימת בית המחבל ועצרו מבוקשים בפעילות טרור. כוחות סיירת צנחנים ויחידת דובדבן יחד עם כוחות שב״כ, מג״ב יפתח ויחידת ׳מצדה׳ של שב״ס החלו לפעול אתמול (ו׳) בקבאטיה בפיקוד חטיבת מנשה ובסיוע אווירי של חיל האוויר.

במהלך הלילה הכוחות מיפו את ביתו של המחבל ובשעה זו הכוחות החלו באטימת הבית בעקבות צו החרמה ואטימה עליו חתם מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, לאחר שנערך הליך מלא ומסודר וקבלת כלל האישורים, ובכוונת כוחות הביטחון לקדם במקביל את הליך הריסתו. במסגרת הפעילות, כוחות הביטחון עצרו מספר חשודים בפעולות טרור ותחקרו בשטח עשרות חשודים נוספים.

העיירה קבאטיה נמצאת כעת תחת עוצר מתמשך של כוחות הביטחון, כאשר הכתר והעוצר מלאים בשלב זה ואין תנועה ברחובות. במסגרת המבצע לסיכול הטרור, כוחות צק״ח מנשה עצרו חמישה מחבלים נוספים, וכחלק מהפעילות ביצעו לוחמי סיירת צנחנים במהלך הלילה ירי מרגמות במרחב.

כוחות ההנדסה ביצעו חסימות הנדסיות בכלל רחבי העיירה, בעוד כוחות אוויריים פועלים לטובת סיוע אש ותצפית מעל מרחב ג׳נין וקבאטיה. במקביל לפעילות ההתקפית, כוחות צה"ל ממשיכים לתגבר במרחב התפר כדי למנוע חדירות נוספות של שוהים בלתי חוקיים.

שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר הערב: "צה"ל פועל בעוצמה נגד מוקדי הטרור בכפר קבאטיה ממנו יצא המחבל הרוצח שביצע את הפיגוע החמור ביום שישי, בליווי סגר וכתר מוחלט על היישוב. נמשיך להוביל מדיניות התקפית ללא פשרות נגד הטרור הפלסטיני במחנות הטרור בצפון השומרון ובכל רחבי יהודה ושומרון. מי שנותן גיבוי וחסות לטרור ישלם את מלוא המחיר".

תחקיר הפיגוע הקשה בגזרת הצפון חושף מחדל אבטחתי חמור: דובר צה"ל עדכן כי מתחקיר ראשוני לפיגוע הדריסה והדקירה שבוצע במרחב בית שאן ובהמשך בעין חרוד ובעפולה, עולה כי המחבל הינו שוהה בלתי חוקי שחדר לפני מספר ימים לשטח ישראל.

על פי גורם ביטחוני, המחבל שביצע את הפיגוע הועסק על ידי אזרח ישראלי באחד הקיבוצים באזור בית שאן, במשך תקופה שאינה ידועה. במערכת הביטחון בודקים מתי חצה ובאיזה אופן, והאם הועסק ע״י האזרח באופן קבוע, כאשר על פי החשד המחבל ביצע את הפיגוע ככל הנראה באמצעות הרכב של המעסיק הישראלי שלו.

בעקבות האירועים הקשים, שר הביטחון ישראל כ"ץ הנחה את צה"ל לפעול בעוצמה ובאופן מיידי מול הכפר קאבטיה ממנו יצא המחבל הרוצח – יש לאתר ולסכל כל מחבל ולפגוע בתשתיות הטרור בכפר, והוסיף כי מי שמסייע לטרור או נותן חסות וגיבוי לטרור ישלם את מלוא המחיר.

"לבי עם המשפחות האבלות בשעתן הקשה ביותר. אני שולח תנחומים מעומק הלב ומחזק את ידיהן נוכח האובדן הבלתי נתפס. אני מבקש לחזק את כוחות הביטחון שפעלו במהירות, בנחישות ובמקצועיות ונטרלו את המחבל". אמר שר הביטחון ישראל כ"ץ.

במקביל, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אמר כי הוא "שולח תנחומים מעומק ליבי למשפחות הנרצחים בפיגוע הנפשע שאירע היום בגזרת בית שאן, עפולה ועין חרוד, ומתפלל לרפואת הפצועים. לדבריו, הפיגוע שבוצע בידי הרוצח הנפשע מהשומרון, מלמד שוב על הצורך הדחוף להעביר את חוק עונש מוות למחבלים, והדגיש כי מי שיוצא לבצע פיגוע טרור אנטישמי במטרה לרצוח צריך לדעת שמדינת ישראל לא תאפשר לו להמשיך לחיות ותשלח אותו לגיהנום".

בשטח, כוחות הביטחון פועלים לאבטחת האזור ומניעת אירועים נוספים. דובר צה"ל ציין כי כוחות צה"ל קפצו לזירת הפיגוע בבית שאן ומתבצעות הערכות מצב בגזרות השונות. כוחות נוספים מתגברים את מרחב התפר וכן נערכים לקראת כניסה לפעילות בעיר קבאטיה שבחטיבת מנשה.

אביעד יזרעאלי מתנדב זק"א מחוז צפון שפעל באחת הזירות סיפר: “צוותי זק״א הגענו למספר זירות במקביל, מדובר במראות קשים מאוד. יחד עם חברי מתנדבי זק"א ממחוז צפון אנחנו מטפלים בזירות השונות בכבוד המת ובאיסוף הממצאים לקבורה". האירוע ממשיך להיחקר בתיאום בין צה"ל, המשטרה ושירות הביטחון הכללי.

פרשת ויגש מעמידה אותנו מול רגע השיא של המפגש בין יהודה ליוסף, כאשר יהודה ניגש אל השליט במטרה להציל את בנימין אחיו הצעיר. יהודה, שקיבל על עצמו ערבות להשיב את הנער לאביו, מכין את עצמו לכל האפשרויות: הוא ניגש לתפילה, מביא דורון ומכין את עצמו למלחמה. בדבריו אל יוסף, בעודו סבור כי הוא עומד מול שליט מצרי נכרי, הוא שוטח את טענת הערבות ומסיים במילים המהדהדות עד היום: כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי. יוסף, בתפקידו כשליט מצרים, מייצג בעולם הרוחני את ערוות הארץ ואת כוחו של היצר הרע המבקש לפתות את האדם. כאשר היצר אומר ליהודה להשאיר את הנער במצרים ולעלות לשלום אל אביו, יהודה יוצא מגדרו ומסרב בכל תוקף, שכן אחריותו על הנער היא מוחלטת.

רבותינו בעלי הרמז ובעלי המוסר למדו מכאן יסוד עצום לחייו של כל יהודי, הנקרא על שמו של יהודה. עלינו להתבונן בעולם היצרי המקיף אותנו, עולם של פיתויים ובלבולים הגורם לאדם לפעמים לשכוח את ילדיו הצעירים. לעיתים הילדים נעלמים לנו מתחת לרדאר, כאשר הם נרשמים לבתי ספר ולמקומות שאינם ראויים לחנך לתורת ישראל. אלו מקומות שלא ניתן להוציא מהם את המיטב הרוחני האפשרי, אותו מטען שיהודי מוכרח למסור לבניו אחריו כחלק מתכליתו בעולם. כל יהודי חייב לשאול את עצמו בחרדה: כי איך אעלה אל אבי שבשמיים והנער איננו איתי?

אנו מוצאים לפעמים מצבים בהם ההורים מקפידים על קלה כבחמורה, האב הולך לבית הכנסת ומניח תפילין, והאם שומרת טהרה, מברכת ומדקדקת בכשרות, אך עליהם לשאול: היכן הם ילדיי? כאשר הילדים לומדים במוסדות חינוך שאינם מובילים אותם למקום אליו ההורים באמת שואפים, נוצר פער רוחני כואב. לאחר שנים רבות עלולים ההורים למצוא את עצמם במקום אחד, בעוד הילדים נמצאים במקום אחר לגמרי מבחינה רוחנית. כל אדם חייב לשנן לעצמו כיצד יתייצב באחרית הימים, לאחר מאה ועשרים שנה, לפני אביו שבשמיים, אם הנער לא יהיה איתו בדרך התורה.

יהודה ידע לומר את הדברים הללו במסירות נפש, וכל יהודי מחויב לשנן זאת. גידול הילדים בתלמודי תורה ובמוסדות חינוך תורניים, אצל מחנכים יראי השם, הוא הערובה האמיתית לכך שהילדים יישארו יראי שמיים, יעסקו בתורה ובמצוות וימשיכו את שושלת ישראל היקרה שניתנה לנו בהר סיני. על כל אחד להתחזק, להיות גיבור המתגבר על יצריו ועל הבלבולים האופפים אותו, להתייעץ עם רב ולהבטיח שילדיו יזכו לחינוך הנכון והאמיתי. היו ברוכים, שבת שלום ומבורך.

אירוע טרור קשה ומתגלגל התרחש לפני זמן קצר במספר זירות בין בית שאן לעפולה, והביא למותם של שני בני אדם.

על פי דיווח ראשוני – לפני זמן קצר התקבל דיווח אודות ארוע דקירה סמוך לעין חרוד במהלכו נפצעה אישה ורכב שנמלט מהמקום לכיון העיר עפולה. כוחות גדולים של משטרה הוזעקו למרחב, ובתוך זמן קצר הרכב החשוד נעצר לפני זמן קצר סמוך לעיר עפולה והחשוד, פלסטיני מאזור בית שאן – בכפר קבאטיה סמוך לג'נין, נוטרל.

שוטרי המחוז הצפוני נמצאים במקום ונסיבות הארוע בבדיקה, כאשר האירוע מוגדר במשטרה כפיגוע טרור. בעקבות חומרת המצב, נמסר כי מפכ״ל המשטרה רנ״צ דני לוי בדרכו לזירת האירוע בצפון.

הפיגוע הקטלני התפרס על פני שלוש זירות שונות, בהן פגע המחבל באמצעות רכבו ובאמצעות נשק קר. בדוברות מד"א עדכנו על המתרחש בגזרת בית שאן ועפולה: ברחוב השומרון בבית שאן, חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי וביצעו פעולות החייאה בגבר בן 68 שנפגע מרכב, אולם למרבה הצער לאחר מכן נקבע מותו. במקביל, ברחוב יעקב מכלוף בבית שאן, חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ופינו לבי"ח העמק, נער בן 16 במצב קל שנפגע מרכב.

רחמים שמחי ואלירן צרויה חובשי איחוד הצלה מסרו: "למרבה הצער בתום מאמצי ההחייאה נקבע מותו בזירה עקב אופי הפציעות הקשות מהן סבל. ברחוב סמוך הענקנו סיוע ראשוני לנער (כבן 16) שנפצע באורח קל. עדי ראייה מסרו לנו כי הם נפגעו מרכב שנמלט מהמקום".

פראמדיק מד"א דניאל טויטו, סיפר: "קיבלנו דיווח על מספר אירועים בגזרת בית שאן, הגעתי לרחוב השומרון וראיתי גבר בן 68 שוכב כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה. מיד ביצעתי פעולות החייאה שכללו עיסויים והנשמות כשבסופן נאלצנו לצערנו לקבוע את מותו".

בזירה נוספת בכביש 71 סמוך לעין חרוד, חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ופינו לבי"ח העמק, צעירה כבת 20 במצב אנוש, עם פציעות חודרות. רופא מד"א ד"ר רביד פיטרו ופראמדיק מד"א פאדי טנטורי סיפרו: "הפצועה שכבה בצד הדרך מעבר לגדר ההפרדה כשהיא מחוסרת הכרה וסובלת מפציעות חודרות בגופה. הענקנו לה טיפול רפואי אבל מצבה היה קריטי ונאלצנו לקבוע את מותה".

ארגון זק"א סיכם את ממדי האסון ומסר כי מדובר באירוע מתגלגל על פני שלוש זירות שונות, בעיר בית שאן, בצומת עין חרוד ובעיר עפולה, כתוצאה מכך בת 18 ובן 68 הרוגים, שתי נפגעים במצב קל, המחבל במצב בינוני, האירוע בטיפול צוות זק"א מחוז צפון.

כוחות הביטחון ממשיכים בסריקות נרחבות באזור כדי לשלול הימצאות סייענים או מחבלים נוספים, בעוד הצוותים הרפואיים נאבקים על חיי הפצועים שפונו לבתי החולים.

המשרד לשירותי דת קיים השבוע כנס מקצועי לרשמי נישואין מכל רחבי הארץ, שהתקיים במועצה הדתית גבעת שמואל. במעמד מנכ"ל המשרד לשירותי דת יהודה אבידן.

הכנס עסק בלמידה ושיפור השירות לזוגות הנרשמים, הטמעת טכנולוגיות חדשות וחידוד נהלים הלכתיים ומנהליים, בהובלת הצוות המקצועי של אגף הנישואין במשרד. במוקד הכנס עמד סיפור יוצא דופן שנחשף בפני המשתתפים, הממחיש את כובד האחריות המוטל על כתפי הרשמים: זוג שהגיע להירשם לנישואין כדת וכדין, כאשר החתן הוא בחור ישיבה לכל דבר ועניין, אשר מקיים כמובן את אורח חייו על פי תורת ישראל.

אלא שבמהלך בדיקת יוחסין שגרתית אך מעמיקה שמבצעים רשמי הנישואין, התברר לתדהמת הכל ולתדהמת החתן עצמו גילה שהוא אינו יהודי על פי ההלכה. גילוי זה מנע תקלה חמורה ומדגיש את החשיבות הקריטית של הליכי הבירור הנעשים בלשכות הנישואין.

יהודה אבידן, מנכ"ל המשרד לשירותי דת: "יום העיון הוא חלק בלתי נפרד ממדיניות המשרד לחיזוק המקצועיות, הגברת השקיפות והנגשת השירות לאזרח. אנו מאמינים כי שילוב של הלכה, רגישות ציבורית ומקצועיות יביא לשיפור משמעותי בתהליכי רישום הנישואין בישראל ויאפשר חוויית שירות טובה יותר עבור כלל הציבור. השיתוף המיוחד כאן יחד עם המועצה הדתית בראשות יעקב רייכר הם דוגמה לאופן שבו נוכל להבטיח שירות יעיל, אחיד ומכובד בכל רחבי הארץ."

מנהל אגף הנישואין במשרד, הרב חזקיהו סאמין, התייחס למקרה ואמר בכנס: "הסיפור שנחשף כאן הוא תזכורת מצמררת לחשיבות עבודת הקודש שלכם. עלינו להמשיך ולשלב בין שירות מתקדם ומאיר פנים לבין שמירה בלתי מתפרש על ההלכה ועל זהות העם היהודי".

"אתה יכול לעשות לי קצת סדר בפרשת פלדשטיין?", שאל אותי שלשום קולגה מאחד מכלי התקשורת החרדיים. "מי נגד מי? מה נחשף השבוע שלא היה ידוע קודם? על איזו בגידה מדברים? התבלבלתי לגמרי".

ואכן, רצף האירועים המסחררים הללו גרם השבוע גם למי שחייב לעסוק בתחום לכאב ראש טורדני. קשה היה באמת לעקוב ולהבין מה מתרחש לפני ומאחורי הקלעים. החשיפות והגילויים סתרו זה את זה, ודברים רבים בפרשה נותרו מעורפלים ובלתי ברורים. הראיון שהעניק פלדשטיין, בו ניסה לטהר את עצמו, לא תרם להבהרת התמונה אלא רק סיבך אותה עוד יותר. ננסה לעשות מעט סדר בנושא (לקמן בהרחבה).

בד בבד נרשמו השבוע גם כותרות מלחיצות ומטרידות בעניין האיום המחודש מאיראן כחצי שנה לאחר מבצע "עם כלביא". התמונות מאיראן והדיווחים שהגיעו משם הצביעו על תרגיל טילים רחב היקף של משמרות המהפכה. עשרות אזרחים באיראן דיווחו על שובלי טילים בשמיים כתוצאה מהתרגיל.

בעקבות זאת החלו בישראל בתדרוכים על מתיחות מול איראן, בצירוף נימוקים מדוע יש להיערך לסבב תקיפה נוסף בטהראן. הרמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון התייחסו גם הם השבוע למתיחות, וכל אחד בדרכו הזהיר את האיראנים מפני צעדים פזיזים שיהיו בעוכריהם. הרמטכ״ל אף השתמש בביטוי "הבא להורגך השכם להורגו" וזה אומר הכול.

החשש הוא ממיס-קלקולציה: מצב שבו כל צד מפרש לא נכון את כוונות הצד השני, מבצע מהלך ראשון וגורר תגובת שרשרת מסוכנת. התדרוכים והפרסומים בישראל על המתיחות מול איראן עלולים להתפרש בטהראן כהכנה למתקפה ולגרור תגובה מוקדמת. מנגד, ייתכן שדווקא ההדלפות על החשש הישראלי מפני התרגיל האיראני, שעלול להפוך למתקפת פתע, נועדו לשדר מסר הרתעתי: מדינת ישראל עוקבת, מודעת ומוכנה.

ההערכה היא שלאיראן יש מוטיבציה לשקם את מעמדה הצבאי והאזורי, שנפגע במבצע "עם כלביא", ואף לפעול נגד מדינת ישראל. לכך מצטרף מצבה הכלכלי הקשה, שעלול לדחוף את המשטר להסיט את תשומת הלב הציבורית באמצעות עימות חיצוני.

הנושא האיראני צפוי לעלות בפגישת נתניהו-טראמפ בפלורידה בשבוע הבא. לקראת הפגישה פרסמה לשכת ראה"מ סרטון דמיוני ויוצא דופן, שבו נראים נתניהו וטראמפ מטיסים את המפציץ ה"חמקן" שתקף באיראן. גם הסרטון הזה הוא חלק מהמסרים הישראליים, עם רמז עבה למשטר האיראני בדבר מה שעלול לקרות בסיבוב השני.

ובינתיים, בזירה הפנימית, המשיכה המערכת הפוליטית לעסוק בוועדת החקירה למחדלי הטבח, לאחר שהכנסת אישרה בקריאה טרומית את הקמת "ועדת חקירה לאומית". עוד קודם לכן אישרה הממשלה את סגירת התחנה הצבאית גל"צ, ונראה כי שני הנושאים: ועדת החקירה וגל"צ, יגיעו לפתחו של הבג״צ. ורק בנושא אחד אין כל חדש: חקירת פרשת הפצ"רית טרם החלה.

במקביל לכל זה, חזרה כאמור השבוע פרשת פלדשטיין, למרכז הבמה והיא מציפה שאלות קשות: מי ידע, מי הסתיר, ומי מנסה עכשיו לכתוב מחדש את הסיפור עם ניחוח פוליטי כיאה לשנת בחירות. בקטעים הבאים בהרחבה.

גרסאות משתנות 

לפני כשנה, מיד לאחר שהתפוצצה לראשונה פרשת אלי פלדשטיין, כשעוד נמנענו מלכתוב את שמו מתוך מחשבה שמדובר בעוד פרשייה הזויה שתיעלם, קיבלתי הודעה מחבר ותיק שמכיר היטב את "התכשיט". הוא כתב לי בערך כך: אל תתרשם מהקמפיין של הימין לגונן עליו ומסיפור המסכנות שהוא מספר. האיש הזה יתהפך על נתניהו ועל חבריו ברגע שירגיש שהאינטרס האישי שלו מחייב זאת.

מאז, התסריט התקדם בדיוק לפי התחזית: תחילה פלדשטיין "נשכב על הגדר" עבור לשכת ראה"מ ונמנע מלכרוך את נתניהו והכוורת בפרשת "מסמך סנוואר" והקמפיין הקטארי. פעילי ימין אהבו את הנאמנות הזו והתייצבו לצדו. הם ערכו הפגנות תמיכה, סרטונים, וגיוס המונים מרשים, במסגרתו נאספו כ־450 אלף שקלים למימון הגנתו המשפטית.

הנקודה שבה הכול השתנה הייתה בחירתו של פלדשטיין בעו"ד עודד סבוראי, המקורב לאנשי המחאה. סבוראי שרחוק עד מאוד מאוהדי נתניהו, התבקש לחלץ את פלדשטיין מהמצב הבעייתי אליו נקלע. הבחירה הזאת לא הייתה "רק משפטית". היא שידרה כיוון, אולי אפילו אסטרטגיה.

מכאן הגיעה התפנית: כמו שעון חול שמתרוקן, גרסאות פלדשטיין החלו להתגמש, להסתדר מחדש, להתעדכן. עד השיא השבוע: סדרת ראיונות שבהם הוא קושר את נתניהו ואת אוריך הן לפרשת הדלפת המסמך החסוי ל"בילד" והן לכל פרשיית "קטארגייט".

עיקרי הפרשה ברורים: אלי פלדשטיין, דובר חיצוני של ראה"מ שנכשל בסיווג ביטחוני, הועסק כעובד חוץ. שכרו עבר בשרשרת עוקפת דרך גורמים פרטיים הקשורים ללוביסט שפועל עבור קטאר. הוא תדרך עיתונאים בעד קטאר ונגד מצרים, הטמיע מסרים פרו-קטאריים במהדורות החדשות, והעביר מסמך מסווג לעיתון "בילד" לאחר שהצנזורה בישראל פסלה את פרסומו כאן.

המסמך פורסם מיד לאחר רצח ששת החטופים. האווירה באותם ימים הייתה קשה, טעונה, רוויית האשמות כלפי נתניהו, כי הוא זה שמעכב עסקת חטופים ואינו עוצר את המלחמה. הטענה כלפיו הייתה שהוא אחראי בעקיפין לאסון. "האווירה הייתה אז קשה ביותר", סיפר פלדשטיין. "הייתה תחושה שזה מה שישנה את כל המערכה, יפסיק את המלחמה ויביא לביצוע עסקה".

המסמך הראה שהחמאס הוא שמעכב את המשא ומתן והוא זה שאינו מעוניין בהפסקת המלחמה. ההדלפה נועדה למתן את הביקורת נגד נתניהו. תחילה נעשה ניסיון לפרסם את המסמך בישראל, אך הצנזורה פסלה כדי שלא לסכן מקורות ודרכי איסוף. לכן הודלף לחו"ל, כנוהל מוכר במקרים דומים, ומשם צוטט בארץ בשם "הבילד".

פלדשטיין לא המציא את השיטה, ואם זה היה נגמר כאן, ייתכן שהפרשה הייתה נשארת בשוליים ולא תופסת תאוצה. אבל לכל המכלול הזה נוספו גם קשרי קטאר, כספים, תדרוכים, ומערכת יחסים מפוקפקת עם התקשורת. מכאן הדרך להסתבכות הגדולה הייתה קצרה מאוד.

שאלות שורש

השבוע שחלף, לא ייזכר כשבוע שהאיר פנים לנתניהו וללשכתו. הראיונות של פלדשטיין, ההתכתבויות שנחשפו, השאלות על "מסמך סנוואר" והמסרים בעד קטאר, כל אלה לא מוסיפים כבוד לאופן שבו מתנהלת לשכת ראה"מ. גם אם אוהדיו ינסו להפנות זרקור להצלחותיו המוכחות מול חיזבאללה ואיראן, ומנגד גם אם מתנגדיו יצעקו "קטארגייט" בכל אולפן, הפרשה הזו מציבה בפני נתניהו שתי שאלות שורש, שאי אפשר לברוח מהן רק באמצעות עוד "ספין נגדי".

השאלה הראשונה היא ניהולית ביטחונית: איך קורה שאדם שנכשל בסיווג ביטחוני ממשיך להסתובב בלשכת ראה"מ, בתקופה רגישה מאין כמותה? הרי זה לא משרד יחסי ציבור של חברה פרטית. זו לשכה שמנהלת את העניינים הכי כמוסים והכי ביטחוניים של המדינה.

הטענה (השבוע) של יונתן אוריך, האיש הקרוב ביותר לנתניהו, "אם היינו יודעים שפלדשטיין עבד עבור קטאר היינו משליכים אותו מהחלון", נשמעת יפה לציטוטים, אבל מייצרת שאלה גרועה יותר: אם לא ידעתם, איך לא ידעתם? בפרט כשהתדרוכים והמסרים כבר התרוצצו במערכות התקשורת.

השאלה השנייה היא מדינית-תודעתית: האם נתניהו היה מודע לשני דברים, להדלפת "מסמך סנוואר" שפורסם בחו"ל, ולמנגנון הדחיפה של מסרים שמיטיבים עם קטאר בתוך השיח הישראלי.

כאן צריך להיזהר: עצם השאלה אינה הוכחה. ברור גם שלנתניהו יש את מלוא הסמכות להדליף את המסמך הזה, אם הוא חושב שזה מועיל לביטחון המדינה. הוא זה שקובע והוא זה שניצב מעל הצנזורה.

בתווך קיים גם פרדוקס שמערער את הנרטיב המוחלט של מתנגדי נתניהו בעניין קטאר: לאורך כל המלחמה, התבטא נתניהו נגד קטאר, ספג על כך ביקורת, ואף הואשם שהוא "מקלקל" יחסים במכוון עם המתווכת ומסכן בכך כל התקדמות בעסקת החטופים. נתניהו כזכור לא נמנע גם מלהורות על החיסול בקטאר, וכינה אותה מדינה המסייעת לטרור. הוא אמנם נמנע מלכנותה מדינת אויב, אך ציין כי היא "מדינה מורכבת".

לפיכך הוא הורס כאמור את הנרטיב של השמאל והאופוזיציה, שמאשימות אותו בקשר הקטארי שנחשף בלשכתו. אם הוא היה באותו קשר, הוא לא היה פועל ומתבטא בכל הזדמנות נגד קטאר.

צריך אפוא להיות הוגנים (לאופוזיציה זה קשה) ולציין את העובדות היבשות: עד כה לא נמצא ולו בדל ראיה שמקשר את נתניהו עצמו לקבלת הכסף או להוראה לקדם אינטרס קטארי. אפילו אוריך, מסתובב חופשי. אפשר לקבוע בוודאות, שאם פלדשטיין היה מוסר בחקירה גרסה סגורה שמפלילה את השניים, נתניהו כבר היה יושב בחדר החקירות.

שורה תחתונה: מדובר בפרשה חמורה, מביכה ומדאיגה על התנהלות הלשכה ועל קלות הדעת בגיוס אנשי אמון. אבל לפני שמכתירים אותה כ"בגידה החמורה בתולדות המדינה", כפי שעושה נפתלי בנט (ראו לקמן) אולי כדאי להיזכר מי מנהל כאן באמת את מצעד השקרים ומאיזה אינטרס.

מסך ערפל

אחד הסיפורים המדאיגים בפרשת פלדשטיין הוא לא רק מה שקרה בלשכת ראה"מ, אלא מה שקרה באולפנים. עיתונאים בכירים, שאכלו במשך חודשים תדרוכים שקריים בעד קטאר ונגד מצרים, ממשיכים בעבודתם כאילו לא אירע דבר, והופכים את האיש שהוליך אותם שולל ל"איש האמת" החדש של מדינת ישראל.

במילים אחרות: בכל פרשה גדולה יש שני סיפורים: מה קרה, ומה מספרים לנו שקרה. במקרה של פלדשטיין, הסיפור השני חמור כמעט כמו הראשון. אם אכן הודבקו מסרים פרו קטאריים לתקשורת דרך "תדרוכים", אז מי שנכשל כאן הוא לא רק דובר כזה או אחר, אלא גם מערכות שמכונות "כלבי השמירה". התקשורת בעליבותה.

החלק המביך הזה קשור להיגיון הכפול: אם עד אתמול פלדשטיין, תואר בתקשורת כ"מניפולטור", "מערבב", "שקרן סדרתי", וכל כינוי גנאי דומה,  הרי שברגע שהוא מתייצב בראיון ומדבר נגד נתניהו ואוריך, אותם אולפנים ממהרים להדהד, לצטט ולדרוש חקירות כאילו קיבלו עכשיו "דובר אמת" עם תעודת הכשר.

כשפלדשטיין "מוכר" סיפור נגד מצרים ובעד קטאר הוא שקרן. אולם כשהוא "מוכר" סיפור נגד נתניהו, הוא לפתע אמין. הגדיל לעשות אחד הפרשנים ממתנגדי נתניהו (ברק סרי) שאמר שפלדשטיין הוא שקרן ואין להאמין לו. אך באותו משפט אמר, שהוא מאמין לו שפגש את צחי ברוורמן ראש הסגל של נתניהו, בחניון מינוס 4 בקריה, שם שמע ממנו על החקירה המתפתחת בצבא בנושא…   

התחקירים וההתכתבויות שנחשפו בידי העיתונאי אבישי גרינצייג, הציגו תמונה ברורה: פלדשטיין ושותפו שרוליק אינהורן ניסחו יחד מסרים פרו-קטאריים, העבירו אותם לעיתונאים, ביקשו "לדייק", שמחו כשזה "פותח מהדורה", וחגגו את העובדה שעיתונאים בישראל מוכנים לפרסם נרטיב שהוכתב למעשה מדוחא. מדובר אגב בכתבים בכירים בערוצי חדשות מרכזיים, שהולכו שולל. 

ואז הגיע הריאיון של אלי פלדשטיין: המראיין עמרי אסנהיים, שהודה כי הוא חברו של פלדשטיין, שאף ניסה לסייע לו להכניס את המסמך הסודי לחדשות "ווינט", ציין בתחילת הריאיון כי פלדשטיין הוא "כישרוני שיודע לערבב". בראיון עצמו הוא עשה לו הנחות רבות: במקום לנצל את חומרי החקירה כדי להצליב, להטיח ולחשוף סתירות, הוא ניסה יותר לסייע לחברו לטהר את שמו. מדובר בהחלט ברצון לגיטימי של המרואיין, אולם הדבר הבליט את שני סוגי הדיווחים.

בשעה שגרינצייג הזכיר שפלדשטיין התגאה בשקרנותו, ואף שיקר כשהוא מחובר לפוליגרף, אצל אסנהיים הוא מצטייר כמי שהשקר "מנוגד לערכים שלו". הפער צורם.

ובינתיים הציבור רואה את התמונה הגדולה: מסרים מפוברקים נכנסים, "מקורות ביטחוניים" מתגלים כתרגילים, עיתונאים מפרסמים "ראשונים" בלי לשאול מדוע זה נוח למקור. ואז כשהמקור מחליף כיוון, כולם מחליפים את המוסר יחד איתו.

גם הכיפה של פלדשטיין הפכה לאנקדוטה: בבית המשפט עם, כדי למצוא חן בעיני הימין והתומכים, ובראיון בתקשורת בלי, שמא למצוא חן בעיני השמאל ומתנגדי נתניהו.

שורה תחתונה: פרשת פלדשטיין חושפת לא רק את הדובר וערבוביו, אלא גם את התקשורת שנכשלת שוב ושוב: פעם כשהיא מתפתה לשקרים שלו, ופעם כשהיא משתמשת בו כמכבסה לקו פוליטי.

פרשה מול פרשה

מהצד השני של המגרש מתרחש משהו לא פחות מעניין: אותה מערכת פוליטית ותקשורתית שמקפידה להכתיר את קטארגייט כ"בגידה החמורה בתולדות המדינה", טורחת במקביל לטשטש את פרשת הפצ"רית, פרשת הדלפה ביטחונית חמורה לא פחות, שנחקרה "בזהירות" ונקברה בשקט.

בקטארגייט יש חקירת שב"כ, מעצרים, כתבי אישום בדרך, שעות של חקירות ודליפות יומיומיות. בפרשת הפצ"רית מצליחים שתדלנים של מערכת המשפט ופרקליטים בכירים לבלום כמעט כל ניסיון לחקור לעומק. אכיפה בררנית היא לא עוד סיסמה: היא עובדה שזועקת מן הפער בין שתי הפרשות. כל זאת עוד לפני שהתגלה (שלשום) כי המשנה ליועמ"ש נפגש בחשאי עם הפצ"רית לשעבר בביתה, תוך חשד לשיבוש חקירה חמור.

מעל הכול מרחפת תחושת העומס: מרוב פרשות לא רואים את היער. הציבור, שחווה במשך שנים "פרשות" שהתבררו כהזויות או מנופחות, מפתח אלרגיה לכל כותרת חדשה. עבור חלק גדול ממנו, גם קטארגייט כבר מתויגת אוטומטית כ"עוד ניסיון להפיל את נתניהו". חוסר האמון הזה, מהווה את שכבת המגן הפוליטית הכי חזקה של נתניהו בקרב הבייס שלו.

וכך בעוד בשמאל שואלים ומאשימים: "האם נתניהו ידע על הכסף הקטארי, על המסמך ל'בילד', על התדרוכים?". מימין משיבים בשאלות שלהם: "האם היועמ"שית ידעה על הפצ"רית, על ההדלפות המערכתיות, על הניסיון לטייח?". כל צד מחזיק לעצמו פרשה נוחה: לשמאל יש את  קטארגייט, לימין את הפצ"רית. "קטארגייט" היא פרשה חמורה שדורשת בירור. הפצ"רית היא פרשה חמורה שדורשת בירור.

שורה תחתונה: פרשת פלדשטיין מעלה שאלות קשות על שיקול הדעת בלשכת ראה"מ. אבל פרשת הפצ"רית מעלה שאלות קשות לא פחות, על שיקול הדעת במערכת המשפט והביטחון.

מי שרוצה לדבר על "בגידה" ועל "פגיעה בביטחון" צריך להביט באותו אופן גם על הפרשה השנייה, שפחות מחמיאה לצד הפוליטי שלו. מי שמנסה להפוך אחת ל"בגידה הגדולה בתולדות המדינה" כדי להסתיר את השנייה, אינו  מחפש צדק. הוא מחפש שלטון.

בגידה למכירה

אם יש מישהו פוליטי שכדאי לו להימנע משימוש במילה "בגידה", זה נפתלי בנט. ובכל זאת, השבוע הוא התייצב חדור מטרה מול המצלמות, הישיר מבט, כיווץ עיניים, עטה על פניו ארשת רצינות תהומית, והקריא הצהרה כתובה בלי שנתן אפשרות לשאלות עיתונאים.

"זו הבגידה החמורה ביותר בתולדות המדינה", הכריז בנט בקול דרמטי. לא מרדכי ואנונו המרגל מהכור האטומי, גם לא המרגל אודי אדיב. פלדשטיין ואוריך הם הבוגדים, עם רמז עבה למי שעומד מעליהם.

לשם שינוי, התקשורת ברובה לא פספסה את האירוניה: מי שהבטיח "פוליטיקה אחרת" בחר בדיוק בשיטת נתניהו, הצהרה חד-כיוונית, בלי ביקורת ובלי שאלות. חלק מהערוצים בחרו שלא לשדר את "ההופעה החגיגית" הזו בשידור חי. אחרים (חדשות 12) שידרו כמובן בהתלהבות.

בנט, מצדו, מודע לביקורת על האופוזיציה, שכבר זמן רב אינה מנצלת את מעידות נתניהו. לפיכך ביקש להוכיח שהוא עט על העניין עם חרב חדה ועם הצהרות דרמטיות על "הבגידה הגדולה".

מנגד, נתניהו והליכוד כאילו חיכו לתגובה הזו של בנט, והגיבו בדיוק רב: "אתה מדבר על בגידה? תתחיל בבגידה שלך". הרמז לבנט ברור: לא כדאי לך להחזיק את המילה הזאת בידיים, היא משאירה טביעות אצבע. בתגובתם, הזכירו לו את ממשלת השינוי עם רע"מ, את התמונה עם מנסור עבאס, את דבריו שלו על "האחים המוסלמים תנועת אחות של חמאס", ועל זה שהוא זה שהכניס אותם לתוך ממשלתו.  

יונתן אוריך, שהוצג על יד בנט כמי שבגד במדינה, העלה את אותה תמונה מפורסמת מהחתימה עם עבאס וציין באירוניה: "הבגידה הכי גדולה בתולדות המדינה". במילים אחרות: מי שמדבר על "בגידה" שיזכור גם את הבגידה שלו בבוחריו.

לעצם העניין הגיב הליכוד כי "שרוליק איינהורן ואלי פלדשטיין מעולם לא היו חלק מלשכת ראה"מ. בכל החומרים שנחשפו אין ולו בדל של מעורבות לשכת ראש הממשלה או מי מטעמה, להיפך. מתחילת המלחמה לשכת ראש הממשלה וראש הממשלה תקפו את קטאר, וקטאר תקפה אינספור פעמים את ראה"מ. כמו כן ראה"מ אף ספג ביקורת קשה מצד התקשורת הישראלית ובכירים במערכת הביטחון על תקיפת קטאר בטענה שזה מסכן את עסקת החטופים".

כך או כך נראה כי בשמאל ובתקשורת מנסים להפוך את הפרשה הזו לקמפיין בגידה חדש מול הימין, שיככב במערכת הבחירות, תחת הסיסמא: "ממשלת הבגידה". המסר ברור: אם נתניהו ייבחר שוב, זו לא רק טעות פוליטית, זו החלטה בעייתית מוסרית וביטחונית, עד כדי אי קבלת תוצאות הבחירות, שהרי מדובר ב"ממשלת בגידה".

שורה תחתונה: בנט בהחלט צודק כשהוא אומר שצריך לחקור את הפרשה עד תום (ואכן היא נחקרת). אבל כשמי שבגד בבוחריו מטיף מוסר על בגידה במדינה, זה נשמע פחות כמו זעקת מצפון, ויותר כמו עוד לבנה במגדל התודעתי, שהאופוזיציה בונה לקראת הבחירות.

גיוס סלקטיבי

החלטת הממשלה לסגור את התחנה הצבאית גל"צ, עוררה כצפוי קולות מחאה בשמאל. גם התנגדותה של היועמ"שית לממשלה לא הפתיעה: אין כמעט מהלך אחד שממשלת נתניהו מציעה, שהיועמ"שית אינה ממהרת להתייצב מולו.

הדוגמאות מוכרות: נגד סגירת גל"צ, נגד ועדת החקירה, נגד מינוי זיני, נגד רפורמת התקשורת של קרעי, נגד מבקר המדינה, נגד פיטורי ראש השב"כ, נגד מינוי נציב שירות המדינה והרשימה עוד ארוכה. דפוס פעולה לא חריג.

מי שכן הפתיע היה בג"צ, שנמנע מלהוציא צו מניעה. אבל אל תתרגלו: העתירות נגד הסגירה יידונו החודש, ועל פי תקדימי העבר, ספק אם ההחלטה תטה לטובת הממשלה. "נשיא" ביהמ"ש העליון כבר ידע לדאוג להרכב הנכון, והתוצאה תהיה בהתאם.

כך או כך, לגל"צ יש לובי תקשורתי עוצמתי. רבים מהבולטים בתקשורת הם בוגרי התחנה, שנהנים ממשכורות נדיבות על ניסיונם "הצבאי". חלקם מובילים את המאבק נגד "השתמטות" ו"חוק הגיוס", בלי שיעשו "גילוי נאות" ויחשפו היכן הם עצמם "שירתו".

הטיעון המוכר חוזר: "סגירת גל"צ היא סתימת פיות ופגיעה בחופש הביטוי". אותם אנשים שוכחים שכאשר בעבר נדמה היה להם שגל"צ משרתת את הימין, הם עצמם דרשו לסגור אותה. אפשר להניח בוודאות שאילו רוח התחנה הייתה דומה לזו של "חדשות 14", המחאה שלהם הייתה מקבלת כיוון הפוך.

מבחינה עניינית, אכן אין עוד הצדקה לתחנה צבאית פוליטית, שרובה מאוישת על ידי אזרחים בעלי סדר יום שמאלי מובהק. החיילים שנקלעים לשם נסחפים באווירה ובשיח, ובהתאם גם התוצרים. התוצאה: עוגן פוליטי במסווה של "תחנת צה"ל".

למרות המלצות עבר של רמטכ"לים וגורמי צבא לסגור את התחנה, הלחץ התקשורתי תמיד הצליח לבלום את המהלך. הפעם שר הביטחון כ"ץ החליט ללכת עד הסוף והשבוע ההחלטה התקבלה. המשמעות: הפסקת המיונים לגל"צ, אי-שיבוץ חיילים חדשים, ושיבוץ מיידי של חיילי התחנה ליחידות אחרות עם עדיפות לתפקידי לחימה ותומכי לחימה.

למעשה, אין לנו קשר לכל הדיווח הזה והיינו מדלגים עליו. אולם יש כאן נקודה מעניינת ששווה התייחסות: הפרשן משה נסטלבאום – איש תקשורת בעברו, ממתנגדי הממשלה בהווה, כתב לפני כחודש (במעריב) נגד חוק הגיוס וקרא להטיל מאסר על כל מי שלא מתייצב לשירות. "אזרח שלא ממלא את חובתו צריך לשלם מחיר אמיתי", קבע.

והנה, השבוע דווקא הוא יוצא נגד שיבוץ חיילי גל"צ לתפקידי לחימה, ומנפק פנינה סרקסטית:  "מדובר בדרישה הזויה משום שהחיילים הם כותבים, טכנאים ומפיקים. זו החלטה מנותקת מהמציאות שמדגימה את הפער בין כוונות פוליטיות לבין מציאות ביטחונית".

נדמה שלא צריך להשלים את הפאזל. הנימוק מדבר בעד עצמו והקוראים עם השכל הישר יכולים לעשות את זה לבד. אוי נסטלבאום.

השחרה והכשרה

פליטת הפה של גדי איזנקוט, בסוגיית ההישענות האפשרית של גוש האופוזיציה על הערבים, במקרה שלא יושג רוב של 61 מנדטים, המשיכה להעסיק גם השבוע את המערכת הפוליטית. לצד פרשת קטארגייט, ואולי דווקא בזכות התחושה במחנה השמאל ובתקשורת ש"הנה, אפשר להפיל את נתניהו", שבה ועלתה שאלת השותפות עם המפלגות הערביות.

"חייבים בכל מחיר להחליף את הממשלה הזו", אומרים ראשי האופוזיציה, שבבוא העת יהיו מוכנים להכשיר את הערבים לשותפות, בתירוץ פשוט: רק כך אפשר לשלוח את נתניהו הביתה. התירוץ כבר מונח על השולחן.

התקשורת מצדה מתחילה לשמן את הקרקע ולהכשיר את המהלך. הפרשנים מסבירים ש"אין שום סיבה לפסול את חלק מהמפלגות הערביות". אחרים משרטטים תרחיש שבו מוקמת ממשלת מיעוט של 58 ח"כים, כאשר המפלגות הערביות נמנעות בהצבעה. נתניהו מוחלף, ואז  לטענתם, אפשר לנהל מו"מ "נקי" עם החרדים או עם הליכוד ללא נתניהו. אם זה לא ילך, אז חוזרים לבחירות, רק שהפעם ראש ממשלת המעבר יהיה אחד מראשי האופוזיציה.

זה בדיוק התרחיש שעליו דיבר איזנקוט, וזה בדיוק מה שהתקשורת מנסה להכשיר ולהלבין. כך נוצרת תמונה כפולה: בעוד אנשי נתניהו פועלים להשחיר את השותפות עם הערבים, פועלת התקשורת במרץ להכשירה. השחרה מכאן והכשרה משם.

אלא שיש גורם נוסף שעשוי לטרוף את הקלפים: צורת ההתמודדות בבחירות של המפלגות הערביות עצמן. אם ישובו לרוץ ברשימה משותפת אחת, כפי שעשו בעבר, שיעורי ההצבעה במגזר הערבי יזנקו, והרשימה עשויה לקבל 15-16 מנדטים. במקרה כזה, גוש האופוזיציה יסיים את הבחירות עם 50–51 מנדטים בלבד, ואז גם פיצול עתידי של מנסור עבאס, מהרשימה המשותפת, לא יספיק ולא יאפשר הקמת ממשלה חלופית. התוצאה: חלום ממשלת המעבר של איזנקוט יתרסק עוד לפני שקם.

אחמד טיבי דוחף לרשימה ערבית משותפת, שתשיג הרבה מנדטים אך תקטין את כוח המיקוח. מנגד, מנסור עבאס מעדיף שתי רשימות: בל"ד–חד"ש–תע"ל ברשימה אחת, ורע"מ ברשימה עצמאית. בפיצול כזה הרווח האלקטוראלי במנדטים קטן יותר, אבל כוח ההשפעה גדול בהרבה. עבאס משוכנע שזה יאפשר לו להיכנס לכל קואליציה שתקום, כולל קואליציית מרכז –שמאל, במיוחד לאחר שהתמודדה לבד ובידלה את עצמה מהמפלגות הערביות הקיצוניות יותר.

בשמאל כבר לוחצים על בנט וליברמן: "אם אתם רוצים לנצח את נתניהו, תפסיקו לפסול את הערבים". אפשר להניח שלא יצטרכו לדחוק בהם הרבה. לפי אמירותיהם השבוע על "הבגידה בתוך לשכת ראה"מ", המנגנון כבר עובד: בקרוב יסבירו שנדרשו "לעשות הכול" כדי להעביר את "ממשלת הבגידה" מן הארץ. את כל השאר תעשה התקשורת בהכשרת המהלך.

 דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע

מתקפת פתע: התרגיל הנרחב של הצבא האיראני ובעיקר הפעלת יחידות הטילים של חיה"א העלו את רמת הכוננות בכל המערכת הביטחונית. אחרי 7 באוקטובר, אף אחד בישראל לא מתייחס יותר ל"תרגיל" כאל תרגיל בלבד. כולם מבינים שהתרגיל עלול להפוך בן רגע לפעולה מבצעית ומתקפת פתע. אזהרה ברוח זו הועברה לארה"ב בסוף השבוע. המודיעין למד לקרוא גם את מה שכתוב על הטילים ולא רק את מה שכתוב ברשתות החברתיות.

מפגש הרתעה: הפסגה המשולשת בירושלים בה ניצב נתניהו לצד מנהיגי יוון וקפריסין נועדה להעביר מסר מרתיע לנשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן. התוצאה לא איחרה לבוא: באנקרה הכריזו שמדינת ישראל היא "אויבת מספר 1". על רקע ההתנהלות הטורקית בשנים האחרונות, המשבר בין המדינות לא רק צפוי, הוא כמעט בלתי נמנע.

פליטת פה? שר הביטחון ישראל כ"ץ התפייט על "ריבונות מעשית" וגרעיני נח"ל בצפון הרצועה, רק כדי לגלות שהמרחק בין נאום פריימריז נלהב לבין הבהרה מגומגמת באנגלית עובר דרך שיחת נזיפה מהבית הלבן. כץ מיהר להסביר את דבריו קודם כל בשפה של טראמפ ואז בשפה של בוחרי הליכוד. ובמילים אחרות: בממשלה הנוכחית, הריבונות היא "מעשית" רק עד שהיא פוגשת את מחלקת המדינה האמריקאית.

"סרדין ירוק": ח"כ אלמוג כהן החליט שוועדת חקירה זה לא מספיק, וחשף מעל במת הכנסת את כינויו של סוכן שב"כ שהתריע על פלישת הנוח'בה. המידע אמנם קריטי, אבל חשיפת השם המבצעי הותירה את מערכת הביטחון בתדהמה. ובמילים אחרות: מי צריך אויבים בטהרן כשיש לך חברי כנסת שחושבים ש"סודי ביותר" הוא רק המלצה בדרך לסקופ בוער במליאה. סרדין ירוק? השב"כ מרגיש עכשיו בעיקר כמו דג מחוץ למים.

מי ברח: יאיר לפיד נעמד מול כיסאו הריק במליאה של ראש הממשלה ופצח במונולוג קורע לב על "נתניהו שבורח מאחריות". אלא שבאותן דקות ממש, ראש הממשלה עמד על רחבת המסדרים בחצרים בטקס סיום קורס טיס, כמתחייב מתפקידו. ובמילים אחרות: קשה להחליט מה היה ריק יותר באותו רגע: הכיסא של נתניהו במליאה, או תחקיר המודיעין של לשכת לפיד ששכחה לבדוק ביומן איפה נמצא ראש הממשלה.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

גל מעצרים דרמטי והחרפת צעדי האכיפה נגד בני הישיבות הלילה: הבחור שמריהו גריינמן לשעבר תלמיד בישיבת עטרת שלמה, מהמשפחות המיוחסות שבבני ברק נעצר הלילה בנתב״ג, לאחר שיצא מהארץ על ידי שעבר בביקורת גבולות עם עוד אדם, כשניסה לעשות זאת שוב בחזור ארצה נעצר.

במקביל, הבחור, יהודה בן עמרם מוועד שני בישיבת חברון ומתגורר בירושלים, נעצר הלילה לאחר שזומן לתשאול במשטרה האזרחית והוסגר למ"צ. הוא מוחזק כעת בתל השומר, ויועבר לכלא 10 בשעות הקרובות, ועד הישיבות, הרב שישא ועו"ד מנחם שטאובר מטפלים בייצוג המשפטי ומלווים את המשפחה.

בתוך כך, אמש (חמישי) התקיימה מול שערי כלא 10 עצרת תפילה והתעוררות בהשתתפות מאות בחורי ישיבת ׳כסא רחמים׳ ואנשי הפלג הירושלמי, על רקע מעצרו של הבחור החשוב יאיר סעדה, תלמיד הישיבה, שנעצר בלילה הקודם על ידי המשטרה הצבאית בעוון לימוד התורה, לאחר שנשמע להוראות גדולי הדור.

ראש ישיבת ׳כסא רחמים׳ הגה"צ הרב צמח מאזוז, הורה לבחורי הישיבה לצאת ולקיים עצרת תפילה אל מול שערי בית הכלא. בדבריו הבהיר כי אין מדובר בהפגנה או בהפרת סדר, אלא בעצרת תפילה שנועדה לחזק את הבחור העצור ואת עולם התורה כולו, והדגיש כי אין להיכנס לשום תגרה או עימות עם החיילים והמשטרה במקום, גם אם יגיעו משתתפים נוספים שגישתם שונה.

העצרת המרכזית נפתחה באמירת סליחות ברוב עם, ולאחר מכן נאמרו פרקי תהלים מפי ראש הישיבה, כשבסיום נאמרה תפילה מיוחדת לשחרורו של הבחור. במעמד נטלו חלק רבני הישיבה, בהם ראב"ד ׳משפט וצדק׳ וראש כולל ׳תורת משה אמת׳ שע"י הישיבה הגאון רבי דוד עידאן, המשגיח הגאון רבי מיכאל סגרון, הגאון רבי מצליח חי מאזוז, מרא דאתרא הרצליה פיתוח וחתנו של ראש הישיבה הגאון הרב לירן ישי, ועוד מרבני הישיבה.

לצד בחורי ׳כסא רחמים׳, הגיעו למקום גם בני התורה המזוהים עם הפלג הירושלמי, בעקבות המשך מעצרם של תלמידי ישיבות והחרפת צעדי האכיפה כלפי לומדי התורה. על הבחור יאיר עמוס בן רויטל תלמיד ישיבת ׳כסא רחמים׳ נגזרו 10 ימי מאסר, ובהוראת מרן הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א, יצאו בני התורה להרעיש עולם ומלואו במחאה ובתפילה.

במהלך הלילה יצאו הסעות מהעיר בני ברק לכיוון כלא 10, למעמד מחאה בהשתתפות בני התורה ובראשות גדולי התורה ורבני הקהילות.

כזכור סעדה נעצר בביתו שבבאר שבע בשעות הלילה, לאחר שלא חש בטוב והוריו הגיעו לקחתו מהישיבה לביתו. מספר שעות לאחר מכן נעצר במיטתו, כשהוא סובל מחום גבוה. העצרת הסתיימה בתפילה נרגשת לשחרור הבחור ולביטול הגזירות מעל לומדי התורה, תוך שבוועד הישיבות ובצוותים המשפטיים ממשיכים לפעול מסביב לשעון מול רשויות הצבא כדי להביא לשחרורם המהיר של כלל העצורים.

צה"ל תקף לפני זמן קצר, תשתיות טרור של ארגון הטרור חיזבאללה במספר מרחבים בלבנון, במהלך צבאי משמעותי שנועד לפגוע ביכולות המבצעיות של הארגון. במסגרת התקיפות, צה"ל תקף מתחם הכשרות ואימונים ששימש את יחידת 'כוח רדואן' בארגון הטרור חיזבאללה לקיום אימונים והכשרות של מחבלי הארגון, ועבור תכנון והוצאה לפועל של מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ואזרחי מדינת ישראל. כחלק מהאימונים והכשרות המחבלים במחנה, המחבלים עברו תרגולי ירי והכשרות נוספות לשימוש באמצעי לחימה מסוגים שונים, מה שמדגיש את רמת המוכנות שהארגון ניסה לייצר בשטח.

במקביל לפגיעה במערך ההכשרות, כוחות הביטחון פעלו להשמדת מאגרי התחמושת של הארגון, כאשר הותקפו מספר מחסני אמצעי לחימה ותשתיות טרור נוספות ששימשו את ארגון הטרור חיזבאללה לקידום מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ומדינת ישראל. פעילות זו מצטרפת למאמץ רחב יותר שכלל תקיפת מספר מבנים צבאיים ששימשו את ארגון הטרור חיזבאללה לקידום מתווי טרור בלבנון, במטרה לצמצם את מרחב הפעולה של מחבלי הארגון בקרבת הגבול ובעומק המדינה.

בצבא מבהירים כי המטרות שהותקפו וקיום אימונים צבאיים של ארגון הטרור חיזבאללה מהווים הפרה של ההבנות בין ישראל ללבנון ואיום על מדינת ישראל, וכי לא תתאפשר המשך התעצמות צבאית בניגוד להסכמים. התקיפה הנוכחית מהווה מסר חד וברור לצד השני, תוך הדגשה כי צה"ל ימשיך לפעול להסרת כל איום על מדינת ישראל ולשמירה על ביטחון האזרחים בכל עת ובכל מקום.

כוחות יחידת מיתר (427) בפיקוד חטיבת האש (214), השלימו השבוע תרגיל מוכנות ראשון מסוגו במרחב יהודה ושומרון והבקעה, במהלכו הופגנו יכולות ה"חשיפה-תקיפה" הייחודיות המגדירות את פועלה של היחידה בשטח.

התרגיל המקיף, שנועד להעלות את רף הכשירות המבצעית, כלל דימוי של תרחישי חירום במספר מרחבים במקביל, כאשר הלוחמים נדרשו לתת מענה לאירועים מתפרצים, אירועי רבי נפגעים, חדירת מחבלים וחבירה לכוחות בשטח תחת אש.

במהלך התרגול הופעל כלי הטיס המאויש מרחוק מסוג ״דוהר שמיים״, המשמש את היחידה לאיתור אויב וסגירת מעגלי אש מהירים וקטלניים, תוך שהיחידה מספקת לדרג החטיבתי והאוגדתי תמונת מצב אווירית וקבלת החלטות מבצעיות בזמן אמת.

המעטפת הטכנולוגית והמבצעית שהוצגה בתרגיל מדגישה את חשיבותה של היחידה כגורם מכריע בשדה הקרב המודרני, היודע לזהות איומים ממרחק ולנטרלם בטרם יגיעו אל כוחותינו או ליישובים.

עיתון המבשר, מביטאוני אגודת ישראל, המזווה עם סיעת שלומי אמונים בראשות ח"כ מאיר פרוש, יוצא מתקפה חריפה בעקבות מעצר הבחור יאיר סעדה מישיבת 'כסא רחמים' וקורא לציבור "לא להתרגל".

העיתון פרסם ידיעה מרכזית על המעצר בכותרות הראשיות שם נכתב כי זעזוע בעולם התורה לאחר שהמשטרה הצבאית עצרה את הב' יאיר סעדה, מבחירי התלמידים בישיבת ישיבת כסא רחמים, בביתו שבבאר שבע. המעצר בוצע לאחר שלא התייצב לשירות צבאי, זאת בהתאם להוראותיהם הברורות של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, כפי שנוהגים אלפי בני ישיבות ברחבי הארץ.

ביהדות הנאמנה רואים במעצר זה חציית קו אדום נוספת. “כאשר תלמיד ישיבה חולה נעצר מתוך מיטתו, לאחר שהוריו מתחננים ומסבירים את מצבו, מדובר בפגיעה קשה לא רק בו, אלא בכבוד התורה כולה”, אומרים גורמים בציבור. לדבריהם, דווקא בימים טעונים אלו, הקריאה היא להרבות בתפילה, להתחזק באמונה ולעמוד באחדות מלאה סביב לומדי התורה, מתוך אמונה כי רק כך ניתן לעמוד בניסיון הקשה העובר על עולם הישיבות.

במאמר מיוחד שצורף לידיעה נכתבו הדברים הבאים:

בתחילה הזדעזענו.

מעצרים ראשונים של בחורי ישיבה טלטלו את עולם התורה. דיברנו על קו אדום שנחצה, הבטחנו לעצמנו שלא נתרגל ושלא נעבור לסדר היום. אלא שככל שהמקרים חזרו על עצמם, התגנב חשש שקט ומסוכן. הזעזוע נחלש. הידיעה הבאה כבר איננה עוצרת את הנשימה. וכאן בדיוק טמונה הסכנה.

אסור שזה יקרה. אסור שהלב יתרגל. אסור שנלמד לחיות עם מציאות שבה בחור ישיבה נעצר בעוון לימוד התורה והעולם ממשיך הלאה כמעט כרגיל. ההרגל איננו הגנה אלא שחיקה, וברגע שהשחיקה מתחילה הערבות מתחילה להיסדק.

השבוע, בפרשת השבוע, אנו פוגשים את אחד הרגעים המכוננים ביותר של אחריות וערבות. יהודה ניגש אל יוסף כדי להציל את בנימין, ומסביר במילים קצרות וחדות מדוע הוא מתמסר לעניין הזה יותר מכל אחיו: כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר. לא נאום, לא טיעון ארוך, אלא קביעה אחת שמכילה הכול.

חז"ל ראו בדבריו של יהודה את יסוד מושג הערבות. ערבות שאיננה סיוע מן הצד אלא עמידה ממש במקום האחר. הערב איננו רק מגן עליו אלא רואה את עצמו כאילו הוא עצמו עומד שם. ולכן יהודה נלחם על בנימין כפי שאדם נלחם על עצמו.

ומכאן גם דברי חז"ל הידועים: כל ישראל ערבים זה לזה. לא רק במובן שכל אחד תורם לשלם הכללי, ולא רק בכך שכל אחד משפיע על חברו, אלא בדרגה עמוקה יותר. עם ישראל הוא גוף אחד. גוף שבו עיקר מציאותו של כל איבר איננה בייחודיותו אלא בהיותו חלק מן הכלל. בנקודה הזו אין הבדל בין אחד לשני.

כאשר מבינים כך את הערבות, אין מקום לחלוקות. לא ישיבה כזו או אחרת, לא מגזר כזה או אחר, לא סגנון ולא עדה. בחור שיושב ולומד תורה ונעצר בשל כך, אנו צריכים לעמוד שם ולערוב לו. נקודה. זה אמור להפריע לנו את סדר היום, לערער את השגרה, לא לתת מנוח.

בוודאי כאשר מדובר בסיטואציה שבה אותו בחור נשלף ממיטתו בעודו קודח מחום, לאחר שהובא לביתו בשל מצבו הרפואי, הזעזוע צריך להיות עמוק פי כמה. לא משום שהמיטה היא המקום, אלא משום שהאכזריות נחשפת במלוא חריפותה. כאן כבר אי אפשר לומר שזה עוד מקרה שגרתי.

השבוע גם סיימנו את ימי החנוכה. ימים שבהם דיברנו על אור מול חושך, על עמידה עיקשת מול גזירות, על כך שלא מתרגלים למציאות שבה מנסים לעקור את עולם התורה. דווקא כעת, מיד לאחר שהנרות כבו, המבחן האמיתי מתחיל. האם הלהבה תפרוץ החוצה או שהוא תדעך יחד עם הפתילות.

אם כל ישראל ערבים זה לזה בכל דבר, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבחור צעיר שנעצר בעוון לימוד התורה. כאן הערבות איננה רגש חולף אלא חובה. חובה שלא לשתוק. חובה שלא להמשיך הלאה כאילו מדובר בעוד ידיעה חולפת.
הסכנה הגדולה ביותר היא ההשלמה השקטה. הרגע שבו אנו אומרים לעצמנו שכך נראית המציאות. ברגע הזה לא רק בחור אחד נפגע אלא עצם מושג הערבות מאבד מכוחו.

כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר איננו פסוק שנקרא בפרשה ונשכח. זו תביעה שחייבת לחלחל פנימה. אם המקרה הזה איננו מפר את סדר יומנו, אם הוא איננו מטלטל אותנו, נצטרך לשאול את עצמנו לא רק מה קורה לבחורים שנעצרו אלא מה קורה לערבות שבינינו.