מיקום כתבה: חדשות חמות

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. (בראשית יח, א)

וברש"י כתב, שהקב"ה בא לבקר את החולה, אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו, ובשפתי חכמים כתב, שמבואר בלשון 'וירא אליו ה' ולא 'וירא ה' אל אברהם', אלא ודאי לבקר את החולה, ועוד יש לומר דרש"י דייק לפי שלא מבואר מדוע נראה אליו, והקשה למה פירש רש"י לבקר את החולה ולא אמר לבקרו, לפי שמכאן אנו למדין מצות ביקור חולים, וכן מובא במדרש, ביקור חולים מנין שנאמר 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', וכן במדרש (בראשית רבה מט, ד)למדו מהפסוק (יח, יט) 'כי ידעתיו למען אשר יצוה', רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא, ורבנן אמרי זו ביקור חולים, בחדושי הגרי"ז (סי יד) כתב, בפסוק 'וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו', ופירש"י ואחד לרפאות את אברהם, וסמיכות הפסוקים, דאם בא לרפאותו וקודם לא היה עוד שייך מצות ביקור חולים, אך מכיון ש'וירא אליו ה' והיינו לבקרו, מיד בא מלאך לרפאותו.

מקור הדין

והנה בגמ' בסוטה (יד, א) מצינו, אמר רבי חמא ברבי חנינא , מאי דכתיב 'אחרי ה' אלקיכם תלכו' וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר 'כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא', אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב 'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', אף אתה הלבש ערומים, הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב 'וירא אליו ה' באלוני ממרא', אף אתה בקר חולים, הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו', אף אתה נחם אבלים, הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב 'ויקבר אותו בגיא', אף אתה קבור מתים, הרי מבואר שמצוות ביקור חולים נכללת בכלל מצוות גמילות חסדים להדמות למדותיו של הקב"ה.

מדאורייתא או מדרבנן

והנה מצינו בגמ' בבבא מציעא (ל, ב) שדרשו על הפסוק (שמות יח, כ) 'והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון', תני רב יוסף 'והודעת להם' זה בית חייהם [ללמוד אומנות להתפרנס ממנה], 'את הדרך' זו גמילות חסדים, 'אשר ילכו' זה ביקור חולים, 'בה' זו קבורה, 'ואת המעשה' זה הדין, 'אשר יעשון' זו לפנים משורת הדין, ומק' בגמ' מדוע צריך פסוק לבקור חולים שהוא נכלל בכלל מצוות גמילות חסדים, ומת' שהחידוש באופן שהמבקר בן גילו של החולה, שהרי מצינו שבן גילו נוטל אחד מששים בחליו, ואפילו הכי [שנוטל מחליו] צריך ללכת לבקרו.

ובשאילתות (אחרי מות שאילתא צג) כתב, ומנין דאפילו בן גילו חייב דתני רב יוסף וכו' אמר מר 'אשר ילכו' זו ביקור חולים היינו גמילות חסדים אלא לאו אפילו לבן גילו, הרי לפי גירסתו של השאילתות יוצא שלומדים ביקור חולים למצוה בפני עצמה, שמשמע שאפי' בן גילו.

וכן הבה"ג (הקדמה למצוות עשה) הביא שמצוה זו היא מצות עשה מדאורייתא, שמנאה בכלל מצוות גמילות חסדים במצוה פרטית, (מצוה לא) ולדבק בשם, (לב) וללכת בדרכיו, (לג) להלביש ערומים, (לד) לקבור מתים, (לה) לנחם אבלים, (לו) בקור חולים.

ביאור שיטת הרמב"ם שהוא מדרבנן משום 'ואהבת לרעך כמוך'

אמנם הרמב"ם נקט שהיא מצוה מדרבנן שכתב (פי"ד הל' אבל ה"א), מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות, שכללן בכלל מצות 'ואהבת לרעך כמוך', וכ"כ בהקדמה לספר המצוות (שורש ב).

ובהשגות הרמב"ן (לספר המצוות שורש א, הערה ד), שבה"ג למד כדברי הגמ' שיש מצוה בבן גילו שאינה נלמדת מגמילות חסדים, וכן דרשו בה זו קבורה אפי' לזקן ואינה לפי כבודו, והרמב"ם (מצוה ח) כתב, להדמות בו יתברך כפי יכלתנו והוא שנ' 'והלכת בדרכיו' מה הקדוש ברוך הוא רחום אף אתה היה רחום וגו', וכפל זאת המצוה בלשון אחר שנ' 'אחרי ה' תלכו' ובא בפירוש עניינו להדמות אליו בפעליו הטובים, שכתב כהלשון השנוי בספרי במצוה הזאת ובה"ג כתב כדברי הגמ'.

ובתשובות והנהגות (ח"ב סי' תקצב) הקשה מדוע נקט הרמב"ם במצות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיה צריך לכתוב במצות צדקה שאינה רק בכסף אלא לתת לחבריו די מחסורו, ולסעוד חולה ולבקרו או לנחם אבלים בצערן ג"כ בכלל זה, ועוד הקשה מדוע היא רק מצוה מדרבנן וכן רבינו יונה כלל למצות ניחום אבלים בכלל גמ"ח ומ"מ כתב שהיא מהתורה, וכתב ליישב שאם יש לחולה צורך במבקרים שיסעדוהו בדיבורים או במעשים או בדברי חיזוק או בתפלה וכדומה חייבים מהתורה, ומה שכתב הרמב"ם היינו כשאינו צריך למבקרים, ואעפ"כ ראוי לכל אחד להשתדל לזכות במצוה זאת, שמדבריהם ראוי לקיים את המצוה משום ואהבת לרעך כמוך, אבל כשזהו צרכו הוא בכלל צדקה וגמ"ח שהם מה"ת גם לרמב"ם.

ובארחות יושר (אות ג) כתב, בביאור ברי הרמב"ם שיסוד מצוה היא מהתורה אמנם מהתורה אין שיעור לגמילות חסדים, ורבנן קבעו את שיעור וחובת מצות ביקור חולים, ונמצא שאם עבר ולא ביקר הרי עובר על מצוה מדרבנן ואם קיים את המצוה כראוי הרי קיים בזה מצוה מדאורייתא של 'ואהבת לרעך כמוך'.

ועוד יש לבאר ע"פ דברי הגור אריה שנאמר בפסוק 'וירא' מוכח שעיקר הכוונה לראות את החולה בלבד, כי ביקור חולים אין צריך רק גלוי בלבד, שבזה עשה נחת רוח לחולה, וכן מבאר בפסוק שהגמ' דורשת 'את הדרך' דהיינו בהליכה בלבד מקיים את המצוה, ולכך אפר לומר שמדורייתא עיקר המצוה לבקרו ומדרבנן יש מצוה לשמשו ולעשות לו נחת רוח וכן מצוה להתפלל, וכפי שיבואר.

אפי' גדול אצל קטן ונוטל אחת משישים

והנה מצינו בגמ' בנדרים (לט, ב), ביקור חולים אין לה שיעור, ומבאר אביי שאפי' גדול אצל קטן, ורבא אמר אפי' מאה פעמים ביום, ואמר רבי חנינא, כל המבקר את החולה נוטל אחד משישים בצערו, והקשו א"כ יבקרו שישים פעמים ויתרפא, אלא שכל פעם שמבקרו נוטל אחת משישים ודוקא אם הוא בן גילו, וכן כתב ברמב"ם (פי"ד הל' אבל ה"ד) בקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח, וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים, וכ"כ בשו"ע (יו"ד שלה, ב), ולגבי לבקר שונא כתב הרמ"א שמהרי"ל כתב שיש לבקר אמנם כתב שאין לבקרו לפי שנראה כמי ששמח לאידו.

וכתב הבן יהוידע, שאין הכוונה שהמבקר נדבק אחד מששים ממחלת החולה, דזה אי אפשר שיהיה בטבע. ועוד שמצות ביקור חולים מצוה יקרה, והיא מהדברים שאדם אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואיך יתכן שהמבקר ינזק אך הכוונה היא, שמכיון שהמבקר מצער את עצמו בצערו של החולה, לכן יסלקו מהשמים אחד מששים ממחלת החולה, כי הצער שאחרים מצטערים מגן ומכפר, מכח האחדות שיש בישראל.

ובחשוקי חמד (שבת יב, ב) כתב, לפרש, שהמבקר נוטל ממש אחד מששים כאילו היה נדבק במקצת ממחלת החולה, ואין זה עונש, כי אם שכר טוב, והוא בבחינת 'תרופת חיסון', שנוהגים הרופאים להדביק את הבריא במקצת מהמחלה, במטרה שיתגבר על המחלה באם תבוא חס ושלום, כך המבקר שגרם קורת רוח לחולה והשתתף עמו בצערו, זוכה ונוטל קצת מהמחלה, והמעט הזה בטל בששים, כדוגמת מאכלות אסורות הבטלות בששים, ומכאן המספר ששים.

באגרות משה (יו"ד ח"א סי' רכב) כתב, שמצות ביקור חולים היא לא רק בחולה במצב של פיקוח נפש, אלא גם בחולה שאין בו סכנה, ומה שאין מברכים על ביקור חולים כיון שקיום המצוה אינו תלוי רק בו והחולה יכול לבטלה.

ובאיילת השחר כתב, במה שמבואר שהמבקר את החולה נוטל אחד מס' מחליו, אולי זה דוקא כשמתכוין למצות ביקור חולים ואם סתם עבר ליד חולה לא קיים בזה את המצוה, וכתב שעוד נראה שמוריד מחוליו רק פעם אחת ביום, ולא יוסיף להוריד מחליו בכל פעם שיכנס לבקרו.

מטרת ביקור חולים להתפלל על החולה וכן לעזור לו

והנה מבואר שם בגמ', שרב חלבו חלה, והודיע על כך רב כהנא, משום שכשרבי עקיבא בא לבקר את תלמידו וכיבדו וריבצו לפניו חי מחמת זה, ויצא ר' עקיבא ודרש, כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים, ורב דימי אמר, כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות, לפי שמי שמבקרו מבקש עליו רחמים שיחיה ומי שאינו מבקרו, אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות, וכן היה מעשה ברבא, שביום הראשון שחלה אמר שלא יגלו שלא ירע מזלו, מכאן ואילך, אמר תכריזו בשוק שמי ששונא אותו ישמח ומי שאוהבו יבקש עליו רחמים, ומבואר בדברי הגמ' שיש ב' חובות בביקור חולים, משום שצריך לדאוג לצרכיו של החולה, וכן מבואר שמחמת שמבקר יתפלל עליו שיתרפה מחוליו, ולכך מצינו שאין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של היום, מפני שכל חולה מיקל עליו חוליו בבוקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים, ולא בג' שעות האחרונות של היום שאז מכביד עליו חוליו, ויתייאש מלבקש עליו רחמים.

וכן מבואר ברמב"ן (בתורת האדם שער המיחוש), שהוכיח מדברי הגמ' שבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו צרכים הצריכים לחליו, וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו כדתניא (מועד קטן ה, א) 'וטמא טמא יקרא' שצריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, לכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה.

וכן כתב הטור (יו"ד סי' שלה) שהקדים את עניין בקשת הרחמים שכתב, ומצוה גדולה היא לבקר שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו, וגם מתוך שרואהו מעיין בענינו אם יצטרך לשום דבר משתדל בו להמציאו לו ועושה שיכבדו וירבצו לפניו, וכן הביאו ברמ"א, ובערוך השלחן (ג) הביא ב' טעמים, רק שנקט שעיקר מצות ביקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה ולעשות לו מה שצריך, וכל המבקר את החולה גורם לו שיחיה שמתפלל עליו שיחיה.

ובשל"ה (פסחים ח"ב) מבאר שמצוות ביקור חולים היא בגוף ונפש וממון, בגוף כיצד, ירוץ ויתעסק בכל צרכיו ולהמציא לו כל רפואתיו וכן יטריח בגופו ביתר צרכיו, בנפש כיצד, ישפוך נפשו בתחינות להתפלל להש"י שישלח לו רפואה שלימה, בממון כיצד, לראות אם אין להחולה ממון כל צרכו להשתדל לו כי צרכי החולה הם מרובים.

אם יוצא בביקור חולים בשבת

ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה סי' ג) הביא מספר לשון חכמים (ח"ב סי' כה) שאין עניין לבקר את החולה בשבת כפי שנהגו כיון שיש קול המולה ואין יכול לדבר עם החולה על צרכיו וכן אין יכול להתפלל עליו, אלא צריך לילך ביחידות לבקר ולשאול מן ענין חליו וישא ויתן בענין רפואתו, ואפי' באותן החלאים שאינן ראוין לבקר כגון חולי מעיים וכיוצא שמתבייש מ"מ יכנס לבית החיצון לשאול מעמדו, והוכיח ממה שכתב בספר חרדים שהדבור יפה לחולים, ולכן ידקדק המבקר לילך להחולה כשאין שם איש שאז נפש החולה מרה עליו בהיותו יחידי ואפשר לבא לידי טירוף דעת ח"ו וע"י הדיבור ישכח דאגתו גם צערו.

והקשה על דבריו מדברי השאילתות (ויקרא, צג) שכתב שכשהולך לבקר חולה, לא ילך לבדו אלא עם אחר, ושמא טעמו משום שהפסוק נאמר בלשון רבים, ומשום הטעמים הנ"ל אפשר לומר שבשנים יש יותר אפשרות לעזור לחולה וכן לעשות נחת רוח לחולה, והעמק שאלה כתב, שמדובר בבן גילו שנוטל אחד משישים ולכך צריך לילך עם אחר, והביאור כיון שגם אחר נוטל מהחולה קצת וכפי שמבואר בדברי הרמב"ם (פי"ד הל' אבל ה"ד) שכתב, כל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, שגם אחר שאינו בן גילו נוטל בביקור חלק מחליו של החולה, אמנם בדברי השאלות לא כ"כ משמע כן.

ביקור חולים כשהחולה ישן

ברא"ש (בראשית יח, א) הביא את דברי רש"י שהקב"ה בא לבקר את החולה אמר ר' חמא ב"א יום ג' למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל לו, וביאר את דבריו, מלשון 'וירא' מוכח שלא בא אלא לבקרו שלא כתוב אחריו לא אמירה ולא דיבור ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם לבקר החולה ואפי' לא ידבר עמו דבר כגון שמצאו ישן וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו עושה לו נחת רוח, אילת השחר כתב, שמבואר בגמ' בנדרים (מ, א) משמע שעיקר מצות ביקור חולים זה לראות את צרכי החולה ולסייעו במה שצריך, וכאן לא נזכר שהקב"ה עשה איזה דבר בעבורו אלא רק שאל בשלומו.

מעלת ביקור חולים

והנה מבואר בגמ' בנדרים (שם) אמר רב, כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', אין דל אלא חולה, שנאמר 'מדלה יבצעני', או שנלמד מהפסוק 'מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר וגו', אין רעה אלא גיהנם, שנאמר 'כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה', ואם ביקר מה שכרו בעולם הזה, שנא' 'ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו', 'ה' ישמרהו' מיצר הרע, 'ויחייהו' מן היסורין, 'ואושר בארץ' שיהו הכל מתכבדין בו, 'ואל תתנהו בנפש אויביו' שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו, ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו.

ובאהבת חסד (ח"ג פ"ג) כתב, בעוונותינו הרבים, העולם מקילים במצוות ביקור חולים, ובפרט אם החולה עני, ואין אדם בא לבקרו יוכל להיות שיהיה דבר זה נוגע לו לפקוח נפש ממש, כי על פי רוב אין לאיש כזה מזון הראוי לו, וגם מעות במה לקרוא לרופא, פעמים שאין לו, ואין לו במה לקנות סמי הרפואות, וגם דאגותיו העצומות המצטרפות לזה בראותו שהוא שוכב על ערש דוי, ואין מי שיפתח את דלתותיו לפקח עליו להחיותו, כל אלו הדברים מחלישים את כחות נפשו ומחזקים את מחלתו, ויוכל להיות סיבה למיתתו, ומה נעריך את הענין הנורא הזה, כי על זה צריך להתוודות אחר כך ולומר ידינו לא שפכו את הדם הזה, שהכוונה, לא פטרנוהו בלי מזונות, וכל שכן שהוא כבר חולה ומעלימים עין ממנו ודבר זה מקרב מיתתו, בודאי גדול העון מנשוא, והיצר מפתהו לאדם שיעלים עין מן החולה, ולא יכנס כלל לביתו, כי אם יכנס לביתו יהיה מוכרח להשגיח עליו, והאדם אינו יודע כי בנפשו ההעלמה הזו, ולהיפך הנכנס אצל החולה העני ומייעצו איך להתנהג ומחזקו בדבריו שלא יפול לבו עליו, גדול שכרו וכמו שאמרו חז"ל המפייס לעני מתברך בי"א ברכות.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com

האווירה בבית המלון כבדה מעט. שבת שהיא ערב תשעה באב. במוצאי השבת ישבו המוני בית ישראל על הקרקע ויתאבלו על חורבן בית מקדשנו. התנועה במלון דלילה. האורחים המעטים ששהו בו היו בעיקר אנשים מבוגרים שהיו לאחר ניתוח או תקופת מחלה, ובאו כדי להתאושש ולנוח. הנופשים הצעירים נוהגים להגיע למקום בזמנים שמחים יותר – אחרי תשעה באב. בשבת חזון, ובייחוד בשנה כזו כשתשעה באב חל במוצאי שבת, אנשים מעדיפים להישאר ספונים בביתם.

בין הנופשים הבודדים במקום היו שני גדולי עולם חשובים ומפורסמים באותה תקופה, שהגיעו לנוח מעט מעול הנהגת הציבור שעל שכמם: הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' המעטירה, והגאון רבי ראובן כ"ץ זצ"ל, רבה של העיר פתח תקווה. בליל שבת, בעודו אוכל את סעודת השבת, הבחין הרב כהנמן בבחור צעיר שנראה מכונס, שקט, יושב לבדו ליד שולחן צדדי ואוכל את סעודתו בשקט ובבדידות.

המראה היה מעט מוזר. הבחור הצעיר בלט בין השוהים האחרים – המבוגרים ממנו בהרבה. הרב כהנמן תהה מה עושה כאן בחור צעיר, ומה גרם לו להגיע דווקא למקום הזה בשבת כזו. חזותו של הבחור העדין, שאצילות ויראת שמיים נסוכות על פניו, רמזה על סוד מסתורי, והרב כהנמן שיער שמאחורי הגעתו מסתתר סיפור.

הרב כהנמן חש שהעניין נוגע לליבו, והחליט להעתיק את מקום מושבו אל שולחנו של אותו בחור. הוא התיישב על כיסא פנוי ליד השולחן שעליו סעד הבחור לבדו, פתח עמו בשיח נעים של היכרות, ובתוך הדברים אמר: "עד כמה שידוע לי, אנשים – במיוחד צעירים כמוך – מעדיפים לנפוש בבין הזמנים, לא בימים האלו שלפני תשעה באב, ובוודאי שלא בערב תשעה באב ממש. אני מניח שאם הגעת לכאן בזמן כזה, יש לך סיבה טובה".

הבחור הנהן ופניו הרצינו מעט. "כן, בהחלט יש לי סיבה", אמר, מהרהר עד כמה לפרט. עיניו של הרב כהנמן נחו עליו בנעימות, והוא החליט לפתוח את סגור ליבו ולספר את סיפורו המפתיע. "שמי משה", סיפר הבחור, שניכר עליו כי הוא בן תורה וירא שמיים, "ואני ניצול שואה." מילים קצרות שאומרות כל כך הרבה. הוא השפיל מבט.

"נשארתי יחיד מכל המשפחה הגדולה שהייתה לי. אין לי בעולם קרוב או מודע, אני בודד לגמרי" המשיך לספר ודממה השתררה. משה נשם נשימה עמוקה והמשיך: "הקב"ה, ברוב רחמיו, הותיר אותי בחיים מתוך גיא ההריגה. שמר עליי כמה וכמה פעמים ממוות בטוח, ואחר כך גם עזר לי לזכות להגיע הנה, אל ארץ הקודש, ולמצוא את זיווגי". הוא הביט ברב וזיק של התרגשות נרעד בעיניו. "בעזרת ה', השבוע אני עומד להתחתן."

שנייה של דממה מרוגשת. גם הרב כהנמן איבד את רוב משפחתו בשואה. גם הפצעים שלו היו עדיין פתוחים ומדממים. "אם כך," הבין הרב כהנמן, "השבת היא שבת העלייה לתורה שלך." "אכן," הסכים הבחור עדין המראה, וסומק קל עטה את פניו, "ואני לא בדיוק יודע איך לחגוג את זה כשאני ככה… לבד לבד."

אנחה קצרה, ועוד אחת. לב מבין לב. "אין לי משפחה שתשמח איתי. אין אבא שיניח את ידיו על ראשי ויברך אותי. אין אימא שתבכה בשבילי בהדלקת נרות. אין אחים שילוו אותי לבית הכנסת. אין אף אחד."

"והכלה?" שאל הרב כהנמן בעדינות. "גם היא ניצולת שואה?" חיוך התפשט על פניו של החתן. "זכיתי, ברוך ה', להיכנס למשפחה גדולה שמושרשת היטב כאן בארץ הקודש," אמר, ואור בעיניו. "הם דווקא הציעו לי לערוך את שבת האופרוף בתל אביב, בבית הכנסת שלהם, אבל לא היה לי נעים להכביד עליהם."
משה השתתק. ניכר היה שכאב הבדידות מעיק עליו, ובפרט כעת, כשהוא עומד לקראת הרגעים החשובים בחייו – הקמת בית יהודי.

"נו, אז החלטת לבוא ולחגוג את השבת הזו כאן, במלון רייך," אמר הרב כהנמן, עיניו הטובות נחות על הבחור הנבוך. "ואיפה אתה מתכונן לעלות לתורה?"
משה נקב בשם של בית כנסת מרוחק מהמקום. "החלטתי שאני לא רוצה שירחמו עליי. לא רוצה שיתלחשו על החתן המסכן וחסר המשפחה שעולה לתורה. לא רוצה שהחברים יסתכלו וינידו ראש. לכן עלה בדעתי ללכת הכי רחוק שאפשר, למקום שבו אף אחד לא מכיר אותי. סיכמתי עם המלון הזה, ואחר כך חיפשתי בית כנסת בסביבה."

"בית הכנסת שאתה מדבר עליו הוא לא כל כך בסביבה," העיר הרב כהנמן. "נכון," אישר משה, "אבל שם הסכימו לתת לי עלייה בלי לשאול שאלות. ואני בחור צעיר – אני יכול ללכת, זו לא בעיה בשבילי." הרב כהנמן הנהן, לחץ את ידו למזל טוב, ובשעת ערב מאוחרת נפרדו השניים כשכל אחד מהם פנה לחדרו להתארגן לשנת לילה.

השעה שבע וחצי בבוקר. שמש ירושלמית מפציעה מעל בתי שכונת בית הכרם – שמש חמה רובצת של שבת חזון. משה קם זה מכבר, ועכשיו הוא מתארגן לצאת לדרך – הכנות אחרונות לקראת לכתו לשבת האופרוף שלו. בודד, חסר משפחה. הכול הולך לפי התוכניות: הוא הגיע לבית מלון מרוחק בבית הכרם, הולך לבית כנסת בלתי מוכר בשכונת בית וגן. אף אחד לא יודע עליו כלום. הוא יעלה לתורה כבחור אנונימי ויחזור למלון שלו בלי שאיש ידע דבר.

אבל תוכניות לחוד ומעשים לחוד. משה פותח את הדלת, ומול עיניו הנדהמות עומדים שני גדולי עולם – הרב יוסף שלמה כהנמן והרב ראובן כ"ץ. הוא בוהה בהם בעיניים פעורות, אינו מבין למה הם הגיעו לכאן ומה רצונם, אך שני הרבנים אינם משתהים. ברגע שהם רואים את הבחור הצעיר, הם פוצחים במנגינה שבה נהוג ללוות כל חתן. משה עומד בלי נוע, המום. "אתה חתן!" מודיעים לו הרבנים בהתרגשות. "ואנחנו באנו ללוות אותך!"

עיניו של הבחור נקרעות כמעט. הוא לא מאמין שהדבר הזה קורה לו: שני רבנים גדולים ומפורסמים, שאינם צעירים, בשבת חמה, בדרך ארוכה ומתפתלת במעלה ההר. "הדרך רחוקה…" מנסה החתן הנבוך לומר, "וזו עלייה לא קלה, אני לא רוצה להכביד." אבל דבריו מתפוגגים באוויר. שני הרבנים אינם שומעים אותו כלל. הרב כהנמן נוטל את זרועו האחת, הרב ראובן כ"ץ את זרועו השנייה, והקול של שניהם נישא בשירה: "לללי לי לי ללללל…"

השיר שבו מלווים את החתן לבית הכנסת מתגלגל ברחובות. הרי ירושלים מביטים בתימהון במחזה שכמותו לא ראו: שני צדיקים קדושים, שבאו לאגור כוח במלון ירושלמי קטן, צועדים כבחורים צעירים במעלה ההר, דרך ארוכה, מלווים את החתן הבודד לבית הכנסת, שרים לו כל הדרך, שמחים איתו.
כך הגיע משה החתן לבית הכנסת. לא זו בלבד שלא היה בודד, אלא שזכה בכבוד עצום שאף אחד מחבריו לא זכה לו: שני רבנים גדולים ומפורסמים שליוו אותו כל הדרך – שני תלמידי חכמים עצומים, שהניחו בצד את החום, את הדרך, את הקושי, ויצאו מגדרם כדי לשמח אותו ולהפיג את בדידותו.

"וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙" (בראשית י"ח, ב)

ידועה קושיית רש"י מדוע כתוב בפסוק לשון "וירא" פעמיים, והוא ביאר לפי דרכו, אולם ביאור נפלא מביא מרן ה"אבי עזרי" (בספרו מראש אמנה): התורה באה ללמדנו שקיום מצוות צדקה אינו רק בנתינת צדקה לעני המבקש מאתנו, אלא גם בחיפוש וראיית הנצרך לצדקה – לחפש מי שצריך עזרה כדי לעזור לו. זו כוונת התורה שכתבה פעמיים את המילה "וירא": אברהם אבינו התבונן לראות האם האורחים שבאו לקראתו נצרכים להכנסת אורחים וצדקה. הוא לא חיכה שידפקו על דלת אוהלו, אלא מיד כשנשא את עיניו "וירא", והנה שלושה אנשים – "וירא וירץ לקראתם".

ובזה ביאר ה"אבי עזרי" גם את לשון המשנה באבות: "כל המעלים עיניו מן הצדקה". מה פירוש "המעלים עיניו"? היה צריך לומר "המונע ידו מן הצדקה". אלא שיסוד מצוות הצדקה הוא שלא די בנתינה לעני המזדמן, אלא יש חיוב שלא להעלים עין – לבדוק ולהתבונן מי נצרך לצדקה, ובכך מקיימים את פסגת מצוות הצדקה.

לוט עשה חסד במסירות נפש, ואף הרגו את בתו בגלל עשיית חסד ואם כך צריך להבין מדוע על מעשה חסד של אברהם יש פרשה שלמה בתורה, ואילו על לוט – לא? אלא מפני שכשראה לוט מצווה לידו, עשאה במסירות נפש, אך לא חיפש מצווה. אם הזדמנה לו – קיימה, אך לא רדף אחריה. ולא עוד, אלא שלוט, שראה את מעשי החסד הגדולים בביתו של אברהם, עזב את ביתו והלך לעיר סדום – עיר שמופקעת ממעשי חסד. מדוע הלך לשם? הרי אי אפשר לעשות שם חסד! אלא שזו הייתה מהותו של לוט – הוא לא חיפש חסד. לכן, אף על פי שכאשר אירע לו מעשה חסד עשאו במסירות נפש, לא האריכה התורה בפרטי מעשיו.

משא"כ אצל אברהם – שחיפש חסד. כשראה שאין אורחים, שלח את עבדו אליעזר להביא מהרחוב. וכיוון שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה, לא עבר איש באותו יום. אברהם לא האמין לאליעזר ואמר: "עבד שקרן הוא ולא מהימן לי", והלך בעצמו לרחוב, ביום השלישי למילתו – היום הקשה ביותר לחולה. ראה הקב"ה שאי אפשר למנוע ממנו מצווה, והיה זה זקן בן מאה שנה הסובל מצער בגופו, ויותר מצער זה – צער על כך שאין לו אורחים. הוצרך הקב"ה לשנות את הטבע ולהביא מלאכים בדמות אנשים, כדי שאברהם יוכל לקיים מצוות הכנסת אורחים.

וכבר אמרו חז"ל:
הבדל בין דורות הראשונים לדורות האחרונים – דורות הראשונים חיפשו אמצעים לחייב עצמם במעשר, ואילו בדורות האחרונים חיפשו אמצעים לפטור עצמם ממעשר, כגון מי שלא הכניס את הפירות לבית כדי שלא יתחייב. וזהו ההבדל המהותי בין אדם המחפש מצווה לבין אדם שמסתפק בקיומה: הראשון מחפש לחייב את עצמו במצווה, והשני מחפש להיפטר ממנה.

יהיו הדברים לע"נ מור אבי הרב מאיר חי בן גולי"ט זצוק"ל

אם חשבנו שכבר ראינו ושמענו הכול על מערבולת החדשות, הגיע השבוע האחרון ולימד אותנו שתמיד יש עדיין שיאים, שטרם הגענו אליהם. כל רגע התפוצצה פרשה חדשה שהאפילה על קודמתה. שוב התברר שאין כאן ולו רגע דל.

האירועים החדשותיים המסחררים והמטלטלים, שיכולים היו להתפרס בסבבי חדשות של חודש ואף חודשיים, נשזרו זה בזה תוך שעות. כל פרשה הביאה עמה עוד "רעידת אדמה" חדשה ועוד פרשייה מטלטלת, כאשר כל דבר נבחן מיידית דרך עיניים פוליטיות.

התקשורת עקבה בהשתאות אחר הפרשיות המטלטלות. השיא נרשם בסיקור יום שלישי בבוקר. הכותרת ב"יתד נאמן": "מדינה חשודה בפלילים, בכירים בחדרי חקירות". שאר כלי התקשורת נהגו באופן דומה עם "מסך מפוצל": בצד אחד פרשת הפצ"רית – "מה הסתירה האלופה בטלפון ש'נעלם'". בצד השני פרשת השחיתות בהסתדרות: "עשרות חשודים ועצורים, בהם יו"ר ההסתדרות".

המשותף לשני המקרים בולט: העומדים בראש – הפצ"רית ויו"ר ההסתדרות – שניהם במעצר. כאן מחפשים את הטלפון הנייד וכאן מחפשים את "הקשרים החשאיים". כאן מדובר ב"פיגוע ההסברתי החמור ביותר נגד המדינה", כעדותו של נתניהו השבוע בישיבת הממשלה. וכאן מדובר ב"אחת מפרשות השחיתות הציבורית הגדולות שנחקרו בישראל", כעדות נציג יאח"ה בלהב 433, במהלך הדיון בו הוארך מעצרו של יו"ר ההסתדרות.

שתי הפרשיות המטלטלות אינן נעדרות ספינים וקונספירציות, שעוד נשמע עליהם. לפי אחת הטענות, המעצרים בפרשת ההסתדרות ביום שלאחר התפוצצות פרשת הפצ"רית והעלמת הטלפון, נועדו להסיט את תשומת הלב מהריקבון שנחשף סביב הפרקליטות הצבאית.

ההסבר: החקירה הסמויה בפרשת ההסתדרות מתנהלת זה שנתיים. החוקרים עקבו אחר בכירי הארגון, ובראשם ארנון בר דוד. לפי התכנון המקורי, המעצרים אמורים היו להתבצע רק בעוד שבועיים. אבל היה מי שהורה להקדים אותם לשבוע זה, ומכאן עולה החשד הממוקד שמדובר בניסיון של ספין מכוון. המניע: רצון לכאורה של היועמ"שית לשלוט על סדר היום ולהפחית את נזקי פרשת הפצ"רית.

בד בבד, יש גם תיאוריות קונספירטיביות בצד השני. מדובר בידיעה המפתיעה שהותרה השבוע לפרסום, לפיה המחבל שהתלונן נגד חיילי "כוח מאה" שוחרר לעזה במסגרת עסקת החטופים. הידיעה הזו לא שוחררה כך סתם. המחבל הרי שוחרר בתחילת העסקה. מדוע אפוא הדבר פורסם רק השבוע? התשובה נעוצה ברצון להרגיע ולהפחית את הלחץ מצד הימין, בהנחה שאין עוד עד תביעה ולמעשה התיק חוסל.

ואם לא די בכל מה שארע השבוע, התרחשה גם דרמה במשפט נתניהו, כאשר החוקר הבכיר צחי חבקין, קיבל חסינות והעיד כי חוקרי המשטרה ביצעו עבירות פליליות חמורות בחקירת ראש הממשלה, תוך שהם מנצלים תיקים אחרים כדי לבדוק נושאים שהיועמ"ש (מנדלבליט) לא אישר.

שורה תחתונה (בתקווה שעד סוף המדור לא תתפוצץ עוד פרשה): ערימת הפרשיות והאינטרסים מבלבלת את כולם וגורמת לתחושת כאוס כללית. התחושה הציבורית היא של בלבול, ערפל, ואובדן שליטה ובקיצור ערעור האמון הציבורי בכל המערכות.

תוצרת העצרת 

קשה עד בלתי אפשרי לעקוב אחרי שלל האינטרסים הסותרים של המעורבים בפרשות השונות, לפני ומאחורי הקלעים. קשה במקביל לזהות ולפענח את ערימת הפרשיות השונות ונספחיהן. כל יום נוספים עוד מעצרים מתוקשרים ועוד חשדות נגד בעלי תפקידים בכירים בישראל,  מיו"ר ההסתדרות והפצ"רית שנמצאים כאמור במעצר, דרך ראשי ערים ועד ראשי הפרקליטות.

שתי הפרשיות אינן נעדרות זיקה פוליטית עמוקה. פרשת הפצ"רית היא פגיעה קשה ואנושה במערכת המשפטית, עליה מנסה השמאל לגונן בכל כוחו, מתוך מטרה לעצור את הרפורמה עליה הכריז שר המשפטים יריב לוין. הגינויים הרפים של האופוזיציה למעשי הטיוח והשיבוש של הפצ"רית, היו מהולים בכעס אמיתי כלפיה, בגלל תחושתם הצודקת שהיא זו שגורמת כעת לחיזוק טענות הימין נגד הריקבון הממוסד והמשפטי. מהסיבה הזו ניסו חלק מערוצי התקשורת לגונן עליה, להמעיט ממעשיה החמורים, ובלבד שזה לא ישמש נשק ותחמושת לימין.

חלקם הפליגו, כצפוי, הישר למשפט נתניהו, וטענו כי הוא אשם בכל מה שקורה והוא זה שמפעיל את "מכונת הרעל", ולכן "לא הייתה לה ברירה" אלא להדליף את הסרטון (לקמן בהרחבה), על מנת "להילחם" כביכול במכונה זו. כך הפכה ההדלפה, לדבריהם, ל"התגוננות לגיטימית".

מנגד פעלה התקשורת להדביק את פרשת השחיתות בהסתדרות לליכוד, כאשר הבליטה את השתייכותו של איש העסקים שבמרכזה למרכז הליכוד. כראייה לכך, צוין כי שרים וח"כים מהליכוד יוזמנו לתת עדות בפרשה. המציאות כמובן שונה: ישנם אמנם ועדי עובדים הקשורים לליכוד, אולם האיש במרכז הפרשה הוא יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, שאינו איש ליכוד. להפך. הוא הרי השבית את המשק נגד הממשלה בשביתה הפוליטית המפורסמת, וגם נאם לא פעם בהפגנות הקפלניסטים.

נקודה נוספת הראויה לאיזכור: מאחורי גל המעצרים של בני הישיבות עומדת היועמ"שית, שלוחצת אישית להגברת האכיפה. היא שולחת מכתבים לראש הממשלה ודוחפת לקידום צעדים נגד לומדי התורה, תוך שיתוף פעולה צמוד עם הפצ"רית. ח"כ סון הר־מלך אף חשפה השבוע, כי פרשת הטיוח של ההדלפה עלתה בדיוק כאשר השתיים ישבו לדיון מיוחד בחוק הגיוס.

מכאן שהפרשה הזו היא גם פרשת היועמ"שית. הקשר בינה לבין הפצ"רית הדוק, והחקירה תידרש לחשוף מה ידעה, מה הסתירה, והאם היא שותפה לטיוח.

ועתה לנקודה משמעותית: אין אנו מתיימרים לפענח חשבונות שמיים, אך יש עובדות שקשה להתעלם מהן. פרשת הפצ"רית התפוצצה בקול רעש גדול בדיוק ביום חמישי שעבר, מיד לאחר עצרת הענק בה זעקו מאות אלפים את זעקת התורה. את הקשר בין האירועים מוזמן כל אחד לעשות בעצמו.

כך או כך, בשעה ששורות אלו נכתבות, עדיין תרים צוללנים בחופי תל אביב אחר הטלפון האבוד של הפצ"רית. זה הזמן שגם אנו נצלול כאן לתוככי הפרשייה המטלטלת, שעוד תעסיק רבות את המערכת הפוליטית והמשפטית, ותלווה גם את מערכת הבחירות הקרובה. פרטי הפרשה והשתלשלותם בקטעים הבאים.

כשל רב מערכתי

מיד לאחר התפוצצות פרשת הפצ"רית, הבינו בשמאל ובתקשורת שמדובר בחומר נפץ ציבורי חמור, שעלול לגרור גם השלכות פוליטיות מרחיקות לכת. פתאום החלה לחלחל ההבנה מדוע כה רבים דרשו לבצע רפורמה במערכת המשפט, באותה מערכת שהייתה בלתי ניתנת לביקורת. התוצאה הגיעה מהר מאד: מסע הלבנה מיידי לפצ"רית, כולל סינון עובדות וסילוף מכוון של פרטי הפרשה.

פרשנים וכתבים משפטיים, שבעבר לא היססו לשלוף חרבות ולהשחיז מקלדות נגד כל מי ש"פוגע בשלטון החוק", הפגינו הפעם הבנה יוצאת דופן וחמלה כלפי הפצ"רית. מאחורי כל זה עמדה מטרה ברורה: לחפות על המערכת, ולמזער את הנזק למחנה הפוליטי ממנו היא באה.

כדי להבין את עומק השיבוש, צריך לסקור את שרשרת הכשלים של הפצ"רית. מדובר בכישלון תלת-ראשי: ראשית, עצם המעצר המשפיל של חיילי המילואים "כוח מאה", ששמרו על מחבלי הנוחבה ודרך ניהול חקירתם. שנית: ההדלפה המתוזמרת ל'חדשות 12', תוך ניסיון מגושם להשתיק ביקורת ציבורית. ולבסוף, טיוח, שיבוש חקירה, מסירת תצהירים כוזבים לבג"ץ והעלמת טלפון מסתורית.

ועכשיו בהרחבה: הכול החל בקיץ אשתקד (סוף יולי 2024) עם מעצרם של חמישה חיילי מילואים מ"כוח מאה", בחשד להתעללות בעציר מחבל במתקן שדה תימן. כתב האישום תיאר שימוש באלימות, הפעלת טייזר ודקירה. אולם רבות מהעובדות אינן מוכחות והן נשענות על עדות המחבל, שלמרבה המבוכה כבר שוחרר בעסקת החטופים לעזה ואינו בר עדות עוד.

התקשורת מיהרה לצטט את העדויות על ההתעללות, אף שמעולם הן לא הוכחו. מנגד טענו עורכי הדין של הלוחמים, כי השימוש באלימות כלפי המחבל היה מוצדק ובהתאם לנהלים. לדבריהם, המחבל, שהיה שוטר חמאס, הגיע למתקן שדה תימן יחד עם עוד  4-5 עצירים.

בניגוד לחבריו שהתנהגו כראוי, הוא החל להשתולל, לא נשמע לסוהרים ואף תקף אותם. ללוחמים לא נותרה ברירה והם הפעילו נגדו כוח, בהתאם לפקודות שהיו בידיהם. מכל מקום, המחבל התלונן על התעללות ובפרקליטות הצבאית החליטו לחקור את הפרשה. אלא שכאן החלו הדברים לצאת משליטה.

שלושה שבועות לאחר האירוע, פשטו שוטרי מצ"ח רעולי פנים על שדה תימן ועצרו את החיילים לעיני כל. הביקורת הציבורית לא איחרה לבוא, לא על החקירה עצמה, אלא על הביזיון באופן ביצוע המעצר. במקום לזמן את הלוחמים באופן מסודר ודיסקרטי לחקירה, תוך שמירה וכיבוד זכויותיהם, בוצעו כאמור מעצרים אלימים, שהובילו להפגנות ומחאות נגד.

ח"כים ושרים מימין הגיעו לשדה תימן, נכנסו למתקן ומחו נגד המעצר. במקום פרצו עימותים בין כוחות המשטרה למוחים. מכאן הסערה רק התעצמה.

חגורת נפץ

חמשת הלוחמים החשודים הובאו למעצר ולאחר ימים ספורים שוחררו למעצר בית. כעבור שבועיים שוחררו ממעצר ללא הגבלה. אולם המעצרים והפגנות הנגד סוקרו בהרחבה בתקשורת, שהבליטה כמובן את "התפרעות" המפגינים, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהביקורת על דרך המעצר ועיוות האישומים.

באותה נקודה הייתה בידי הפצ"רית הזדמנות: לעצור, לקחת אחריות, להתנצל על האופן שבו בוצעו המעצרים ולסיים את הפרשה. תחת זאת, היא בחרה ב"פתרון מתוחכם", שהתברר במהרה כהרסני: הדלפת סרטון.

פחות משבוע אחרי המעצרים, הדליפה הפצ"רית לכתב 'חדשות 12', גיא פלג, סרטון ממצלמות האבטחה במתקן שדה תימן. הסרטון נועד להציג את הלוחמים באור שלילי, והפרשנות שצורפה לו, כאילו מדובר בהתעללות חמורה, הפכה אותו לפצצה תעמולתית. בפועל, הסרטון מטושטש, ערוך עם תאריכים שונים, ובקושי מראה דבר. הקריינות הדרמטית הייתה זו שבנתה את הסיפור. בלי הקריינות המלווה, הוא לא היה עובר.

התוצאה: נזק הסברתי עולמי חסר תקדים. הסרטון שודר ברחבי העולם, ואויבי ישראל אצו לרתום אותו לקמפיין אנטי-ישראלי. "זה הפיגוע ההסברתי הקשה ביותר מאז קום המדינה", אמר השבוע נתניהו, לאחר שהתברר כי למעלה ממיליארד איש נחשפו לפרשנות המעוותת, והאזינו על מה שכביכול מתועד.

כל זה מוביל שוב למקור ההדלפה – הפרקליטות הצבאית. במקום לשמש כ"שכפ"ץ של הלוחמים", התגלתה הפצ"רית כ"חגורת נפץ". השאלה שניסרה בחלל האוויר הייתה, מי הדליף את הסרטון. בערוצי התקשורת מימין הצביעו מיד על הפצ"רית, אך לא היו להם הוכחות.

כאן בדיוק מגיעה הטעות השנייה של הפצ"רית: במקום להודות שהיא זו שהדליפה כדי להצדיק כביכול את המעצרים, ולנסות לספק הסברים מה רואים בסרטון, היא התבצרה בהחלטה שלה והחליטה לשבש את החקירה.

בדיעבד, מכתב ההתפטרות שלה כולל את ההודאה שאותה סירבה לתת בזמן אמת: "אישרתי הוצאת חומר לתקשורת בניסיון להדוף תעמולה שקרית". הודאה זו יכלה לעצור את הסחף, אילו רק ניתנה בתחילה.

הטעות הבאה שלה הייתה כאמור שיבוש החקירה. הפצ"רית עשתה הכול כדי למנוע את חקירת ההדלפה. בתשובתה לשתי עתירות שהוגשו לבג"צ בנושא, טענה שאי אפשר למצוא את המדליף, כיון שהסרטון היה חשוף לאנשים רבים. דרישת העותרים לחקירה חיצונית נדחתה בטענה, שעכשיו נראית אבסורדית מתמיד: "שומרי סף אינם משקרים". נו באמת.

טיוח מערכתי

גם לאחר העתירות שהוגשו לבג"ץ, המשיכה הפצ"רית לתחזק את הטיוח. בתצהיר נוסף שמסרה לבית המשפט, טענה, כי "לאחר בדיקה מעמיקה, לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית למקור ההדלפה".

מדובר כמובן בשקר מוחלט: הפצ"רית ואנשי סודה הנוספים בפרקליטות, שאף הקימו קבוצה טלפונית פנימית משותפת, תכננו הכול, הדליפו את הסרטון, הכירו היטב את העובדות וניסו לטייח את החקירה למעלה משנה, תוך שהם משקרים כאילו נעשית "בדיקה מעמיקה". היו שכתבו בלגלוג ובאירוניה על הפייק חקירה: "עומקה של הבדיקה כעומקה של הכינרת" 

כך או כך, מדובר בעבירות פליליות שהעונש עליהן יכול להגיע לשנות כלא ארוכות. השאלה כעת מי היה מעורב בעניין מלבד הפצ"רית, והאם היועמ"שית נתנה לכך יד וידעה מראש על הטיוח.  החשיפה שהיא נפגשה עם הפצ"רית ערב המעצרים, מעלה חשד כבד כי הייתה לה מעורבות מסוימת כבר בשלבי התכנון. שאלות נוספות: האם פרקליט המדינה היה שותף? ואולי אפילו הבג"צ עצמו, שאישר לדחות את העתירות על סמך אותם שקרים. העולה מכל זה: מדובר במערכת רקובה מכל צדדיה שמצריכה חקירה חיצונית.

נקל לתאר מה יהיו תוצאות החקירה, לו היא תופקד בידי היועמ"שית. "לא יתכן שהיועמ"שית תחקור את עצמה", טען שר המשפטים יריב לוין, ומינה שופט חיצוני בדימוס (אשר קולה) לחקור את האירוע. אלא שספק רב אם בג"ץ, שגם הוא חלק מהסיפור, יאשר זאת. "יד רוחצת יד" (לא רק בהסתדרות)

ואם לא די בכל זה, הגיעה פרשת היעלמותה של הפצ"רית ביום ראשון בערב, דבר שהוביל לשמועות על "חשש לחייה". בפועל, סבורים חוקרי המשטרה (שאף הטיחו זאת בפניה), כי הפצ"רית ביימה את היעלמותה, כדי להעלים את הטלפון שברשותה, כיון שהוא הכיל תכתובות פנימיות וראיות מרשיעות. על פי החשד, מדובר במהלך מתוזמן של שיבוש חקירה והשמדת ראיות.

חשוב לציין, כי מי שהביא לרמטכ"ל את המידע הראשוני נגד הפצ"רית, היה ראש השב"כ החדש, דוד זיני. המידע הגיע לידו לאחר תשאול שגרתי שנערך בשב"כ לדוברת הפצ"רית, שביקשה להתקדם לתפקיד בכיר אחר. הדוברת שאמורה הייתה לעבור בדיקת פוליגרף כדי לקבל סיווג ביטחוני, נשאלה באופן שגרתי, האם יש לה קשרים כאלו ואחרים עם התקשורת. בתשובה פרקה את אשר על ליבה, וסיפרה על מעורבותה בהדלפת הסרטון באישור ועל פי בקשת הפצ"רית. מכאן החל הכול להתגלגל, כאשר זיני לא היסס והעביר את המידע לזמיר.

בימין טוענים כי אם המידע הזה היה מגיע לראש השב"כ הקודם, או לכל אישיות אחרת השייכת ל"מועדון האליטיסטי הסגור", ספק רב אם הפרשה הזו הייתה אי פעם מתגלה. סביר להניח, שהכול היה ממשיך להיקבר עמוק אי שם במרתפי הפוליגרף בשב"כ. זיני לא הניח לעניין לחמוק, והעביר כאמור את כל הממצאים לרמטכ"ל.

עקבות טבועות

הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי, הגיעה לחקירת המשטרה כמה שעות לאחר "היעלמותה המסתורית" ללא מכשיר הטלפון שלה. במשטרה לא קנו את סיפור ההיעלמות המוזר והטיחו בפניה כי היא ביימה את כל האירוע רק למען מטרה אחת: להעלים את הראיה המרכזית. מהסיבה הזו גם בעלה של הפצ"רית תושאל בחקירה, בחשד שהיה שותף בניסיון לארגן את כל האירוע, שיצר כותרות סוערות למשך שעה-שעתיים.

סיפור העלמת הטלפון מעלה שאלות קשות ומטרידות: כיצד בכלל הוא היה עדיין ברשותה? מדוע לא נלקח ממנה מיד לאחר שנודע כי היא החשודה המרכזית בהדלפת הסרטון ובשיבוש וטיוח החקירה? שאלות אלו רק מתעצמות נוכח העובדה שהפצ"רית הודתה בפועל בכל פרשת ההדלפה והטיוח. לפיכך, אין מדובר כאן בתיק פלילי רגיל, אלא בתיק שהוא לכאורה סגור.

בהקשר זה, צריך לזכור שעבירת העלמת ראיות ושיבוש הליכי משפט נושאת עמה עונש של 5 שנות מאסר. לפיכך, ההנחה המתבקשת היא שהפצ"רית ביקשה להסתיר פרטים נוספים שהיו על הטלפון, שחומרת עונשם היא יותר מחמש שנים. במילים אחרות: שווה היה לה לקחת סיכון ולהשמיד את הטלפון כדי להפחית מעונשה הכללי.

אם כך הם פני הדברים, הרי שאין מנוס מלקבוע שהפצ"רית, זו שהייתה ממונה על החוק בצבא, התנהגה (ומתנהגת) כאן באופן בו נוהגים עבריינים ואנשי מאפיה מושחתים. מסמר שיער רק לחשוב כיצד פרקליטה, שבידה סמכויות גורליות בכל הקשור לצבא ולעיתים לחיי חיילים, מתנהגת כמו ראש כנופייה אחרון העבריינים.

הכישלון הקולוסאלי הזה רשום על שמה של היועמ"שית בהרב-מיארה. היא זו שהייתה צריכה להורות למשטרה מיד עם התפוצצות הפרשה ליטול את הטלפון של הפצ"רית. השאלה שצפה: האם הדבר לא נעשה, כיון שהיועמ"שית ידעה מה עוד יש בטלפון של הפצ"רית, והחשש היה שהחומרים יפלילו גם אותה?

מה שקרה בפועל הוא, שהיועמ"שית אפשרה לחשודה המרכזית בעבירות החמורות ביותר שעונשן המרבי עומד על 15 שנים להסתובב חופשי לאחר התפוצצות הפרשה. ובינתיים, הפצ"רית הצליחה לתאם גרסאות, להיפגש עם הרמטכ"ל, לכתוב מכתב פומבי שבו התהדרה כי ההדלפה הייתה לצורך "שמירת החוק", ואז לביים (לפי חשד החוקרים) היעלמות כדי להעלים את הטלפון.

ההתנהלות המחפירה הזו ובעיקר אי-החרמת הטלפון, רובצת כאמור על ידיה של היועמ"שית, והיא האחראית הישירה לכך. אחריות זו רק גוברת לנוכח העובדה שהיועמ"שית מצויה בניגוד עניינים מובהק, לאחר שהתחייבה בפני בג"ץ בתחילת הפרשה שהיא עצמה תפקח על החקירה. המצב האבסורדי הזה יגרום לכך שאנשיה יצטרכו לתת עדות על מה שארע, ומצד שני היא זו שאמורה לגבות עדות מעצמה.

היטיב להגדיר את המצב ח"כ בועז ביסמוט: "היועמ"שית לא יכולה להיות בסיפור הזה גם החשודה, גם החוקרת וגם השופטת".

"קדושת המקור" מול "קדושת החוק"

משהו כאן לא תקין: עברו כמה שעות, ושום דבר לא קרה, שום פרשת שחיתות לא נחשפה. האם הפכנו למדינה מתוקנת?, תהיתי ביום שלישי בבוקר לאחר רצף הפרשיות המסחרר בימים הקודמים. מבט לעבר התקשורת מגלה עד כמה אנו רחוקים מלהיות "מדינה מתוקנת".

כמעט כל כלי התקשורת המרכזיים, ובראשם "חדשות 12" ששידרו את הסרטון לראשונה, התגייסו באופן מלא לנרטיב של לשכת הפצ"רית. הסיקור התמקד באופן בלעדי בתוכן המזעזע (והערוך) של הסרטון, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהשאלות העיתונאיות הבסיסיות: מי המקור? מה המניע שלו? מדוע הסרטון הודלף דווקא בנקודת הזמן הזו? התקשורת לא רק שלא סיקרה את הטיוח, היא הייתה שותפה פעילה ורצונית בו.

הכתב המשפטי של חדשות 12, גיא פלג, היה זה שחשף את הסרטון באישור הפצ"רית. מדובר כאמור בסרטון מטושטש, שבו נראים גושים לא מזוהים, אך הקריינות הדרמטית של פלג, שתיארה "מעשי זוועה" שאינם נראים בפועל, היא שיצרה את הנזק התדמיתי הגדול.

פלג, שמטיף דרך קבע לשמירה על החוק וכיבוד בג"צ, צפה מקרוב כיצד הפצ"רית משקרת לבג"צ ומטייחת את החקירה ושתק. ככתב משפטי, הוא בוודאי ידע על התצהירים הכוזבים שהגישה. הוא ראה במו עיניו כיצד הפצ"רית מבצעת עבירה פלילית חמורה אך בחר לשתוק. יתכן אפילו שצחק להנאתו כאשר ציינה כי אינה יכולה לאתר את מדליף הסרטון. נראה שערך "קדושת המקורות" גבר בעיניו על הערך של "שמירת החוק". איש מחבריו בתקשורת לא קם למחות.

התקשורת לא חטאה רק בכך. המוסר הכפול שלה המשיך גם בסיקור האנושי. היה זה כאשר הכתבים גילו חמלה מיוחדת כלפי הפצ"רית והסבירו שיש לה משפחה ולכן צריך לנהוג בה בזהירות. אלא שאותה חמלה בדיוק, נעלמה כשמדובר היה באנשי ציבור מהצד השני.

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר ועד המדינה בתיקי נתניהו, התייחס לכך כאשר האשים את התקשורת בצביעות ובסטנדרטים כפולים בכל הנוגע לסיקור אישי ציבור. לדבריו, אותם כתבים שמביעים הזדהות ודאגה כלפי הפרקליטה הצבאית הראשית, הם אלה שפגעו בו ובמשפחתו במשך שנים ארוכות.

"שמעתי את הכעס והזעם שלכם על הלחץ התקשורתי-ציבורי כלפיה. עכשיו תחשבו מה אתם עושים לי, למשפחתי ולחברים נוספים שלי כבר שבע שנים", אמר בכאב. "ההתעוררות הציבורית סביב מצוקתה של הפצ"רית ממחישה את הסלקטיביות של התקשורת הישראלית שנזכרת בערכים רק כשזה נוח לה פוליטית".

הדוגמה הבוטה ביותר על המוסר התקשורתי הכפול: השר בן גביר ספג אש תקשורתית כבידה בעקבות הנזק שגרם לחטופים, כאשר דיבר (בחוסר אחריות) בתקופת שביים על הרעת התנאים של מחבלי החמאס. במקביל, התעלמה התקשורת לחלוטין ממה שארע לחטופים בשבי לאחר הפצת הסרטון ההסברתי המביש על ההתעללות כביכול של "כוח מאה" במחבלים. סיקור סלקטיבי. כבר אמרנו.

קמפיין על מגש

פרשת הפצ"רית מתפוצצת כאשר המערכת הפוליטית כבר נמצאת בפועל בפתחה של שנת בחירות. נתניהו קיבל השבוע חיזוק דרמטי לקמפיין ה"דיפ-סטייט" שלו. שוב הוכח עד כמה המערכת המשפטית חיה ומתנהלת בבועה משל עצמה, ואינה חוששת לטייח ולהעלים ראיות, תוך ידיעה מוחלטת שגם אם זה יתגלה יסלחו להם.

הפעם זה לא קרה, כי הדבר חצה את כל הגבולות. אולם, הפרשה מלמדת על הלך המחשבה של הפצ"רית, שבמשך שנה וארבעה חודשים הסתירה, העלימה, טייחה ועסקה בתצהירים שקריים, תוך הכפשת החיילים וגרימת נזק גדול למדינת ישראל עם ליבוי האנטישמיות.

לא פלא שבסביבתו של נתניהו שוב החלו לדבר על הקדמת הבחירות, ואולי אף בתוך כמה חודשים בודדים, כאשר פרשיית הפצ"רית ממשיכה להתפתח ולעורר סערות. על פי ההערכות, בסביבת ראש הממשלה מעריכים שנתניהו יפעל למסגר את הבחירות סביב מאבקו הבלתי מתפשר במערכת המשפטית. זירה זו תהיה נוחה לו הרבה יותר מכל האפשרויות האחרות: מצד אחד הוא ידגיש את הישגיו מול איראן וחיזבאללה, ומצד שני ידגיש שוב את המערכת המשפטית הרקובה שחייבת לעבור ריענון מיידי.

עם זאת, ישנם גם קולות בסביבתו של נתניהו החושבים אחרת. לדעתם, צריכים לסיים את הקדנציה במלואה ולהוביל מהלך לעצירת משפטו של ראש הממשלה, על רקע התחושה הציבורית ממה שקורה במערכת המשפטית ובעיקר סביב המשפט והעדויות שנחשפות שם יום אחרי יום.

באופוזיציה עוקבים היטב אחר המהלכים של נתניהו ומוטרדים עמוקות. גם הם מבינים שנתניהו עלול להתחזק בצורה משמעותית מהגילויים בפרשת הפצ"רית, ומהאפשרות שהוא יהפוך את העניין הזה לנושא מרכזי בבחירות הבאות.

הכתב הפוליטי יהודה שלזינגר, כתב השבוע כי שמע מבכיר במפלגות האופוזיציה שפרשת הפצ"רית תחזק את נתניהו ב"חמישה-שישה מנדטים". מדובר ב"מצביעי ימין רכים" שישבו על הגדר והתלבטו, ולא ייחסו עד כה משמעות מיוחדת למחלוקת מול היועמ"שית והפצ"רית. אולם כעת, כאשר הפרשה התפוצצה יחד עם כל הגילויים על ההתנהגות העבריינית של הפצ"רית, העלמת הטלפון, ההדלפות והטיוח,  הם יחפשו מי אשם בכך ויעדיפו להישאר בימין.

"נתניהו אשם"

"יש עוד חודשים ארוכים עד לבחירות, אך בימין יזכירו את הפרשה ויחזיקו אותה באוויר", חוששים באופוזיציה, ומבינים כאמור שפרשיית הפצ"רית מחזקת את קמפיין ה'דיפ סטייט' של נתניהו. לפיכך הם הסתפקו כיצד להתייחס לכל האירוע וכיצד להגיב. מצד אחד הם לא יכלו לתמוך בפצ"רית לנוכח החשדות החמורים נגדה. מאידך ברור להם כאמור שהפרשיה מחזקת פוליטית את נתניהו ואת מחנה הימין.

במפלגת הדמוקרטים, ניסו למצוא פתרון בכך שהתייחסו לחשדות המיוחסים לחיילים שנחשדו בפרשת שדה תימן, תוך שהם מתעלמים מהפצרי"ת. בהמשך מיקדו את ההתקפות על החלטתו של שר המשפטים יריב לוין, למנות את השופט אשר קולה, לבדוק את הפרשה למרות התנגדותה של היועצת המשפטית לממשלה.

בשאר מפלגות האופוזיציה גינו את המעשים החמורים של הפצרי"ת, אבל מיד מיהרו להשוות את זה לנושאים אחרים בגנות הימין. מדובר במהלך קבוע של השמאל: תמיד הם מוצאים בסוף את נתניהו אשם. כך בדיוק גם במקרה הנוכחי של הפצרי"ת, כאשר באופוזיציה נתלו בהדלפות ישנות לעיתון "בילד" הגרמני, העלו מחדש את סיפור מחיקות הטלפון של יונתן אוריך, יועצו של נתניהו, ועוד שורת אזכורים לא רלוונטיים.

בהקשר זה צריך להבהיר: ההדלפה לבילד לא הסבה נזק לישראל והייתה על פי החלטתו של נתניהו, כמהלך מדיני מחושב. זאת בעוד הדלפת הסרטון הייתה מעשה חסר אחריות שגרם וגורם לישראל נזק משפטי, דיפלומטי והסברתי בהיקפים גדולים ביותר. כמו כן אי אפשר להשוות בין אוריך, שלא הודה בדבר, ל"היעלמות" הטלפון של הפצרי"ת שהודתה בהדלפה, שיבוש וטויח.

ההברקה הקומית (כרגיל) הגיעה מברק סרי: מבחינתו, לא משנה מה יקרה, תמיד נתניהו אשם. סרי קונן על כך שהממשלה מתעסקת בפרשת הפצ"רית במקום לטפל בתחבורה, ביוקר המחיה ובשיקום הצפון. לדבריו, הכול היה ספין של יריב לוין להיפטר מהיועמ"שית, "אבל גם הפעם היא חומקת ישרה כסרגל". לא פחות. מעניין יהיה לראות כיצד יגיב אם וכאשר יתברר שהיועמשי"ת אינה יכולה לחקור את הפרשה עקב ניגוד עניינים בשל חלקה בפרשה.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

כוחות צה"ל, בסיוע משטרת מחוז ש"י ושב"כ, סיכמו שבוע מבצעי אינטנסיבי ביהודה ושומרון, שנועד לנטרל תשתיות טרור ולמנוע פיגועים. הפעילות התמקדה במרחבי חטיבות מנשה ועציון והובילה לתוצאות משמעותיות בשטח.

במהלך הפעילות, חוסלו שלושה מחבלים שהיו מעורבים בפעילות חבלנית: מחבל אחד חוסל בעיירה אל־יאמון לאחר שהשליך מטען לעבר הכוחות, ושני מחבלים נוספים חוסלו במרחב חטיבת בנימין לאחר שהציתו ויידו בקבוקי תבערה לעבר ציר אזרחי מרכזי.

המבצעים התמקדו באופן מיוחד בסיכול תשתית הייצור של אמצעי לחימה בלתי חוקיים. בעיירה סמוע שבמרחב יהודה אותרה והושמדה מחרטה ששימשה באופן פעיל לייצור נשק. בנוסף, הכוחות איתרו חמישה מטעני צינור בעיר ביטא, אשר יועדו לשימוש מיידי, ומטען מאולתר נוסף הוחרם בכפר עסכר שבחטיבת שומרון.

בסך הכול, נרשם גל מעצרים נרחב: עשרות חשודים נעצרו במוקדים שונים, כולל בכפרי המחומש ובמהלך למעלה מ-80 פעולות סריקה במרחב בית אומר. כמו כן, הוחרם מלאי גדול של נשק חם שכלל ארבעה רובי M16, שלושה אקדחים ואקדחי "איירסופט" בערים וביישובים כמו חברון, קלקיליה, בית לחם וכפר עקב.

המבוקשים שנעצרו ואמצעי הלחימה שהוחרמו הועברו להמשך טיפול משטרת מחוז ש״י ושב״כ.

דובר צה"ל הודיע כי ראש המטה הכללי, רב-אלוף אייל זמיר, קיבל החלטה ארגונית על רקע התפתחויות בחקירה המתנהלת בפרשת הדלפת הסרטון ממחנה "שדה תימן".

על פי ההחלטה, ראש אגף כוח האדם (אכ"א), אלוף דדו בר כליפא, יופקד בשלב זה גם על הפרקליטות הצבאית (הפצ"ר), במקביל לתפקידו הקיים. מינוי זה הוא זמני ויימשך עד לכניסתו של הפרקליט הצבאי הראשי החדש, תא"ל איתי אופיר.

דובר צה"ל הבהיר כי אלוף בר כליפא יהיה אמון על המישור הפיקודי בלבד. במקביל, יוגדר בהקדם ממלא מקום מקצועי לתפקיד ראש הפרקליטות הצבאית.

צה"ל הודיע כי יפעל לקידום כניסתו של הפצ"ר החדש לתפקיד בהקדם האפשרי. הרמטכ"ל הדגיש כי הוא רואה "חשיבות עליונה בייצוב הפרקליטות הצבאית ובהבטחת תפקודה הרציף והמקצועי".

בית המשפט באיראן גזר עונש של ארבע שנות מאסר על כמראן חכמתי, יהודי בן 70 המחזיק באזרחות איראנית ואמריקנית, כך דווח ב"ניו יורק טיימס". הסיבה לגזר הדין החמור היא ביקור שערך חכמתי בישראל לפני 13 שנה לרגל בר המצווה של בנו.

חכמתי, שנולד באיראן והיגר לארה"ב בגיל 13, נכנס לרפובליקה האסלאמית בחודש מאי האחרון לביקור משפחתי קצר, תוך שימוש בדרכון איראני כנדרש על פי החוק המקומי.

לטענת משפחתו, חכמתי נעצר ונכלא בכלא אוויאן בטהרן לאחר שהרשויות גילו את ביקורו בישראל בשנת 2011.

ממאי ועד תחילת יולי, סוכני מודיעין חקרו אותו מספר פעמים בזמן ששהה בבית קרוב משפחה בטהרן. בתחילת יולי, זמן קצר לאחר סיום מבצע "עם כלביא" פשטו סוכני הביטחון על הבית ועצרו אותו.

הסערה סביב חקירת פרשת הפצ"רית ממשיכה לטלטל את המערכת המשפטית. לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב־מיארה, הודיעה לבג"ץ כי היא מושכת את ידה מהעיסוק הישיר בפרשה בשל ניגוד עניינים, אך מעבירה את הטיפול לפרקליטות המדינה, הגישו ח"כ אביחי בוארון וארגון לביא בקשה דחופה לבג"ץ למתן צו על תנאי שימנע את המהלך.

השופט נועם סולברג הורה כי יתקיים דיון בעניין עד יום שלישי.

בתגובה שהגישו העותרים באמצעות עורכי הדין יצחק בם ויוסף בן־ברוך, נטען כי בהרב־מיארה למעשה ממשיכה לשלוט בחקירה באופן עקיף. זאת, באמצעות מינוי פרקליט המדינה, עו"ד אלון אלטמן, אשר כפוף לה מקצועית, כגורם המלווה את החקירה.

העותרים מציינים כי חוות דעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד ענת קוטיק, קבעה במפורש כי בהרב־מיארה מצויה בניגוד עניינים ממשי, בין היתר בשל האפשרות שתידרש להיחקר או להסביר את חלקה בפרשה. לטענת העותרים, ניצול האורכות שניתנו לה בבג"ץ כדי להעביר את ניהול הפרשה לפרקליטות המדינה, גוף הכפוף לה מקצועית, הוא פעולה בניגוד לחוק.

בעתירה נכתב כי בהרב־מיארה "מנסה לרחוץ בניקיון כפיה, כאילו פתרה את ניגוד העניינים, אך בפועל היא ממשיכה לקבוע את זהות הגורמים המפקחים על החקירה. מדובר בהמשך פעולה בניגוד עניינים באמצעים אחרים".

במהלך התפתחויות דרמטיות בפרשת הפצ"רית לשעבר, דווח כי אזרחים מצאו מכשיר טלפון נייד בחוף הצוק בתל אביב. המשטרה בודקת כעת את המכשיר, שכן הוא אותר באזור שבו אוכן בעבר הטלפון הנייד של הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי.

בית המשפט החליט לשחרר את יפעת תומר-ירושלמי ל10 ימי מעצר בית. אושר לתומר-ירושלמי לצאת מביתה, אך רק לאחר הודעה מראש ליחידה החוקרת, וזאת לצורך פגישה במשרדי באי כוחה.

אחיה הוגדר כערב לתנאי השחרור. נאסר על תומר-ירושלמי ליצור קשר עם שאר המעורבים בפרשה למשך 55 יום.

היין, כמה כוח גלום בו וכמה גורלות נקשרו בו לאורך ההיסטוריה המקראית.

הוא הופיע בחיינו לראשונה לאחר המבול, בסיפורו של נח, אשר נטע כרם, שתה מהיין, השתכר, ובעקבות זאת קולל כנען. הוא שב והופיע בסיפורו של לוט ובנותיו במערה, שם היין שימש למהלך נורא שהביא להולדת עמי מואב ועמון. כל מתבונן תמה: כיצד הגיע יין, ועוד יין משובח, דווקא למערה הנידחת בה הסתתרו לוט ובנותיו? רבותינו מלמדים על "גדול העצה ורב העלילה", המסובב את כל הסיבות.

למרות המעשה הנורא, מאותו מקום ניטעו השורשים להתגלותו של מלך המשיח, שכן מרות המואבייה יצאה מלכות בית דוד. אם כן, היין שימש כאמצעי להוצאת דברים טובים לעולם, אך זאת ב"דרך עקומה" ובאופן שאינו ראוי. אנו, עם קדוש, לקחנו את אותו יין רב-עוצמה – שבטרם מתן תורה הביא לעולם תועלות עצומות בדרך קשה – ורותמים אותו לדברים בעלי מעלה עליונה: קידוש והבדלה בשבת, קידושין בחופה, ברכה על הכוס בברית מילה, שתייה בפורים ובחג. בכך אנו הופכים את הפוטנציאל הנפיץ של היין למקור ברכה וקדושה.

אם היין משמש לבניית קדושה, הרי שהשבת היא הקדושה עצמה. אנו משוררים "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה". בעולם שבו כל אחד מחפש ברכות אצל צדיקים, עלינו לזכור כי מקור הברכה העצום נמצא בשבת עצמה. כמה כואב הדבר, שכאשר אנו מגיעים אל "האוצר הגדול" של השבת, רבים מחמיצים אותו: הם ישנים ומאבדים את שעות האור של יום הקודש, או גרוע מכך – מחללים את האווירה והופכים את הבית ל"כבשן של אש" של מריבות, צעקות והקפדות, שכן בני הבית אינם רגילים להיות יחד ולשוחח.

השבת, בה אין מכשירים ואין נסיעות, היא ההזדמנות הנדירה בה כל בני הבית נמצאים יחד. עלינו לנצל זאת כדי להפוך את השבת ל"כור היתוך" לבניית המשפחה בקדושה ובטהרה. אין מדובר רק בדיבורי תורה קיצוניים, אלא ביצירת שיח בריא ופתוח. חשוב שסביב שולחן השבת הורים יקשיבו לילדיהם – לחוויותיהם, למחשבותיהם ולמה שעובר עליהם.

כאשר הילדים מעלים נושאים מחיי היום-יום, זו ההזדמנות של ההורים, יראי השמיים, ליצוק את המשמעות הנכונה וללמד אותם כיצד לפרש את החיים ואת העולם על פי דרך התורה. זוהי תורה בהתגלמותה – כיצד לחיות את החיים היומיומיים מתוך מבט אלוקי. השבת צריכה להיות חוויה של קדושה, שמחה וחיבור, שבה מרגילים את הילדים לפתוח את הלב בפני ההורים. כך אנו "דולים" את הברכות מהשבת, שותים מ"המים החיים" שלה, ולוקחים אותן עימנו לכל ששת ימי המעשה.

שבת שלום ומבורך.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אמר הלילה (שישי) כי כוח בין-לאומי יוצב ברצועת עזה "בקרוב מאוד". הוא הדגיש את ההיענות הבין-לאומית למהלך: "יש הרבה מאוד מדינות שהתנדבו לעזור".

במקביל, שלח טראמפ איום מרומז לעבר ארגון הטרור חמאס, תוך שהוא מאשר את התקדמות ההסכם: "אם הם לא יתנהגו כשורה, אז הם יהיו בבעיה גדולה. לפי שעה, ההסכם מתקדם היטב".

שר החוץ האמריקני, מרקו רוביו, התייחס אף הוא לנושא הקמת כוח הייצוב בעזה ואישר את המאמצים הדיפלומטיים הנרחבים: "אנו עובדים עכשיו באו"ם כדי ליצור מסגרת בין-לאומית לכוח הייצוב. צריך מנדט של האו"ם והתקדמנו הרבה בנושא זה בימים האחרונים".

העימות בין שר המשפטים יריב לוין לבין היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה עולה מדרגה.

בעוד שבית המשפט העליון ממתין לתגובת היועמ"שית בעתירה הנוגעת להפקעת סמכויותיה בפרשת הפצ"רית, בלשכתה שיגרו הלילה (חמישי) מכתב חריף לשר – ובו טענו כי החלטתו למנות את השופט (בדימוס) אשר קולה לתובע מיוחד היא בלתי חוקית ומהווה "התערבות פוליטית פסולה בהליך פלילי מתנהל".

לטענת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גיל לימון, ששיגר את המכתב על דעת היועמ"שית, הודעת השר לוין "לוקה בפגמים משפטיים חמורים". לדבריו, המינוי נעשה ללא קיום חובת ההיוועצות עם נציב שירות המדינה – תנאי הכרחי לפי החוק – ואף מנוגד לסעיף בחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, האוסר על הנציב לעסוק בכל עיסוק נוסף וזאת על אף שלוין אכן נועץ עמו. "מדובר בעיסוק שאיננו מתיישב עם מעמדו של נציב קבילות הציבור על השופטים, ופוגע בעצמאותו ובטוהר שיקול דעתו", נכתב.

לימון מתעלם מניגודי העניינים של הבוסית שלו ומנסה לטעון כי ההודעה על המינוי מהווה "ניסיון נוסף לעקוף את צו הביניים של בג"ץ בעניין הליך הפיטורין של היועצת המשפטית לממשלה", וכי מדובר בצעד חסר סמכות ונטול תשתית עובדתית. לדבריו, "המשמעות היא שהדרג הפוליטי בוחר תובע מסוים לתיק מסוים – דבר שנגוע בשיקולים זרים ופוגע בליבת עצמאות מערכת אכיפת החוק".

המכתב גם מתייחס לדבריו של ח"כ משה סעדה, שאמר בראיון ל־103FM כי חוות הדעת שהתירה לשר לוין להחליף את היועמ"שית נכתבה לבקשתו, ואף הוסיף כי "אני מניח שהתובע שימונה יחקור אותה תחת אזהרה".

בלשכת היועמ"שית הזכירו כי החקירה בפרשת הדלפת הסרטון מבסיס שדה תימן מלווה מראשיתה על־ידי פרקליטות המדינה, ולכן אין "וואקום חוקי" המצדיק הטלת הסמכות על גורם אחר. "מדובר בשימוש לרעה בסמכות, שפוגעת בטוהר ההליך הפלילי ומעכבת את השלמת החקירה", סיכם לימון.

שר המשפטים יריב לוין, מיהר להשיב חזרה במכתב רשמי ובו שורה אחת: "קיבלתי את מכתבך שבנדון, והנני דוחה על הסף את כל האמור בו".

על רקע ריבוי ההפרות מצד חמאס מאז החתימה על הסכם הפסקת האש, הולכת וגוברת הדאגה בקרב תושבי עוטף עזה, לאחר שמאז תחילת ההפוגה לפני כשלושה שבועות וחצי נרשמו מאות מקרים של הפרת ההסכם – עשרות בכל שבוע.

על פי הדיווח בחדשות 12, לצד מקרי ההפרה הבולטים – אי-שחרור חטופים חללים או ירי לעבר כוחות צה"ל – מתברר כי ההפרות הן תופעה יומיומית, לאחר שכמעט מדי יום מתקרבים מחבלים לגדר, חוצים את הקו הצהוב או מתצפתים לעבר כוחות צה"ל, שבמקרים רבים נדרשים לגלות איפוק ולא להגיב באופן מיידי.

ראשי הרשויות בעוטף עזה מתריעים כי מדיניות ההכלה הנוכחית עלולה להוביל להישנות התרחיש הקטלני של תחילת המלחמה. בפורום ראשי הרשויות בדרום כתבו: "קיים סיכוי שנמצא עצמנו שוב במצב שבו עזה נשארת האיום המרכזי. הסקירה הביטחונית שהוצגה בוועדת החוץ והביטחון מציגה נתונים מדאיגים."

עוד הוסיפו: "אנחנו דורשים מידע מפורט כיצד מתכוונת מערכת הביטחון להבטיח שתושבי העוטף לא יעמדו בפני טבח נוסף."

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל מממש את ההסכם בהתאם להנחיות הדרג המדיני. הכוחות ממשיכים לפעול להשמדת תשתיות טרור ולחיסול מחבלים."

בכירים בממשל האמריקני מגלים כי כי נשיא קזחסטן, קסים-ג'ומארט טוקאייב, צפוי להכריז הלילה, במהלך פגישתו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כי ארצו תצטרף להסכמי אברהם.

אף על פי שקזחסטן וישראל מקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים כבר למעלה משלושים שנה, המהלך נועד, לדברי בכיר אמריקני, "להחיות את הסכמי אברהם" כמסגרת שיתוף פעולה בהובלת ארה"ב בין ישראל לבין העולם הערבי והמוסלמי.

הכרזה זו נתפסת בוושינגטון כצעד ראשון בשיקום מעמדה של ישראל בעולם הערבי והמוסלמי, לאחר בידודה בעקבות המלחמה בעזה, כחלק מעדיפות שהגדיר הנשיא טראמפ.

במהלך הפגישה בין טראמפ לטוקאייב, השניים צפויים לקיים שיחת טלפון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בדיקה פלילית נפתחה נגד שלושת ראשי שב"כ לשעבר: נדב ארגמן, עמי אילון וכרמי גילון. הבדיקה נפתחה בעקבות עתירה שהגישו השלושה לבג"ץ, יחד עם כ-180 עובדים לשעבר בשירות, נגד מינויו של דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ.

הבדיקה הפלילית נפתחה על רקע החלטת העותרים לצרף לעתירה מסמך מסווג שכונה "אתגרי השירות". לטענתם, מסמך זה הוא חסוי ומתאר את אתגרי הביטחון המרכזיים של השב"כ.

העותרים סירבו באופן עקבי להעביר את המסמך המסווג לידי ראש השב"כ המכהן, דוד זיני, בטענה כי אינם רואים בו ראש שב"כ לגיטימי כל עוד בג"ץ לא הכריע בנושא המינוי. הסירוב להעביר את המסמך נמשך גם לאחר שדוד זיני נכנס רשמית לתפקידו ובית המשפט העליון לא הוציא צו ביניים שמונע את מינויו. בנוסף, סירבו העותרים למסור את זהות אנשי השב"כ שצורפו לעתירה, בטענה שזהותם חסויה על פי חוק.

במערכת אכיפת החוק התריעו בפני ראשי השב"כ לשעבר כי אם יתברר שהמסמך אכן מסווג, כפי שטענו בעצמם, הם עלולים להיחקר באזהרה. בעקבות ההתפתחויות והסירוב להעביר את המסמך, פנה ראש השב"כ דוד זיני בעצמו לבית המשפט בבקשה שיורה על העברת המסמך לידיו.