קשה לשכוח את שיחת הטלפון הדומעת הזו. חלף ממנה רק חודש וקצת. היא התקבלה במערכת בימים הנשגבים ביותר בשנה – בשבוע שבין ראש השנה ליום הכיפורים. והיא הייתה קשה ומתסכלת.
על הקו היה הרב ניסים יברקן. אברך משי נדיר, תלמיד חכם, נעים הליכות ובעל מזג שקט ועדין, מחשובי האברכים בקהילה התורנית בנתיבות. לפני כחמש שנים, בעודו תלמיד באחת מהישיבות הספרדיות החשובות בירושלים, ראה ר' ניסים את מצוקת חבריו בני העדה האתיופית שאינם מתקבלים לישיבות טובות והם מתקשים להתאקלם בהן. בתור בן תורה שבעצמו שייך לעדה האתיופית הוא חווה והכיר מקרוב את ההתמודדות, את התוויות החברתיות ואת הקושי להשתבץ ולהתאקלם.
במקום לשבת בחיבוק ידיים החליט הרב יברקן לקום ולעשות מעשה: עם מספר חברים הוא פנה לגדולי ישראל, בהם חבר מועצת חכמי התורה ראש הישיבה מרן הגאון הגדול רבי אברהם סאלים שליט"א, וכן לגדולי תורה נוספים. בעצתם הקימו ר' ניסים וחבריו ארגון בשם 'עמלים' המסייע לבני העדה להשתבץ בישיבות טובות ומלווה אותם בתוך הישיבות. 'עמלים' עורך מפגשים וכנסי חיזוק בראשות גדולי ישראל, ובעיקר עובד קשה וללא תמורה כדי לסייע לבחורים היקרים לסלול את דרכם בעולם התורה ללא קשיים ומשברים.
כשהקים את הארגון בעודו בחור בישיבה, נעזר ר' ניסים במערכת 'משפחה'. זכינו לפתוח בפניו כמה דלתות, ללוות אותו בחשיפה פומבית באמצעות מספר כתבות וסיקורים, הכל מתוך ראיית הזכות לסייע לארגון כה חשוב לקום ולהתבסס ולהיות לעזר למאות בני תורה. לפני כשנתיים הקים הרב יברקן את ביתו הנאמן בישראל, אך גם כיום, כאחד מחשובי האברכים בנתיבות, הוא לא זונח את בני עדתו מאחור וארגון 'עמלים' ממשיך לחולל גדולות ונצורות בעולם הישיבות.
בין כסה לעשור, זמן שבו כל יהודי ירא שמיים מפשפש במעשים ומתקן את הדרכים ומתרחק מכל סרך איסור וצער הזולת – השיגה את הרב יברקן פגיעתה הרעה של אחת התרבויות המכוערות והארסיות במחוזותינו: התרבות הרעה והמרושעת של בריונות הרשת. הוא התקשר אלינו וסיפר בדמעות כי קבוצת רכילות בשם 'הפרגוד' החליטה 'להתלבש' עליו ולפגוע בשמו הטוב על לא עוול בכפו.
"סוער באיגוד בני התורה האתיופים. האברך… ממקימי האיגוד, הודח על ידי הרבנים… במקביל, מטרת האיגוד להכניס בחורים אתיופים לישיבות הקטנות לא הצליחה", נכתב ברשת המפוקפקת הווירטואלית שעצומים כל נפגעיה.
מיותר לציין שהרב יברקן לא עשה רעה לאיש. בדי עמל ויזע הקים עם חבריו ארגון שאין לו כל כוונה צדדית – לא רווח כלכלי, לא כבוד, לא יקר וגדולה – רק לעזור ולעשות טוב. כמובן, לדבריו כל מילה בדיווח הזה – אבל כל מילה ממש – היא שקר גס. לפני יום הכיפורים הוא התקשר למערכת 'משפחה' וביקש את עזרתנו.
בדמעות בעיניו וכולו נסער ופגוע הוא תהה: "מה רוצה ממני האיש הזה, שהחליט לפגוע בי ובחבריי? מה חטאתי ומה פשעתי בפני האיש הזה? מעולם לא פגשתי בו, אני לא מכיר אותו ולא רוצה להכיר, אין לי שום ממשק אליו. הקמתי ארגון צנוע בעשר אצבעותיי רק כדי לעזור לבחורים. אני וחבריי פועלים בהרמוניה ועושים דברים טובים בהדרכת גדולי ישראל. למה הוא בחר בי כקורבן? למה הוא מנסה לפרק את הארגון שהקמנו? איזה דבר רע עשינו לו?!"
המילים היו כאובות, יצאו מדם הלב. הגרון נשנק. קשה היה שלא להצטרף לדמעותיו של אברך המשי היקר הזה.
פניות לאותו מפיץ כזבים, י', בתחנונים שיתקן את העוול, שימחק את הרוע, הושבו ריקם. הדיווח נותר בחלל האוויר, ציער יהודים בין כסה לעשור וזמם להחריב את אחד המיזמים הנפלאים שקמו בעולם הישיבות.
*
את 'מחנה בני תורה' כולם מכירים. זהו אחד ממפעלותיו החשובים ובבת עינו של מרן הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, ראש ישיבת 'עטרת ישראל', שהשבוע ציינו אלפי תלמידיו את יום הסתלקותו. את המחנה הקים הגרב"מ לפני עשרות שנים והשקיע בו כל חלב ודם. המטרה: להפגיש בבין הזמנים בחורי ישיבות חרדיות ותלמידי מוסדות תיכוניים, וכך למשוך את האחרונים בעבותות של אהבה לישיבות קדושות.
בבין הזמנים האחרון הפך המחנה מטרה לחיציו של אותו מפעיל רשת וירטואלית מפוקפקת בשם 'הפרגוד'. כדרכו, כסל למו, לחפש בכל יום קורבן אחד לפחות וכל יום שיש בו יותר נפגעים הרי זה משובח ומוצלח, יצא באמצעות רשת הרכילות בסדרת השמצות שונות וקשות על המחנה וראשיו, באופן שיש בו כדי לפרק את המחנה ולהוריד לטמיון את מפעל חייו של אחד מענקי התורה ומרביציה בדור האחרון. באובססיה חסרת מעצורים, בסדרת פרסומים זה אחר זה תקפה רשת המבואות המטונפות את "המחנה הגוסס" תוך יצירת רושם שלילי ומכוער.
גם במקרה הזה מארגני המחנה ניסו לעצור את הפגיעה הרעה שיש בה כדי להרוס מפעל חיים עצום שהיה לחלק מהנוף של עולם התורה בדור האחרון. כמובן, הפנייה הושבה ריקם. לכלכנותו אומנותו.
גם השבוע. בסוף העצרת ההיסטורית שבה זעקו מאות אלפי יהודים לביטול גזרת הגיוס המרחפת על בני הישיבות הקדושות, אירעה טרגדיה נוראית שזעזעה את לב הציבור כולו. זמן קצר לאחר המקרה, עוד לא יבש הדם, עוד לא עוכל האסון, עוד לא פורסמו די פרטים, וכבר ידע אותו מרשיע לנקוב בזהות האשמים. הוא פרסם צילומים של שיח פנימי בין חבריו של הנפטר, באופן שמציג אותם כמעוללי הטרגדיה ויש בו כדי להרחיב את מעגל הקורבנות, חלילה. "חבריו של… מכים על חטא", כתב הלה, בחוסר אחריות, ושיתף ברבים שיח פנימי של נערים מוכי הלם בשעת רתיחה.
*
העיקרון הובן. אין טעם להמשיך ולפרט את מעלליו המרושעים (אף כי במערכת שמורות ומתועדות עוד עשרות דוגמאות למכביר). את מעלליו היום יומיים מכיר כל מי שנחשף לפרסומיו המבישים של אותו גורם שבכל בוקר קם לעוד יום של שפיכות דם, המטת קלון ובושה על אנשים ומשפחות בשעת מצוקה ופיזור רעל לעיני רבבות צופים.
הלה מצליח להתעלות על עצמו ולרדת למחוזות נמוכים יותר בכל יום מחדש: בשפך דם נקיים, בהלבנת פני יהודים על לא עוול, בביוש אנשים ומשפחות, בהכאת רעהו בסתר ובגלוי.
ובכל זאת, אי אפשר לפטור את העניין בלא עוד דוגמה אחת חשובה, דווקא מהעבר הרחוק יותר: כולנו זוכרים את הפיגוע הנורא שאירע בצומת רמות ביום שישי, י"ט בשבט תשפ"ג, שבו נרצחו האחים הילדים הטהורים מנחם אשר ויעקב ישראל פאלי הי"ד, ואביהם יבדלחט"א ששהה לצידם נפצע קשות. עוד באותו יום שישי נערכה לווייתו של יעקב ישראל הי"ד. בהמשך נפטר מפצעיו מנחם אשר הי"ד, ולווייתו שותתת הדמעות נערכה במוצאי השבת.
דקות לפני הלוויה מצאה אותה רשת מפוקפקת המתקראת 'הפרגוד', דרך מרושעת במיוחד להגביר רייטינג וצופים: היא הפיצה – באופן שהלב מתפלץ רק מלחשוב עליו – את תמונתה של האמא השכולה שתחי', בעודה עומדת ברגעים הקשים ביותר שלא ניתן אפילו להעלות על הדעת – נכנסת לזהות את בנה הי"ד. לא התקררה דעתו של הולך הרכיל עד שהחליט שיהיה מן הראוי להפיץ את תמונתה של אמא שכולה ברגע קשה, נוראי ואישי כזה, הכל למען הרבות רייטינג.
על רשעות מעין זו נאמר בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר השם זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד".
הנפש הרגילה נרתעת מלהילחם נגד ממלכת פשע ורשע כזו. פגיעתם של מפיצי רעלים מסוג זה – קשה היא מאוד. עיתותיהם בידיהם. בצער הזולת הם מוצאים את פורקנם. מפיצי רעל אלה ששים אלי קרב ופוגעים ללא הבחנה, ולכן שומר נפשו מתרחק מטבע הדברים מלהעיר להם על מעשיהם, לא כל שכן לפעול כדי למגר את רשעותם.
בחסות הפחד הזה הם משגשגים, הופכים במה לסחטנות, זירה לחיסולי חשבונות, אמצעי זול וזמין להורדת חייהם של אנשים, משפחות, קבוצות וארגונים ביגון שאולה. והנפגע יכול רק לבכות במסתרים ולחשוש להגיב לבריון הרשת שעם הזמן אף מנצל את הביקוש לרכלנות כדי למשוך פרסומות ולהפוך את תעשיית שפך הדם לפרנסה של ממש.
לפני כעשור ומחצה שגשגה ברשת וירטואלית שבשולי המחנה החרדי תופעה מחרידה לרוע: רשת של פורומים וירטואליים, שפעלה באותן שיטות: אנשים הושמצו מדי יום, וכאשר חלק מהם ביקשו להגן על שמם הטוב – דאגו בעלי רשת הרכילות לגבות מהם דמי סחיטה תמורת הסרת ההשמצות. גם אז התופעה פרחה במשך כמה שנים באין מפריע, עד שהתפוצצה לבסוף. הסיפור הסתיים במעצרים וחקירות ובעונש מאסר שהוביל לפירוק רשת הרשע.
אם חשבנו שתופעות מסוג זה הם נחלת העבר הרחוק – בימים אלה מתברר שהרשעות רק לבשה צורה חדשה. אין יום ללא נפגעים, מושמצים, מולעגים ומבוזים. אנשים שותתים דם, מתהלכים חסרי אונים, מתביישים להראות את פניהם ברחובה של עיר בגלל שמישהו החליט לסמן אותם כיעד ומטרה למתקפה פרועה והשמצה זולה.
דווקא לנוכח המציאות שבה השובל הארוך של מאות הנפגעים חושש מלהגיב, שמא יגברו ההשמצות ומשטר הפחד של העלילות ייכנס לפעולה מתוגברת, מצאנו לעצמנו חובה, בעצת דיינים ותלמידי חכמים, לנצל את הכוח של 'משפחה' כדי להביא למיגורה של התופעה שרבים חללים היא מפילה בכל יום ויום.
יתון 'משפחה', המונהג בידי ועדה רוחנית ומשתדל לעשות מלאכתו לשם שמיים, בוויתור מדי שבוע על פרסומים, מודעות וקמפיינים ששכר גדול בצידם שמא יש בהם סרך פגיעה או הפך אנינות הדעת הנדרשת מיראי השם וחושבי שמו, החליט להיות לפה לאין ספור הנפגעים, ובמקום שאין אנשים להיות איש ולפעול את הפעולה הנכונה. כמי שמובילים עיתונות נקייה וצרופה זה 40 שנה בהכוונת תלמידי חכמים ובפיקוח ועדה רוחנית יש ל'משפחה' גב תורני, ציבורי וכלכלי להוביל מהלך של תיקון ומיגור העוול.
התפילה 'יהי רצון שלא יצא מכשול מתחת ידינו' שגורה על הלשון בכל יום ועדיין לא יימלט שתהיה מעידה ח"ו, באומר או בכתב, בבמה זו או בבמות שבהן מנסים להביא את דבר היהדות הנאמנה ולעשות את המלאכה העדינה והבלתי אפשרית הזו בימים כה גורליים. אולם זה בדיוק ההבדל בין מעוז ההפקרות של רשת בריונית ומזהמת סביבה לבין כלי תקשורת שמונהג בידי ועדה רוחנית ויושבים בו יהודים יראי שמיים שמלאכתם אמונה ועבודתם מבוססת על ערכי התורה הקדושה ועל חובת ההיצמדות להלכות שמירת הלשון.
'משפחה' לקח על עצמו באומץ ובאחריות לשים קץ לבריונות הזו. וגם אם כדרכו כסל למו ינסה הלה לנקום ולפגוע, בחסדי שמיים יש לנו מלוא הגיבוי התורני, המוסרי והציבורי להתמיד במלאכה בעיקשות, עד שהכתם המוסרי הזה יוסר מעל נשמתו הטהורה של הציבור החרדי האמון על תורה ויראת שמיים, על כבוד הבריות ודרך ארץ.
השאלה שניצבת לפתחה של היהדות החרדית היא לאיזה ציבור אנו רוצים להשתייך: לציבור הנאצל והמוסרי שעל ערכיו אנו מחנכים את ילדינו או לחברה מופקרת שסדר יומה בנוי על בריונות ורכילות ואיומים והכנסת כל דבר זוהמה ולכלוך וביזוי הזולת היישר על ליבנו ואל מוחנו באמצעות מכשירי טרפה וקבוצות זוהמה. וגם אם ינסה הלה לגלגל על המערכת את בריונותו האופיינית, ידוע נדע להתמודד בסייעתא דשמיא ובחסדי השם שתמיד חתרנו אליהם במלאכתנו התקשורתית.
'משפחה' פותח דלת בפני כל מי שראה עצמו במרוצת השנים נפגע מהבריונות הזו לפנות בדיסקרטיות ולקבל מענה וסיוע. כתובת המייל לשליחת פניות: ubiarta@mishpacha.com
התחבטנו רבות אם לפרסם את שמו של האיש העומד מאחורי תעשיית שפך הדם הגדולה בציבור החרדי בשנים האחרונות. צדדים רבים היו לחיוב, כולל היתר הלכתי. זו הדרך להתריע ולהרתיע. זו גם הדרך לאפשר לנפגעים לקבל סיוע ולמנוע את הפגיעות הבאות.
המאמר בשמו המלא של האיש כבר היה רגע לפני שיגור לדפוס, אולם לאחר מחשבה מרובה, החלטנו להימנע לעת עתה – מפני כבוד הבריות והתחשבות בכבוד משפחתו. לא ננהג כמנהגו. נרחם על מי שרחמנות לצערנו איננה חלק ממערכת ההפעלה שלו בבואו להשחיר פנים ולאמלל אנשים. עם זאת, אם נראה שמעלליו נמשכים, לא יהיה מנוס מלפרסם, למען ידעו כולם את רוע מעלליו, לבל יוכל להמשיך ולפגוע ברבים. ולוואי שישוב בתשובה, שהרי מעולם לא ננעלו דלתי תשובה.
ובזכות ביעור הרוע מקרבנו יעזרנו הקדוש ברוך הוא לפעול ולהשיג למען כבודו יתברך ולטיהור השיח במחננו. ויתקיימו בנו דבריו של נעים זמירות ישראל: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב… נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה… סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".
תגובת 'הפרגוד' לא התקבלה ולכשתתקבל נפרסמה במלואה
