שרוליק מנדלסון בביקורת סינגלים, והפעם, שיר חדש של דייויד טויב על הגריל- 'מברך השנים'

אקדים ואומר, הסנן הפנימי המוזיקלי שלי עובד כך- אני מאזין לשניות הראשונות של השיר, ובשברירי שניות מחליט אם להמשיך להאזין או לעבור לשיר הבא… אכזרי, ואולי אפילו מטופש במקצת, אך כך אני רגיל לבחון שירים ולא עושה רושם שזה עומד להשתנות בקרוב.

בשיר מברך השנים נהג דייויד (שהוא גם המעבד של השיר) בחוכמה- כשהתחיל בנגיעה מרטיטה ומזמינה של גיטרה, מה שהפך אותי מיד למאזין של השיר. אחרי הניצחון הקטן- אך המשמעותי, מתפתח אינטרו (הקדמה) יפיפה וקצרצר, אגב, גם נקודה חשובה- הקדמות ארוכות הן בלתי נסבלות. (אלא אם כן מדובר במהלך גאוני ועוצר נשימה ממש).
הלחן מתחיל בדרגה החמישית של הסולם- מה שכבר מקנה לו ייחודיות מסוימת, ומתנהל בנעימות חייכנית משהו. בהתאם לכך גם השירה רגועה והליווי אקוסטי ועדין, אף כשהבית חוזר שוב, כמעט אין שינוי- לבד ממעין מקהלה המתווספת לסולן.

אף שהעיבוד משתדל שלא להתבלט בשלב זה של השיר, הסאונד של הגיטרות מקפיץ את האוזן ומוכיח את היכולות של המעבד בתחום המיקס. (כן, הוא גם עשה את המיקס).

הפזמון מתחיל, ולרגע נדמה שהרוגע והחייכנות ילוו אתנו עד סוף השיר, ואז השיר יהווה מקסימום שיר רקע רדיופוני נחמד- ולא חוויה רגשית מוזיקאלית אמתית, אך אז הלחן מזנק בעוצמה מלאת רגש וכן השירה הופכת להיות לוחצת ונוגעת בתפילה של ממש "ושבענו מטובה וברך שנתנו כשנים הטובות לברכה".

בחלק השלישי והמסיים ניתן לשמוע את קולו מלא ההבעה של דייויד בטוח יותר בעצמו, כשהלחן נושא עמו תקווה, יחד עם מעין תחינה אילמת "כי קל טוב ומטיב אתה ובמברך השנים".
בבחירה שאינני שלם אתה, מצטרפים קולות ליווי פעמיים כשהמילים "מברך השנים" מופיעות, בפעם השנייה, ההתפתחות של הלחן מצדיקה את ההדגשה, בפעם הראשונה, זה נשמע אך ורק כי זהו שם השיר, סוג של פתטיות שאף פעם לא התחברתי אליה.

השיר חוזר לסיבוב נוסף, אינטרו קצר משמש כמעבר בתוספת אקורדיון, והכיף האמיתי מתחיל.

גיטרה (עם סאונד מושלם כבר אמרנו?) נכנסת, ונותנת קצב מהמם עד כדי תהייה- איך שרדנו עד כה את השיר בלי הגרוביות הנפלאה הזו?!

כעת כשהבית חוזר ההתפתחות משמעותית יותר, כשבעיבוד מתווסף Snap (חבטה כזאת עם האגודל והאמה, סאונד שמשמש מתפללים החפצים לקרוא לילדיהם, ואיכשהו הפך לאחד הסאונדים הכי פופולאריים במוזיקה העולמית), ונעימת אקורדיון, גם זירת הווקאל לא קופחה ונכנסת מקהלה עם סאונד רך ואוורירי ואף השירה עצמה קופצנית ומשוחררת יותר.

בפזמון נכנסים כלי הקשה ומשלימים את תמונת הקצב כשהחוויה עשירה במגוון תחושות הנעות בסקאלה שבין הקצב לרגש.

בחלק השלישי מתנגן צליל נוסף שחוזר על עצמו ויוצר הרמוניה מדהימה, הקולות המלווים הפעם לא מאכזבים- כשהזמר אומר "מברך השנים" הם משיבים לו "מברך השנים", ולא מצטרפים אליו כמו בסיבוב הראשון- מה שחש לי מעט פתטי.
ייתכן שבכדי להעצים את היופי שבפעם השנייה נקט דייויד במהלך הזה.
גם כאן האקורדיון מלווה ומעשיר את העיבוד עם ליוויים מעולים.

השיר מסתיים עם האינטרו- שמשמש הפעם כאאוטרו (סיום), כשדייויד מצטרף בקולו ומחזיר לאווירה של תחילת השיר.

עוד משהו שלכד את תשומת לבי בשיר הזה- ההפקה כולה ללא תופים (חוץ מכלי הקשה), מה שהופך את העיבוד לנועז במידה מסוימת.
עליי הדבר הזה עובד נפלא, אני אישית מאוד מתחבר לקצב שנוצר מצלילים או כלי הקשה- ולא מתופים, כי דווקא עקב האגרסיביות שלהם הביט 'נסחב' במקום לנוע.

לסיכום, שיר מושלם עם פוטנציאל טוב להפוך ללהיט החורף הנוכחי, בנייה יוצאת דופן בהתפתחות הלחן, העיבוד והשירה, חוויית האזנה עשירה רגשית, כשהכול מוגש במעטפת מוקפדת של סאונד איכותי ברמה הגבוהה ביותר.

ספרו לי בתגובות מה אתם חשבתם על השיר הזה.