שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום פטירתו של הרמב"ם, הנשר הגדול, רבינו משה בן מימון.
ושימו לב טוב!
כל כך הרבה סיפורים יש על ההצלחות של הרמב"ם, כל כך הרבה סיפורים על הניצחונות שלו מול כל אותם רופאי המלך וראשי הדת המוסלמית שניסו להילחם בו, ותמיד הרמב"ם יצא כשידו על העליונה.
אבל פחות ופחות אנחנו זוכרים את הסיפורים 'הרעים' שעברו על הרמב"ם.
את הימים הקשים שבהם היו כמה גדולי ישראל שיצאו נגדו, את שריפת הספרים שלו, את אלו שחשדו בו שהוא הולך, חס ושלום וחס וחלילה, להרוס את היהדות ואמרו וכתבו עליו דברים חריפים מאוד.
אנחנו שוכחים את התקופות בהם הוא פנה לתלמידיו וביקש שלא לענות לאותם גדולי ישראל שהוא הודה בגדלותם, שיצאו נגדו.
אנחנו שוכחים את התקופות בהן הוא שלח אגרות כאשר הוא חיזק את עדת תימן, 'אגרת השמד', ונתן לכל אחד מהם את התשובות לכל השאלות, ועדיין הוא היה נרדף.
אבל שום שריר לא זע ולא נע בליבו או בפניו של הרמב"ם.
כי הרמב"ם ידע: "אני ישר ושלם עם הקדוש ברוך הוא, ואני יודע שאני עושה את הצעדים הנכונים ביותר. גם אם אנשים אחרים חושבים אחרת, ולא משנה מה הגודל שלהם, כל עוד שאני ישר עם הקדוש ברוך הוא, שום דבר אחר לא יכול לעמוד בדרכי".
הרמב"ם הצליח לחבר ספרים רבים כל כך, להשיב לשואלים באגרות רבות כל כך.
והיום תורתו של הרמב"ם מופצת בכל העולם כולו.
חלק מהמתנגדים שלו אפילו לא מוכרים בימינו, לא נשאר מהם אפילו ספר או תלמיד שעל פיו אנחנו זוכרים את קיומם. הדבר היחיד שאנחנו לפעמים נתקלים בו הוא שהיה רב שנקרא 'פלוני אלמוני' שיצא נגד הרמב"ם.
גם אתה, בדור שלך, במימדים שלך ובסביבה שלך, אם אתה יודע שאתה ישר עם הקדוש ברוך הוא, אם אתה יודע שאתה עושה את המוטל עליך – אף אחד לא יכול לפגוע לך בשלוות הנפש.
כי שם נמצא הנס הפרטי שלך, שם נמצאת השלווה האמיתית שלך ושם נמצאת ההצלחה הגדולה לכל החיים כולם בכל תקופה ובכל מקום.
ברוכים תהיו!
