שלום וברכה מורי ורבותי!
חודש טוב ומבורך.
והיום ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
הרגשות מעורבים.
מצד אחד ראש חודש,
ומצד שני יום שמזכיר לנו דברים לא כל כך משמחים, בלשון המעטה.
ושימו לב טוב!
כל אדם שלוקח על עצמו משימה בטחונית, הוא לוקח בחשבון גם את אותם אחוזים ולו הקטנים ביותר, שיש סיכוי שהוא לא חוזר מאותה משימה.
כל אחד מחיילי ישראל, כל אחד שנהרג על עצם היותו יהודי, הוא בעצם מת על קידוש ה'.
אף אחד מהם לא צריך אותנו.
אנחנו לא אמורים ללמוד לעילוי נשמתם, כי נשמתם נמצאת במקום הגבוה ביותר שיכול להיות, כי "הרוגי מלכות אין בריה שיכולה לעמוד בפניהם" (ב"ב י' ע"ב).
אלא מה?
יש לנו יום מיוחד שבו אנחנו אמורים ללמוד מדרכם, ובשביל ללמוד מדרכם, אין צורך ללמוד איך למות על קידוש ה',
אלא איך לחיות על קידוש ה'.
לחיות על קידוש ה', פירושו של דבר, להיות אותו אחד ששם שמים מתאהב על ידו,
להיות אותו אחד שכולם יאמרו: "אשרי הקדוש ברוך הוא, אשרי האל הגדול הגיבור והנורא שזכה לבן כזה שעובד אותו בצורה נעימה ומיוחדת כל כך".
לא משנה היכן אתה נמצא,
לא משנה מי הסביבה שלך,
תמיד אתה יכול להיות אותו אחד שמקדש שם שמים,
תמיד אתה יכול להיות אותו אחד ששם שמים מתאהב על ידו.
ביום הזה, ובכל יום, מסתכלים ימינה, ומסתכלים שמאלה,
בודקים מי הם אותם אנשים שמסתכלים עלינו ולמה הם זקוקים בכדי להבין עד כמה אנחנו, כעם נבחר, כבנים נאמנים של הקדוש ברוך הוא שהולכים בדרכו, מייצגים אותו, ונותנים לו את הכבוד הראוי.
בצורה כזו, כל אחד מאיתנו זוכה לזכות העצומה ביותר של לחיות על קידוש ה'.
ובעוד שלמות על קידוש ה' ניתן רק פעם אחת,
הרי שניתם לחיות שוב ושוב על קידוש ה' מבלי להגביל לא בימים, לא בחודשים, ולא בשנים.
יזכה ה' יתברך כל אחד מאיתנו לאריכות ימים ושנים,
ונזכה יחד לזכרם של הנופלים, לחיות על קידוש ה' כאן בארץ הקודש מתוך נחת ושלווה,
וכן יהי רצון ונאמר אמן.
