שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך הילדים שלנו.
ואנחנו כהורים, ביחד, מתחנכים, והופכים את ילדינו למושלמים ומדהימים הרבה יותר.
והנה לאור האסון החולף, האסון הגדול כל כך, 'אסון מירון',
איך מסבירים לילדים על אסונות?
איך מסבירים לילדים מקרי מוות?
איך מסבירים לילד מה זאת אומרת אדם חי, ולאחר תקופה "נשלח" לקבר ונשמתו עולה לשמי רום?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
זו לא בעיה, זו הזדמנות!
ואשרינו שיש לנו כאלו הזדמנויות להסביר לילדינו, בעודם קטנים, במה מדובר.
ילד קטן מקבל את המוות בדיוק כמו שההורים שלו מקבלים אותו –
אם הם מקבלים אותו בפחד, בחרדה ובדיכאון, זה מה שהוא יעשה בכל ימי חייו.
אם הם מקבלים את זה בשלוות נפש, באורך רוח, ובאמונה בקדוש ברוך הוא, זה בדיוק מה שהוא יעשה בכל ימי חייו.
זו ההזדמנות לא להכנס להיסטריה, לא להשתולל וגם לא להכנס לדיכאון.
אלא, להסביר את הכאב, להסביר כמה זה איום ונורא, אבל לומר לילד: "בדיוק כמו שלזברה יש פיג'מה, שהיא יכולה בלילה לפתוח את הריצ'רצ' ולהסיר מעליה את הפיג'מה, כביכול, כך לאדם יש גוף ונשמה.
הנשמה זה אני ואתה,
הגוף זו הפיג'מה של הזברה.
כאשר אדם הולך להנות בגן עדן, לחזור לצור מחצבתו, לוקחים את הפיג'מה, מורידים מגופו, ומניחים אותה באדמה, כי אדמה היא המקרר ששם נמצא הגוף עד תחיית המתים.
ויותר מזה, אתה יודע חמודי שבתחיית המתים, כאשר האדם יקום, אם הוא היה חולה, פצוע, עיוור או נכה, הוא קם בריא ושלם!
שם בעצם הגוף הולך להיות טוב הרבה הרבה יותר.
ולבינתיים, הנשמה בשמים, וסבא שנפטר, או השכן שהלך לבית עולמו, מסתכל מלמעלה ורואה את כל מה שקורה פה, ומתפלל על עם ישראל, ודואג שיהיה להם הרבה הרבה יותר טוב".
לא מפחדים מהמוות, לא מטייחים, ולא מתייחסים אל זה כאל משהו איום ונורא שיגרום לילדינו להתייחס לזה באותה צורה.
להיפך!
בצורה מפוקחת, ובעיניים פקוחות,
מסתכלים ומדברים על כך, ומזכים את הילדים בהזדמנות הנפלאה הזו להבין עד כמה אין מה לפחד מדברים נסתרים שהם למעלה מהשגותינו.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
