בשבוע שעבר לאחר ימים של שיחות ארוכות עם ניצולי האסון במירון, פורסם ב'המחדש' תחקיר שהניח את האצבע על השינוי שהיה בהר בשנה זו שהביא לדוחק רב יותר, וכפועל יוצא לאסון הנורא, כמובן אין אנו יודעים חשבונות שמיים, והדברים פורסמו למנוע מקרים דומים, בסוף השבוע התברר כי בביטאון הליטאי הגיעו למסקנה דומה להפליא.
התחקיר שלנו התבסס על הרבה מאוד עדויות של העולים להר, ובנוסף הצלבנו את הדברים מול המפות של השטח, גם כותב שורות אלו (י.ל.) היה בזמן האסון במתחם תולדות אהרון, והעלה את החשד כי מה שגרם לדוחק והמחנק, היא סגירת כל הדרכים הנוספות למתחם תולדות אהרון, בפני הציבור, על ידי הצבת מחסומים שהוצבו במקום בשם הנחיות הקורונה, מחסומים שלא הוצבו בכל שנה במתחם, (לאו דווקא במסדרון של האסון, אלא במתחם כולו).
לאחר פרסום הכתבה בשבוע שעבר, עלו טענות כאלו על אי דיוקים, בסוף השבוע התברר כי עורך 'יתד נאמן' אריה זיסמן בטורו 'מקור נאמן הגיע למסקנה דומה להפליא.
זיסמן כתב בטורו בעיתון את הדברים הבאים:
"כמה נקודות שעלו מהשיחות עם מי שהיו שם ועם הפצועים. מהשיחות הללו עולה תמונה שיכולה להצביע על מה שארע . כל מי שהיה עד תשע"ט במירון בל"ג בעומר (בשנה שעברה נמנעה העלייה עקב הקורונה) נוכח לראות כי הגיע למקום שלא הכיר.
מתחם ההר כולו היה מאופיין בחסימות הרמטיות ליציאה , מתוך מטרה ליצור התוויה של הליכה חד צדדית , כפי הנראה מתוך תפיסת ה'קפסולות ' של הקורונה שהותאמו לקבוצות מוגבלות . בסופו של דבר כאשר הוחלט על כניסה המונית ללא הגבלה , הפכו לצווארי בקבוק לכל אורך הציר . כל המרחבים שההר מכיל , כל השטחים הפתוחים , כל מקומות האוורור היו חסומים מראש , כולל הגבעות וחצאי הגבעות . המטרה הייתה כאמור לווסת את המגיעים לעשות "טיול מודרך" , בעיקר בתוך הציון . לא להישאר על מקום אחד . לנוע ולהמשיך.
הרעיון : לייצר מסלול שיקבע לאנשים כיצד ללכת .. פנים המערה לא היה שונה משנים קודמות . דוחס ודוחק מוכרים אבל סבילים . נכנסים , מתפללים וממשיכים . הבעיה החלה ביציאה מהציון לכיוון מתחם "תולדות אהרון". כל השנים אפשר היה לצאת מהחלק האחורי של הציון הישר למדרגות ומשם לרחבה. מי שרצה עמד שם, ומי שרצה עבר. הפעם המדרגות הללו , היו סגורים וחסומים , השטח הפך להיות חלק מהרחבה עצמה. הציבור נאלץ אפוא להגיע למתחם רק דרך המדרון (מהחנייה העליונה).
המשמעות כותב זיסמן: "הקהל הגדול שהתקדם במתחם ממעלה המדרון לעבר הציון והגיע למקום הכי קרוב למערה, לא יכול היה לצאת החוצה. לא היה להם שום פתח יציאה מלבד " שביל המוות " הצדדי. הלחץ והדוחק בתוך המתחם הובילו את האנשים לחפש דרכי יציאה".
