השנה – שנת תשפ"א – חל ראש השנה בשבת, ולא תקעו בשופר. נודע לשון הגמרא בראש השנה (טז:) שכל שנה שאין תוקעין כתחילתה מריעין לה בסופה.
בעל ה'ערוך לנר' זצוק"ל, דן בספרו 'מנחת עני' (פר ' האזינו) לגבי סוג כזה של שנים וקובע "מצאנו, ששנים שרעות ביותר, ושנים שטובות ביותר – היה ראש השנה בשבת" , והוא מוכיח שם כיצד עם בית ראשון וגם בית שני נחרבו בשנים כאלו. ואנו יכולים להוסיף גם את שנת תרפ"ט, וגם שנת תשפ"א מלומדת לצערנו באסונות. בהמשך מונה הערוך – לנר כמה שנים טובות במיוחד, שאף בהן חל ר"ה בשבת.
בספרו מאריך הערוך לנר לבאר זאת וכותב שמשום שתקיעת שופר היא הסנגור שמערבב את השטן, אמנם כאשר חל ר"ה בשבת והשופר איננו הסנגור, באה השבת – בת הזוג של ישראל, ומשמשת כסנגור של ישראל. אכן כל זה דווקא כאשר ישראל משמרים את הבת – זוג, אך אם ח"ו מחללים את כבודה בפרהסיה, איך תיעשה השבת סניגוד להצדיק משפטינו?!
והוא מסיים ש"לכן בפרט בשנים כאלו שראש השנה חל בשבת (כמו שנת תרל"ב , השנה בה נשא את הדרשה הנ"ל) נתאמץ בתשובה בלי הפסק "אמנם , אין לנו נביא שיורה לנו מה לתקן, אך ודאי זכות היא להיאחז ולהיסמך על דברי גאון ישראל זה להתחזק בשמירת השבת קודש – בת הזוג והסניגור שלנו".
את הדברים פרסם הרב א.ק. בעיתון 'יתד נאמן' ומתפרסם כאן ב'המחדש' באישור הכותב.
