הצער והיגון ביום תשעה באב,
לא נועדו לשבור אותנו,
לא נועדו לרסק לנו את התוכניות,
לא נועדו להשאיר אותנו מאחור.
אלא להיפך!
הם נועדו לעורר אותנו לפתוח דף חדש אמיתי.
אנחנו לא באמת כאלו שיושבים מול ספר ופותחים דף חדש,
אנחנו לא באמת כאלו שזוכרים את החורבן, ומחליטים להשתנות.
אנחנו צריכים חמישה עינויים,
אנחנו צריכים יום קשה,
יום שבו נזכור שהקדוש ברוך הוא אמר לעם ישראל:
"אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות (תענית כ"ט ע"א).
סתם בכינו, בזמן המרגלים, על הארץ המובטחת והמדהימה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו,
והקדוש ברוך הוא נתן כעונש – בכיה לדורות!.
כל האסונות של עם ישראל לדורותיהם התרכזו, בעיקר, ביום הקשה הזה.
אבל זה לא נועד לשבור אותנו,
זה לא נועד לומר לנו: "תישארו במקומות",
אלא להיפך!
"תגדלו, תתרוממו".
ביום הזה שבו אין עבודה ואין לימודים,
ביום הזה שבו הלך החיים שלנו נעצר,
יש לנו הזדמנות לחשוב על מה אנחנו צריכים באמת לתת דגש,
את מה אנחנו צריכים לשנות,
מה מבין כל הדברים הקבועים שיש לנו בחיי היום יום מיותר או מזיק,
ולהתחיל דף חדש אמיתי.
לומר לקדוש ברוך הוא:
"אנחנו לא סתם צמים, כמו שאתה לא אוהב,
אנחנו צמים כמו שאתה אוהב –
צום של שינוי,
צום של התחלה חדשה,
צום שנותן לנו את הכחות להבין היכן טעינו, ומהיכן הולכים מרגע זה ואילך לצמוח,
איך הולכים להפריח את השממה,
איך הולכים בנתיב האישי של כל אחד ואחד מאיתנו, כדי להתנהל בצורה נכונה יותר,
טובה יותר,
גם בין אדם למקום,
וגם בין אדם לחברו.
והקדוש ברוך הוא יאמר די לצרותינו,
ויחוש לגאלנו גאולה שלימה במהרה בימינו,
אמן.
