שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום, כאמור, אנו זוכים להוביל את בתנו הבכורה לחופה!
ולכבוד זה,
ננסה להבין יחד מה קורה שם?
מכניסים שני אנשים זרים לתוך חופה,
מברכים מספר ברכות,
הוא אומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל",
והם יוצאים יחד כזוג מושלם.
מה קרה עד היום?
מה חיבר ביניהם?
ואיך, מהיום, לוקחים שני אנשים משני רקעים שונים,
שתי עדות שונות,
ומשני קצוות הארץ, או העולם אפילו, במידת מה, ומכניסים לדירה אחת ואומרים:
"בואו ותחיו חיים שלים יחד",
ועוד מבקשים מהם לחיות בשלום?
מה קורה כאן?
כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם,
הוא הוציא את כל החיות והבהמות מתוך האדמה (בראשית א, כד),
את העופות הוא הוציא מתוך הבוץ (שם שם, כ, עירובין כ"ח ע"א),
ואילו את הדגים הוא הוציא מהמים (שם, שם).
כל אחד נברא "לבד" בפני עצמו.
האריה לבד, והלביאה לבד.
החמור לבד, והאתון לבד.
הגמל לבד, והנאקה לבד.
כל אחד מהם יצא בפני עצמו,
לאחר מכן הם נישאו או נשאו זה את זו וזו את זה,
והקימו בתים בעולם.
את בני האדם לא ברא הקדוש ברוך הוא בצורה הזו,
הוא ברא רק את האדם בנפרד (בראשית ב, ז).
לקח צלע מצלעותיו (שם שם, כא),
וממנה ברא את האשה (שם שם, כב).
למה?
אמר הקדוש ברוך הוא:
"לכם יש חכמה בינה ודעת,
לכם יש נפש, רוח ונשמה.
אתם גבוהים יותר,
אתם אצילים יותר.
אי אפשר לחבר אתכם סתם האחד לשני.
רק כאשר אני לוקח את האשה מתוך גופו של הגבר,
אני יכול לאחר מכן להחזיר אותם, לאחד ביניהם,
ולהביא להם להתחיל את החיים במשותף.
כאשר בני זוג מתחתנים,
הם בעצם מראים לנו שאותה נשמה שירדה משמים,
היא מפוצלת,
כאשר חציה הפך לגבר,
וחציה הפך לאשה,
מצא שוב החצי את חציו,
הם נפגשים, מקימים בית,
ולא סתם הם אומרים:
"הבה נישא זה את זו, וזו לזה",
אלא בת קול יוצאת משמים ואומרת:
"אתם אותה נשמה מפוצלת,
ואתם יחד עכשיו הולכים להקים בית נאמן בישראל,
בית שירווה בנחת את הקדוש ברוך הוא".
כולנו יחד מאחלים לבני הזוג הנרגש,
בית מלא אהבה ואחוה ושלום ורעות.
תורה, יראת שמים ומידות טובות,
ורק נחת שירוו את כולנו, את כל עם ישראל,
ואת אבינו שבשמים,
מתוך נחת, שלווה ושמחה,
וכן יהי רצון ונאמר אמן
ברכותיכם ותפילותיכם חשובים לנו,
ברוכים תהיו!
