הדעה הרווחת גורסת, כי בכל מה שקשור לתעשיית המוזיקה, ניתקל בהמון אגו, חוסר פירגון, תקיעת מקלות בגלגלים ואפילו השמצות הדדיות, ביטויים כמו "שוק מסריח" או "תעשייה מלאה ברוע" חלפו ליד אוזניי לא פעם, צמררו את איבריי וחידדו את בשרי.
למה?
אני עצמי חלק מתעשיית המוזיקה… בתצוגה שכזאת, אני או מאשים או מואשם.
על כן מצאתי את עצמי מהרהר בכך לא אחת, ומנסה להגיע לכלל מסקנה.
שאלה מתבקשת ששוב ושוב עלתה במוחי- האם בשווקים אחרים זה גם כך? ורק מסיבות שונות אצלנו הביוב צף החוצה? או שאכן תעשיית המוזיקה מצטיינת בייצור מוגבר של אנשים שאינם רוחצים בניקיון כפיהם.
נקודת ההתחלה שלי היא ההונאות הפיננסיות שקיימות בכל תחום, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שגניבה ממש, מתרחשת בכל תעשייה באחוזים מסוימים. ואם כבר, יתכן שבתעשיית המוזיקה אפילו פחות מבשאר התחומים, עקב כך שבסוף מדובר בסך הכול על זמר/נגן כזה או אחר שיופיעו אצלך בחתונה.
אני אישית לא נתקלתי בסיפורים על הונאה של ממש- שאדם לקח כסף על אירוע, המחותנים הגיעו וגילו שאין להם תזמורת… שזה לצערי מה שקורה לעיתים בשוק הנדל"ן לדוגמה, שמוכרים קרקעות שלא היו ולא נבראו ועוד.
אמנם לא הגעתי למסקנה חד משמעית, אך כן התגבשו לי מספר תובנות.
תעשיית המוזיקה היא תעשייה שמלאה בטוב, בעזרה, בחסדים ובצדקה.
מהות התעשייה היא לשמח אנשים- בעצם כל מי שעובד בתעשייה, משחק תפקיד ביצירת אחד המוצרים הכי נצרכים ומשפיעים שיש- המוזיקה.
כשמהות העבודה היא לשמח, להשפיע טוב והנאה לאנשים, קשה להגדיר את התעשייה כ"רעה".
בנוסף, כל הזמן אפשר לשמוע סיפורים על צדקות – בצורת מחיר ריצפה עד חינם – בחתונות של יתומים או סתם לחוצים. שימו לב לדבר מעניין, ככל שהחתונה יותר "יתומה" כך התזמורת יותר מושקעת, פשוט כי מוצאים יותר מתנדבים ואפילו מהטופ שבטופ.
תופעה בהיקף עצום עם חשיפה מועטה היא מה שמכונה בתעשייה החסידית "מצוות" ("מיצבעס"), הכוללת שירה ונגינה בהתנדבות, לשמח חולים קשים עם משפחותיהם, וכן לילדים מתמודדים מכל סוג- ויש אפילו שמנגנים בבתי כלא.
זהו חסד של אמת, זה לרוב נעשה בלי פרסום ומקדם את האמן מול קונו בלבד.
יש גם הרבה מאוד עזרה בתעשייה למתחילים, הדרכה והכוונה שאמנים מבוססים יותר מעניקים לצעירים יותר או סתם לחסרי נסיון.
אך בכל זאת, הטענות בעינן עומדות ויש להן בסיס מסוים, אני רוצה לפרק את הטענות לגורמים ולהתייחס לכל אחת מהן.
נחלק את זה לכמה תופעות.
- תקיעת מקלות בגלגלים – עד כדי סילוק – זמר/נגן מסוים באמצעות הפצת מידע כוזב אודותיו לאנשים שמעוניינים להזמין דווקא אותו.
- אגו, יחס שנע בין בוז להתעלמות מוחלטת לזמרים החדשים הרועדים וחוששים כל כך מהסביבה המנוסה יותר.
הזמר החדש והנרגש עולה לבמה, שם הוא פוגש אורגניסט מוכר, ולרגע הוא חש שהנה, הוא מגשים את חלומו הגדול לשיר על במה אחת עם נגן מכובד, אבל אז האורגניסט לא טורח אפילו להשיב לברכת השלום הכי לבבית שהצליח לגייס תוך כדי שפחד הבמה מהדהד בכל גופו. צניחת מורל ופגיעה אישית קשה היא תוצאה בלתי נמנעת בסיטואציה כזאת. - חוסר פירגון עד כדי השמצות של ממש.
זו כנראה הקשה והנפוצה מכולן.
להרבה מאוד מוזיקאים יש משנה חדה וסדורה, מי בכלל לא ראוי להיות זמר, ולאיזה נגן לא היו מאפשרים לנגן על פי חוק במדינה מתוקנת.
מה זה מראה על האנשים בתעשיית המוזיקה?
האם לא שמעו אצלנו על אתיקה?
זהו, שיש תשובות בדבר.
זה לא שחור לבן.
קודם כל, ישנם אנשים טובים ונפלאים, צדיקים וישרי דרך גם בתעשיית המוזיקה, אנשים שלא מסוגלים לפגוע בזבוב ולכאורה אלו הרוב הדומם.
אבל אני דווקא כן רוצה להתייחס לאותם שנוטים קלות – ויותר – מהאתיקה ואף מן המוסר.
לגבי הנקודה הראשונה של תקיעת מקלות בגלגלים – אפשר למצות את הדיון במשפט אחד "זה סובייקטיבי"!!!
אפשר למצות, אבל בכל זאת ארחיב…
זמר/נגן שלא מספיק מצליח יטה מיד להאשמות, וינסה לתלות בכל דבר את הסיבה לכישלונו במקום לקחת אחריות ולהודות שאסטרטגיית השיווק שלו כשלה ולנסות אחרת או פשוט להבין שזה תהליך שלוקח זמן – צריך לרכוש ניסיון וגם לצבור קהל שגדל מאירוע לאירוע.
את עיקר ההאשמות נשמע מפי זמרים/נגנים מתוסכלים שלא מבינים שבכל תחום קשה בהתחלה, אנשים לא ישבו וציפו בקוצר רוח לנגן החדש שיסכים בטובו לנגן אצלם בחתונה, בדיוק כמו שאופטיקה חדשה תתקשה בהתחלה למצוא לקוחות שרגילים לקנות אצל החנויות המובילות.
נכון שהוא גם יחטוף מכות, הוא יהיה בהלם לשמוע שבחור כבר רצה להזמין אותו אבל "דחפו" לו נגן אחר- חד משמעית זה לא בסדר, אך התופעה היא לא בממדים כה רחבים לדעתי (ואולי יש לומר לעניות דעתי).
מספיק פעם אחת שזמר נחשף להתנהלות כזאת והוא כבר ממהר לתלות את האשמה באחרים, ולא היא.
מטבע הדברים האנשים הקרובים לצלחת אוכלים ביתר נוחות וקלות, אך גם המתמידים בתור טועמים ולאט לאט קונים שביתה במקום עד שמצטרפים גם הם לסעודה.
תחשבו על זה… הרי כל כוכב נגע פעם ברצפה הקרה ובכל זאת הצליח להתרומם משם.
אז כן, קיימת תופעה כזאת של הדרת זמרים/נגנים מסוימים והיא פסולה מכל צד וכיוון! עם זאת, לדעתי זה קצת יוצא מפרופורציות על ידי כוכבים מתחילים או כאלו שפורשים בייאוש (שכמובן ליבי עליהם). בנוסף, חשוב גם לציין כי בכל תחום יש את "המקושרים" ויש את כל השאר שנאנקים על הפירורים.
תעשיית המוזיקה לא המציאה שום דבר בנושא זה.
לגבי הנקודה השנייה.
זוהי אכן נקודה רגישה, מאחוריי כל נגן שבא עם חיוך מתאמץ לאירוע, מסתתר אדם, בעל לב פועם ומלא תחושות, אין לדעת כמה התכונן וכמה שינה הדיר מעיניו לפני שבא לאירוע וכל כך קיווה להתחבר לזמר המוכר, בעוד זה מחה את הכול בעווית קלה שעטה על פניו שעה שזה התחיל לנגן.
הדגשה – ברוב המקרים אני מאמין שאמן מתחיל יקבל יחס הוגן ומכבד, על מיעוט המקרים של היחס הצונן אני רוצה לדבר.
טוב. מה אומר.
ההיגיון שמאחוריי התופעה הוא שהכוכבים קצת משתכנעים שהם כוכבים…
כלומר, זה נהדר להיות מודע לזה שאתה טוב במה שאתה עושה ואף מצליח בו, אך אין זה משליך כלל על כל השוואה לשאר בני התמותה, בהיותך אדם עם רגשות ותחושות אינך שונה מאיש.
אך קודם כל אציין, שמן הסתם יש גם ימים בלי מצב רוח לכוכבים, בהם הם עלולים להגיב בגסות.
אנשים בתעשייה שאמרו לי עליהם עד כמה הם מלאי אגו כרימון, אני אישית לא מצאתי בהם התנהגות שכזאת, וכנראה ששפטו אותם לחומרה על התנהגות אחת.
ועוד נקודה לזכותם, הם צריכים להתייחס למאות בחורים בכל אירוע, טבעי שבאיזשהו שלב הם מאבדים סבלנות.
לכן, אם אתה מלחין/מעבד/זמר/נגן בתחילת דרכך ופנית לכוכב מוכר והוא התעלם, תבין שאתה האיש הארבעים להיום וגם אתה היית מאבד סבלנות בסיטואציה דומה.
ולגבי הנקודה השלישית של חוסר הפירגון.
זו התופעה הכי נרחבת שכנראה אין בה כמעט גוזמה.
באמת בתעשיית המוזיקה מרשים לעצמם הרבה מוזיקאים ללגלג ולזלזל במוזיקאים שאותם אינם מעריכים.
אך האמת היא שחוץ מהעדר אתיקה אין כאן עניין של ממש.
בסוף קהל הצרכנים נוהג באותה מידה- רק גדושה הרבה יותר – של קטילת אמנים.
בחורי ישיבה רבים יקראו לחצי מהזמרים ששרים כל לילה "לא זמרים בכלל", ואלבומים שאנשים הזיעו עליהם ועשו לילות כימים יעוררו גיחוך בקרב בחורים- עד כדי כך שלעיתים בחור יהיה נבוך להודות שהוא דווקא מאוד נהנה מהאלבום החדש של…
אז כן, יש התנהגויות שאינן הולמות את המוסר והאתיקה בתעשיית המוזיקה.
לגבי המוסר, האם זה בפער שלילי לעומת תחומים אחרים? אני חושב שבדיוק להפך! תעשיית המוזיקה מלאה בטוב, חסדים ועזרה בכמויות, וכן שוב אזכיר כי מהות התעשייה היא לשמח ולרגש אנשים.
וביחס לתחומים אחרים בהעדר אתיקה? יש מצב בהחלט שיש מקום לשיפור…
ומה דעתכם? ספרו לי בתגובות.
תמונה: SaraDarwish pinterest
הנורא בתחום הוא מציצת הכסף של האמרגנים
מעלי מחיר בישביל סטייל וניצול ולא רק בגלל פרנוסה..
עיין ודוק
לא נראה לי שלוקחים כסף בישביל סטייל…
לדוגמא יואלי ורולי דיקמן עולים ביחד בערך 10,000 וזה ממש שוה את המחיר
כמו כן אמני פדידה וכו'
אתה לא מודע למחירים צדיק
יפה מאוד
ממש יפה ועל אחת כמה וכמה נכון…
שרוליק חולים עליך ועל הסט החדש עם כל הברנזה
תמשיך בענק
אןהבים אןתך
דעתי בעניין החא כך:
הטענות הנ"ל שמופנות יותר לתעשיית המוזיקה יותר משאר התחומים (אע"פ שבמוזיקה הם מצויים פחות כדברי כותב הטור) זה דווקא בגלל שמוזיקה זה משהו טהור וטןב, שיש בו נרבה צדקה, שמחה וחסד.
לכן הצפיה של האנשים בכל מה שקשור למוזיקה זה שגם ההתנהלות של ה'משמחים' וכל אלו שהמוזיקה אצלם זה 'שליחות' תהיה התנהלות ראויה, טהורה ונקיה מכל לכלוך של סחטנות, לשה"ר, יהירות וקנאה.