לבן לוקח את יעקב לחתן לבתו,
ומבטיח לו את רחל,
אבל בפועל, מביא לו את לאה.
יעקב יודע שלבן בחור רמאי,
הוא מראש מסכם עם רחל על סימנים ורמזים שיהיו ביניהם,
כדי שאביה לא יוליך אותו שולל.
רחל רואה את אחותה לאה לובשת את שמלת הכלה ומתכוננת לחופה.
היא יודעת שהולכת להיות להם "פשלה" איומה ונוראה,
ביזיון שאין כדוגמתו –
יעקב ינסה לרמוז את הסימנים,
לאה לא תבין במה מדובר,
יעקב יאמר: "זו לא אשתי",
ולאה עלולה לקבל התקף לב.
באותו רגע מחליטה רחל שהיא הולכת ללאה אחותה,
ומגלה לה את הסימנים.
היא עדיין אוהבת את יעקב,
היא עדיין רוצה שהוא יהיה בעלה,
היא עדיין עושה הכל כדי לנסות ולזכות להיות אֵם לעם ישראל,
אבל היא מוכנה לשלם את כל הדבר הנפלא הזה,
בעבור דבר אחד בלבד –
שאחותי לא תתבזה!
אלו כחות שלא קיימים לא רק בדור שלנו,
אלא לא קיימים בעולם.
ולכן,
רק רחל היא זו שיכולה לעמוד בתפילה בפני הקדוש ברוך הוא וה' לעולם לא ישיב את פניה ריקם (ירמיהו לא, טו).
היום, יום פטירתה של רחל אמנו.
כל אחד מאיתנו, שיקח צעד ולו הקטן ביותר מדרכה,
משהו לוותר מעצמך למען האחר,
משהו שאתה משלם איתו בתמורה לחייך ולנוחות שלך,
למען חייו ונוחותו של מישהו אחר.
ביום הזה רחל תעמוד בתפילה על כל עם ישראל,
בפרט על אלו שיודעים ללמוד מדרכה,
ולהמשיך ולעשות הכל כדי לגרום לעוד יהודי,
לעוד בן של רחל אמנו,
לעבור את החיים בצורה קלה יותר,
טובה יותר,
ונוחה יותר,
גם אם זה על חשבון הנוחות הפרטית שלנו.
וכמו תמיד,
חסד לא מחפשים ברחובות,
חסד מחפשים ועושים בבית.
אתה, אשתך וילדיך,
את ובעלך וכל הסובבים אותך,
ללמוד לעשות משהו של "קרבן" על חשבוננו האישי,
למען המישהו האחר שיהנה מאותו קרבן קטן,
מתוך נחת, שלווה ושמחה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
