שרוליק מנדלסון יצא לבדוק אם אפשר לאהוב את החדש של ליפא בלי לדעת אידיש // סיקור אלבום

לסקור אלבום של ליפא שמעלצר זו מלאכה כבדת משקל, לסקור אלבום שמכיל 20 שירים שכל אחד מהם שווה סיקור בפני עצמו זה כבר מגרד את הבלתי אפשרי. למרות זאת, אזרתי אומץ, הסטתי חלקיקי אבק נראים ושאינם ממקלדתי ויצאתי לדרך.

ליפא עצמו כידוע אינו זמר רגיל, ואולי אפילו קצת מעליב לקרוא לאמן בסדר גודל שלו "זמר"- כשאנחנו מדברים על מלחין, כותב, מבצע, שחקן, גראמער, כוכב תרבות ומהפכן כשאת כל אחד מהדברים הנ"ל הוא עושה הכי טוב שאפשר, ניתן לסכם שליפא הוא פנומן ממדרגה ראשונה.

ליפא עבר תהפוכות רבות בחייו. שנים רבות הוא הכתיב, הגדיר והמציא מחדש את המוזיקה החסידית, עם אלבומי מחץ כמו 'בלי עין הרע' 'לקרוא את ההלל' ו'יהודי פשוט', הצעיד ליפא את המוזיקה החסידית לתקופה חזקה במיוחד של אלבומים מדהימים גם אצל אמנים מובילים אחרים- לדוגמה, פצצת הלהיטים הבלתי נשכחת 'אפשר לתקן' של מרדכי בן דוד, אלבום שיצא בהשראה מובהקת לסאונד והסגנון שהכתיב ליפא ב'בלי עין הרע'. שנים אחרות הוא קצת התרחק ואז בשנים האחרונות (שבח לקל) ליפא חזר למחוזותינו עם האלבום 'גוואלדיג', עם הייפ מטורף וציפייה אדירה שהצדיקה את עצמה והיה ברור שליפא חזר ובגדול.

אגב, לתחושתי האלבום קצת התפספס אצל רבים, אולי עקב הקורונה שגרמה לתרדמת ממושכת במוזיקה החסידית ללא קשר לטיב החומרים שיצאו.

'בבליפא' האלבום החדש, הוא זיקוק של הערכים שליוו את ליפא בתחילת הדרך לכדי יצירת מופת אחת- חדשנות, ייחודיות, שילוב של מוזיקה ברמה הגבוהה ביותר עם גימיקים טרנדיים וכל זה בלי לוותר על הבעה עוצמתית של רגש יהודי אותנטי.

האלבום מצטיין בשירים ארוכים, מורכבים מאוד מוזיקלית, כשכל אלמנט נלקח למקומות קיצוניים מאוד- אם זה יכולת הגראמער של ליפא, שנמתחת באלבום הזה לכדי קטעים שלמים בהם הוא מפטפט בלי הפוגה- לפעמים באוטוסטרדה המיועדת למיטיבי לכת בשפה.

אני לא מבין אידיש – כמרומז בכותרת – כששמעתי שהאלבום בקונספט "אידיש ללא הפסקה", צצו לי הרהורי חשש שלא אצליח להנות מהאלבום. לשמחתי כשניצלתי שעה פנויה של יישוב הדעת, הקשבתי לאלבום ונסחפתי לתוך חוויה קסומה מעולם אחר. מוזיקה מסעירה שאתה לא יודע איך 'לאכול', מוזיקה מקפיצה שלא נותנת לך לשבת, צחוק מתגלגל על פאנץ' רודף פאנץ', רגש מתפרץ שמעלה דמעות של געגוע, צער וכיסופין, כל שיר ועניינו.

אה, ומה עם האידיש? שפת הלב של ליפא חזקה יותר מכל מילה. הבעת רגש כזו לא זכורה לי כבר הרבה זמן, והיא גדולה מכל טקסט.

אם בכל זאת אבחר בתוך האוצר הבלום הזה שירים שאיכשהו הרימו ראש והתבלטו על פני השאר, מן הסתם אפתח ב'שטארקע זאכן', קונספט נועז של עשר דקות שמכיל ערימות של טוב מהסוג שאנחנו רגילים לקבל מליפא, עם עיבוד יצירתי במיוחד- ויש לומר תקדימי ברמת המורכבות שלו, כשהעיבוד נע בטבעיות עם החלקים השונים של השיר ומשלים אותו לכל האורך בצורה מדויקת ומעוררת השתאות. על העיבוד הנפלא הזה חתום כמובן דייויד טויב (שעיבד כמה שירים באלבום הנוכחי ושלפניו), ומילה נוספת על העיבוד – שלא יודע כמה אנשים יתרגשו ממנה- הטמטמים נשמעים פיצוץ!

שיר נוסף שאי אפשר שלא להתייחס אליו הוא 'זיבן קינדער', אחד השירים הכי מרגשים ששמעתי בחיי, מונה רוזנבלום ש(למזלנו) הופקד על העיבוד אמר, שכשהוא שמע אותו הוא פרץ בבכי. השיר על חנה ושבעת בניה, וחלקים משמעותיים מהעיבוד כוללים שקט, כן שקט מוחלט בזמן שליפא שר- כשמונה מגדיר את זה "רגעים שמוזיקה לא יכולה לתאר".

השיר 'אביי ורבא' בעיבוד מושלם של משה לאופר, כולל נעימה של "הריבניצער" בעת לימודו, השיר מלא כיסופין עזים ללימוד תורה (בהבעה, לא בטקסט), אפילו בשיר זה ליפא מערב גימיקים עם עומק בדרכו הייחודית, כשבשיר משולבת הקלטה שלו שר את הנעימה של "הריבניצער" על קברו כשברקע נשמעים קולות לימוד.

הלהיט המסתמן כרגע מהאלבום הוא 'לשמה', השיר מתנגן ומושר בכל מקום כשברור שלא מדובר בהייפ רגעי, במיוחד אם נמקד מבט על הביצוע של ליפא עצמו, ליפא מותח את גבולות ההבעה המפורסמת שלו לרמות חדשות, השירה מאופיינת בכח רב ועוצמה שליפא שוזר בכל מילה, בסיום השיר זה בא לידי ביטוי ברגע מדהים, מפגש מעניין בין שני קולות שבאחד ליפא זועק מנהמת ליבו, ובשני אומר את הדברים ברכות עד לסיום עוצמתי של מונה רוזנבלום- שיש לציין, מדובר בעיבוד שהוא יצירת מופת מהכניסה המדהימה של הפסנתר ועד אקורד הסיום.

והשיר האחרון שאין מצב לא להזכיר הוא 'פרצופיהן', שיר מלא הומור וחן בעיבוד מעולם אחר של דייויד טויב- שגם עשה סימפול מיוחד לקול של ליפא לפתיח, ליפא שלח בקולו גייד (מדריך) לפתיח, ודייויד הפך את זה לצליל באמצעות מניפולציות שלקוחות מעולם המוזיקה האלקטרונית, (גם אני כיוצר אלקטרוני חייב להודות שמדובר בביצוע פנומנלי).

במבט כללי, באלבום הזה ליפא שוב מנפץ מיתוסים ושובר תקרות זכוכית, אחרי שהתרגלנו בשנים האחרונות למגמה עולמית של שירים שמתקצרים והולכים ואחרי שכבר הבנו שלא נקבל יותר מדי שירים שהם לא ממוסחרים בהגדרה, ליפא עושה בית ספר ומכריז 'קצר, קליט ופשוט אאוט; ארוך, קשה לעיכול ומורכב אין'.

ומה דעתכם? איזה שירים אהבתם במיוחד?