מי שזכה והצליח להגיע למירון השנה, לא יכול היה לפספס את אווירת הנכאים ששררה במקום. התזמורת וקולות הצהלה שנשמעו מכל עבר, מסכי הענק, הכנסות האורחים, חלוקת ח"י רוטל בכל פינה שכל אלו היו חלק בלתי נפרד מהאווירה החגיגית במקום, נעלמו.
את התזמורת וקולות הצהלה החליפו מגפונים המזהירים מפני אכיפה ביד קשה. את מסכי הענק החליפו שוטרים, ואת הכנסות האורחים החליפו המחסומים הבלתי מוסברים והאף האטומים יש לומר, בכל פינה.
למעשה משמים כבר שלוש שנים שלא חווינו את ל"ג בעומר במירון כמו שהיה. לפני שלוש שנים הייתה זו הקורונה, ובשנה שעברה האסון הנורא שאירע בהר.
אז נכון אי אפשר להתעלם מהעובדה המצערת שבשנה שעברה אירע אסון נורא בו נהרגו 45 יהודים קדושים בגלל הדוחק הנורא.
אבל, לא ייתכן, שלא נערכו נכון, שנה שלימה ניתן היה להיערך להילולא, וכידוע מספר חסידויות שהיו רגילות לקיים את ההדלקות המסורתיות מזה שנים ויתרו על כך ובכל זאת התוצאה שזה נראה כמו שזה נראה.
באופן אוטומטי כשאין הדלקות פחות מסוכן, ופחות דחוס כי יש פחות רצון אצל האנשים להגיע למקום מסויים בזמן מסויים.
ולמרות זאת מספר הכרטיסים שנמכרו היה חמישית מאשר כל שנה. אבל את מי זה מעניין? חרדים בכל זאת מי סופר אותנו.
השאטלים – אנשים שכספו, חיכו וציפו, הגיעו לכניסה לעיר צפת, ופתאום האוטובוס מסורב להיכנס ע"י השוטר המסמן לו לפנות לכיוון ההפוך. לאן? ל'חניון ויסות' או אם נדייק 'חניון ייבוש'.
נוסעי האוטובוסים שהבינו שזה לא מובן מאליו להגיע השנה למירון, כשראו את מספר האנשים שהגיעו להתחנן בתחנות המרכזיות השונות לקנות כרטיס, והעלו חרס בידם.
והנה בשונה מהם, הם כפסע אחד, במרחק נסיעה של כרבע שעה בלבד מהיעד הנכסף, מחכה מכשול גדול לא פחות. חניון עפר מחניק שבשעות הלילה חשוך באופן מוחלט. ללא אוכל, ללא שתיה ועוד… אנשים נשים וטף חסרי אונים. ולפי העדויות במקום אפילו צוות רפואי בודד לא נכח בחניון, מלבד מספר שוטרים.
וכך ללא אוכל וללא שתייה במשך שניות, שהפכו לדקות ודקות שהפכו לשעות כשהמינימום הוא שעתיים והמקסימום הוא שמונה. הגיעו הנוסעים מירונה.
ועד שכבר שסוף סוף הגיעו אחרי סיבובים סחור סחור, והחלו לצעוד באופן רגלי נתקלו במחסום, ואחריו עוד אחד ואחריו עוד אחד וכו'.
ועד שמגיעים לציון מסתבר שיש 'שביל בקר' מסלול כבן 60 שניות בלבד לעבור בתוך שביל צר שאינו שווה לכל נפש, וזאת תוך כדי קריאות זירוז שוטרים מגולי ראש במתחם הציון הקדוש.
למרות האלימות והתיעודים הקשים ממירון, הרושם שאני קיבלתי שהשוטרים היו די מאופקים הפעם, יהיה מי שיאמר שהיו פחות אלימים. אך את המבטים המנוכרים והפנים הלועגות לרוקדי הקדצ'קה לא ניתן היה לפספס.
זה אולי יישמע קצת מוזר, אבל השיח ברחוב החרדי והתמונות וקטעי הוידאו שהגיעו ממירון מוכיחים וגם כמי שנכח במקום הנני מעיד, מי שפרץ את המחסומים ואת 'שבילי הבקר' על הר מירון בדרך לציונו של הרשב"י הם אלפי חרדים. ולא! לא מדובר בקיצוניים או קנאים. מדובר בעשרות אלפים של יהודים חרדים מהמיינסטרים שבמיינסטרים מבוגרים וצעירים כאחד, ובתוכם גם כאלו המוגדרים ביום יום כ'קיצוניים'.
מדובר בציבור מקהילות חסידיות מוכרות, הנמנה על בוחרי 'אגודת ישראל' חרדים ממוצא ספרדי, ליטאים מצביעי 'דגל' ועוד קהילות הנחשבות ל'מיינסטרים'. וזו עובדה שחייב להדגיש. ולא כמו מי שמנסה לרקוד ל'צלילי המה יפית' וטוען שמדובר בקיצוניים. מדובר בציבור ירא שמיים ומתון שעובר במשך שנים רדיפה, התעללות, אטימות אזניים ועוד כהנה וכהנה. כשהקש ששבר את גב הגמל הייתה הקורונה. שם היחס המשפיל אליו 'זכה' הציבור החרדי שבר שיאים שלא היו מאז קום המדינה.
לא קיצוניים, מיינסטרים! שלא מפגין בכל יום.
מיינסטרים, שהרגיש שנמצא במלחמת קיום על הבית.
מיינסטרים שמבין שאת 'מפגן הכוח' של מירון על קברו של התנא הקדוש עומדים לגנוב ממנו במחטף.
מיינסטרים שצווח מעמקי ליבו 'אל תדאגו לנו'.
'אל תכריחו אותנו לשים מסיכה כשאתם שוברים לנו את הרגליים עם אלות'.
אל 'תווסתו עומס' עם מכות אגרוף ומרפקים.
מיינסטרים שמבקש לחיות את חייו הצנועים בשקט ובשלווה מבלי שיתערבו באורח חייו.
"זר לא יבין זאת" – מי שבא לחגוג ל"ג בעומר במירון לא משנה הסיבה שבגינה הוא הגיע. לא ניתן לתחם את זה, ולהגדיר מיהו הזכאי. לא משנה אם הוא מגיע להשתפך לפני קונו מעומק לב או רק לקרוא מספר פרקי תהילים. או אם הגיע בשביל קיגעל וצ'ולענט או סתם בשביל רוגעלך וריקודים. ולמותר לציין שכל זאת מבלי לחרוג מגדרי ההשקפה וההלכה.על ל"ג בעומר במירון צריך להסתכל כאירוע משפחתי, בו מתקבצים יהודים שומרי מסורת ומצוות מכל קצוות הארץ והעולם בכדי לחגוג.
על הממונים מוטל לעשות את המקסימום הבטיחותי, כדי להכשיר את המקום לכך, ולאפשר לכל מי שחפץ ליבו להגיע ולחגוג. כעת יש שנה שלימה של חשבון נפש, הנדסה ותכנון כדי לאפשר לכך אכן לקרות, מבלי שחלילה יהיו נפגעים בנפש.
את גודל הסתימות של הדרגים הארגוניים והפקודיים קלטתי כבר בליל הל"ג בשעה 20:30. אני מגיע למחסום צומת שבע עם אשתי, אומר לשוטר שאנחנו בדרך לחדר לידה בזיו, השוטר דווקא סמפטי, מבין, רוצה לתת לנו לעלות, לאחר התייעצות עם חבריו השוטרים הם מורים לנו ליסוע דרך אליפלט, הנימוקים היו שחבל שנתקע בבלגן במירון, ונתקע את כל המחסומים בדרך עד שנצא לכיוון צפת. הטיעון הגיוני ומתקבל, אני ממשיך ישר לכיוון מחלף אליפלט, כשאני מגיע לשם אחרי רבע שעה התחיל הסיפור הבלתי יאמן. השוטר בסתימות מוחלטת מגובה כנראה בתדרוך מפלצתי של מפקדיו לא נותן לי לעבור. שום תחנונים לא עזרו, אין עם מי… להמשך קריאה »
מזל טוב מזל טוב!!! שתרוו רוב נחת יהודי! בבריאות אושר ושמחות עד בלי די!!!!