יש זמרים שמוציאים סינגל וחצי, אולי אפילו קליפ, בונים הופעה, שלשה ראיונות בכלי תקשורת וזהו. הגיע הזמן לנוח על זרי הדפנה
אך יש זמרים שכנראה בנויים מחומר אחר. משהו בפנים שלא נותן להם מנוח. האש הזאת שדוחפת אותם להוציא עוד שיר, ועוד סינגל, לשפוך החוצה את הנשמה, לרוץ כל בוקר לאולפן, לסגור כל ערב הופעה, זיץ, אירוע, או סתם לשבת לבד עם עצמך ולהקשיב ללב. לשמוע את הצלילים שעולים, בוקעים לעצמם דרך, פורצים החוצה, וכבר שיר חדש מתחיל להיווצר, יצירה חדשה מקבלת צורה, פנים ומעטפת.
יסוד בסיס קמפה, זהו אחד משמותיו של החומר הזה. החומר של האנשים שלא מחכים הרבה וישר רצים קדימה.
נפתלי קמפה בקושי הספיק להתיישן עם דיסק הביכורים שלו. כל הנחלים עדיין זורמים אל הים וגם שיריו הראשונים עודם מושרים במרכזו של כל זיץ ישיבתי ראוי לשמו. אך סוף דבר הכל נשמע וגם נפתלי קמפה החליט שהגיע הזמן למשהו חדש.
רגע אחרי לב שבור ולקראת אלבום חדש שאוטוטו פורץ לאוויר העולם, מוציא נפתלי קמפה את הסינגל השני מתוכו. קבלו את: "עמך עמי".
רות המואביה באחד המונולוגים אולי הכי מרתקים בתנ"ך אומרת את המילים המרטיטות הללו שמהוות הצהרה על חיבור בל ינותק ליהדות, בין בחיים ובין אם המחיר יהיה מוות.
בעצם נתקלנו בקונפליקט. מצד אחד המילים הללו צריכים לבטאות שמחה על הקשר שיש לנו עם הקב"ה. אך מצד שני השיר אמור לקחת בחשבון גם את הקושי, גם את העוני, וגם בשעות שלא מרגישים מה כל כך כיף בלהיות יהודי.
עכשיו שימו לב איך שתי ההרגשות הללו שזורות בכל מהלך השיר במקצועיות מדהימה. רגעים שהעליזות שולטת בגדול, ולעיתים חוסר הוודאות, כמעט חשש.
השיר מתחיל עם קצב חלש ברקע שנותן תחושה של ציפייה למשהו יותר טוב "כֹּה יַעֲשֶׂה ה׳ לִי וְכֹה יוֹסִיף, כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ".
כאן אנחנו בעיצומו של המסע, השיר נהייה איטי כמעט עד לעצירה. המסע ארוך, קשה, מעייף. "כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין"
אבל מהר מאד אנו נתפסים באמונה היוקדת ואז מגיע הקטע העליז בו: "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹקיִךְ אֱלֹקי" אנחנו עם שלם, לא מקבץ של בודדים. ויותר מזה יש לנו את הק-ל שנמצא איתנו במסע הזה.
וכמובן אי אפשר לפספס את המדולציה המפתיעה בסוף שהופכת את הניצוץ הזה להכרזה: "כי עמך עמי ואלוקיך אלוקי"
כמובן שהשיר הזה יוצק היישר מלבו של נפתלי, כאשר על ההפקה המוזיקלית אחראים כמו בכל היצירות הנפלאות שלהם: אלי קליין ואיצי ברי.
האזינו:
