הלוך ושוב. וואו!
השיר שכבר בשם שלו מדבר על הליכה, על תנועה, לא עומדים במקום לרגע. תזוזות, הלוך ושוב, חוסר יציבות, עליות ומורדות, חיפוש ללא סוף, לא להרפות, אכזבות קטנות. בראש שלנו זה אמור להיות קליפ שבו הזמר הולך וחוזר, עולה ויורד, אך לא.
נמואל הרוש – קול שאומר עומק, אישיות זועקת עוצמה וביצועים הפותחים פתח למחשבה.
הלוך ושוב – שיר עם מילים פשוטות, מסר עוצמתי וקצב זורם וכייפי.
ובמקום שהזמר ילך ויחזור, ירוץ וייפול, ינוע ויעצור. במקום שיעברו לנו על המסך נופים ותרבויות, זמנים ומקומות, לוקיישנים ותלבושות. חלף כל זאת הגישו לנו בקליפ הזה מעט מן המינימליזם שמבקשת הנשמה לעצמה בעת שעסוקה היא במחשבות על אמונה במובן הפשטני שלה.
נמואל לא זז ממקומו משך כל הקליפ. הוא נטוע באותה הנקודה. רגל לפה, חצי פסיעה לשם, אבל המיקום נשאר קבוע. במרכז המעגל המושלם, הארכיטקטורי, כמו עומד הוא על לוח שחמט גדול בו משחקת הנשמה את משחק חייה. שם השיר אמנם אומר הלוך ושוב, אך תשובת הנשמה לעצמה היא: "האמונה תעשה לך טוב, גם אם באת מרחוק, אתה תמיד מרגיש קרוב".
וכמו שאתה קם בבוקר עם עיניים מקווצות בעת המעבר מעולם לעולם. כמו שאתה מסיים ספר טוב והעיניים ממצמצות בניסיון לעבור מיקום ליקום. זהו בדיוק המבט ששולח אלינו נמואל כבר מהרגע הראשון של הקליפ.
יש איזה שהוא פחד קמאי לבקש מזמר להביט ישר אל תוך המצלמה. העיניים מגלות לנו הרבה על האדם והרגשותיו. ואם הזמר לא מספיק מתורגל?! מצמוץ קלוש וזה יורגש בקליפ. משום שזמר צריך להגיע לאיזה שהוא רוגע פנימי בכדי שיוכל להישיר מבט למצלמה ולהעביר דרכו את המסר הנכון.
והמבט של נמואל זועק אלינו – אני נמצא כעת בתוך עולם אחר. סודי, נפלא, עמוק, פנימי. בתוך הנשמה. ולשם בדיוק הוא לוקח אותי ואותך, ולשם בדיוק הוא מנווט אותנו. אל השאלה והתשובה, אל ההבנה וחוסר ההבנה, הניסיון לרצות לשמוח, לא לברוח, לראות את הטוב. חיפוש האמונה שתעשה לנו טוב…
ועד לרגע בו מגיעה ההבנה ש: "לא, האש היא לא תכבה, גם אם תמיד תלך הלוך ושוב". כאן נדלקים האורות, כאן נחשפים הנגנים, הכלים, המוזיקה. כאן זה הופך מנגינת ליווי עדינה של הגיטרה החשמלית לתזמורת שלמה הסובבת את הנפש, כל הקצוות שרק אם: "נחבר את הקצוות פתאום נראה שהכל מושלם".
כעת מגיע השיא. שתי דקות בדיוק אחרי שכל הפלא הזה מתחיל. אחרי שכבר הבנו את המסר, גילינו את התזמורת, מיצינו את הארכיטקטורה, משחקי התאורה, אפילו את השתקפויות הדמות במים שמרמזות לנו על מה שעוד עתיד להופיע, עדיין חסר כאן משהו.
סוג של תפילה להרגיש קרוב, רצון כוסף לראות את הטוב, פרץ תקווה לראות שהכל מושלם. ואת זה אנחנו מקבלים בדמות ביצוע ווקאלי מדהים שלוקח אותנו לרובד חדש, כעין נהמה הבוקעת מבפנים ששום מילים שיולבשו עליה לא ישתוו לעוצמתה שלה כשהיא לבדה לעצמה.
ומרגע שבו עלתה היללה, באה נשמה למנוחתה, כעת מתחיל שפע מלמעלה, עוצמות מלמטה, גשם, מים, סערת רגשות ויאללה בלאגאן. מודולציה מרהיבה שמעלה את הנשמה היישר מבית הלוויות ברידינג אל התום, האינסוף, ומקומה הנכון.
מדולציה זה הזה שעולים?
כן.
למה לא מראים את השיר
למה אין את השיר