תעשיית הניגונים בציבור החסידי כבר מזמן הפכה למיינסטרים.
לוקחים ניגון ישן של חסידות שכבר כמעט ונשכח, רק באירועים מסוימים מאד ורק בחסידות הנוכחית מנגנים אותו. והנה פתאום הוא מקבל חיים חדשים, עם ביצוע מחדש וחוזר לקדמת הפראנצ'עס של החסידות, ולא רק. הוא תופס נפח, מתחיל להתפרסם, והופך לנחלת הכלל, בחצרות אחרות, באירועים שאינם קשורים לחסידות כזאת או אחרת, ומגיע גם למיטב החתונות הליטאיות.
זה התחיל בניגון חב"ד של בערי וועבר, המשיך עם ניגון באבוב של סאמעט וזאנוויל, התקדם משמעותית לניגון קרעסטיר, שהוא אגב שיר חדש לגמרי וכלל לא מהמקורות השורשיים של החסידות. ומשם הלאה, וזה לא נגמר. ניגון ויז'ניץ, ניגון באיאן ועוד.
עכשיו הגיע סוף סוף זמן לעלוב. וזה קורה עם הניגון העתיק שיוצא כעת לרגל יום ההילולא של אבי השושלת הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע ב-ז' שבט.
יודעי דבר מספרים שהאדמו"ר רבי דוד מלעלוב זי"ע רכש את הניגון הזה מישמעאלי אחד, לאחר שגילה באוזני מקורביו שמקורו של הניגון הזה הוא בצד הקדושה.
הניגון המיוחד הזה מכניס כל אחד לאווירה של טישים חגיגיים במיוחד. חתונות, חגים, אולי אפילו משתה היין בפורים.
ההתפתחות המדהימה של המנגינה, שמתחילה כניגון רגש שמתאים ליום כיפור, עם מוזיקה מדהימה שמתפתחת בכל בית ומקטע בשיר. החל מפסנתר בקטע הראשון, ולפתע בקטע השני שעדיין נותר על אותו קצב אנו מגלים תוספת של כינורות וחצוצרות.
ואז מגיע הקטע המפתיע "קצב מזרחי משולב מדהים עם חצוצרות אירופאיות. והמוזיקה עולה לגבהים שירימו את הפראנצ'עס לשיאים חדשים.
אך זהו ממש לא הסוף. לפתע המוזיקה חוזרת לבלאגן שונה וחיובי לגמרי עם העצירה של אהרלה ודאסקל חוזרים לרגש ולדביקות החסידית. ואז שוב מגיע הקטע השמח דאנסי כזה. משהו שונה ממה ששמענו עד עכשיו.
כמו המנגינה נמצאת בשיא, החסידים מקפצים מצד לצד, הרבה מנופף בידיו, ושוב פעם חוזרים על הניגון, ושוב פעם, עד לסיום המדהים שמזכיר לכם שאתם בבית על הספה מתענגים על מוזיקה ולא באמת בעיצומו של הטיש.
קרדיטים:
שירה: אהרלה סאמעט ויענקי דסקל
מקהלת מלכות
עיבוד: יהודה גלילי
הפקה: מאיר אדלר
מיקס: נפתלי משה שניצלער
עיצוב עטיפה: ארי שטיין
הנפשה דיגיטאלית: הרשי סגל
יח"ץ: בחזית
