אי אפשר לומר שאיתן כ"ץ הוא הזמר בשיר הזה, כמו גם בשאר השירים המרגשים בזיץ העוצמתי הזה. איתן כ"ץ הוא לא הזמר, הוא רב החובל, הוא המנווט. הוא המנהיג המתווה את הדרך, מציב את הסולם ומרים אתו את כל הקהל הענק הזה אל פסגות חדשות.
ומכח הרב, כך התלמיד. עומד על הבמה אך מרגיש בדיוק כמו כל אחד אחר מן האולם. מן השורה הראשונה או מהכיסאות האחרונים. כולם כאחד, בדבוקה אחת, בדבקות אחת, יוצאים למסע של התרוממות.
ובמילים הכי פשוטות, בשפת האם שלו ושל רוב הקהל שבאולם, הוא עוצם את העיניים והמילים נשטפות בסערת רגשות. "משה רבינו בעצמו נותן לנו חיזוק".
הציבור גם הוא, בעיניים עצומות. גווים מתנודדים, פרצופים מרוכזים, הלב פתוח בכדי לקבל את המסר. כמו יושבים הם באמצעה של שיחת התעוררות רצינית, בעיצומו של 'תוירה' בעת רעווא דרעווין. במעמקי שיחת נפש הפורטת על מיתרי הלב השעות קטנות של מוצאי שבת.
והמילים אינן עוצרות עד שהגוף כבר לא מסוגל להכיל את העוצמות. שרוול החליפה מנגב את הדמעות, את הזיעה הטהורה הזאת שיוצאת מגוף שהופך לכלי שרת. גוף אחד של כמה מאות אנשים שהפכו ללב אחד ששואף, סוער ומכוון להתעלות.
וההתעלות הגדולה מגיעה עם המנגינה החוזרת והופכת למעיין התוועדות מרטיטה.
דבקות. אין צורך לומר יותר מזה.
איתן כץ – שירה, גיטרה אקוסטית
ערן אסיאס – תופים
יצחק אטיאס – כלי הקשה
ג'רמי בראון – כינור
יושי פרוכטר – בס
טל נאה – גיטרה
