מכירים את יוסי גרין? האבא של חלק ענק מן היצירות העמוקות ביותר במוזיקה החסידית? זהו, שכנראה שאנחנו לא מספיק מכירים אותו. השיר האחרון שהוא הוציא לא מתחבר לאף אחד מלחניו ההיסטוריים, ועדיין, מה שיפה בשיר האחרון: 'ניסים ונפלאות', הוא, שגם כאן כל תו צועק יוסי גרין.
השיר הזה, עם המילים הכל כך מוכרות, שכבר זכו לכל כך הרבה לחנים, מקבלים כעת משהו שהם בחיים עוד לא קיבלו, וגם אנחנו לא הבנו ברגע הראשון מה בדיוק אנו שומעים.
אך מהתעמקות קצרה יוצא רק חיוך אחד ענק. רבונו של עולם, איך יוסי גרין, יחד עם המעבד אלי שוובל, הצליחו לעשות את הדבר הבלתי יאומן הזה ושזה עוד יישמע כל כך כייפי?! ומדוע כה חזקה היא התמיהה?!
משום שחיבור בין מוזיקה אלקטרונית לג'אז הוא אחד החיבורים ש'פחות הולכים' בלשון המעטה, אפשר אפילו לומר שזה חיבור שפשוט לא עושים אותו כי חיבור כזה הוא מראש מתכון לצרות. אבל יוסי גרין כאן כדי להוכיח שמאסטרים מסוגלים לעשות גם דברים שנראים לכאורה הכי תמוהים ואז להגיש תוצאה נפלאה שרק משהו חדשני שעדיין לא נוסה יכול להגיש.
וכאן, בשיר הזה, הם מגישים בפנינו חיבור בין ג'אז לאלקטרוני בצורה הכי גבוהה שיכול להיות. לדוגמא: ביצועי הטרומבון הלא פחות ממדהימים בשיר הזה, שזה אומר מצד אחד טרומבון, כלי, ממשי שצריך לאחוז בשתי ידיים ולנשוף, שכאן, למרבה הפלא מלהטט איכשהוא לכיוון התווים האלקטרונים.
גם סוגי התופים מתחלפים באמצע מאלקטרונים לקלאסיים. גם הגיטרה בס, מצד אחד היא כשלעצמה מנגנת בג'אז טהור, ולפתע כמו משום מקום מגיחה דגימת בס אגרסיבית אלקטרונית.
מה שמעניין הוא שהעצמה והגדלות בשיר הזה הן לא האומץ ליצור את החיבור בין ג'אז לאלקטרוני. חיבורים הזויים במוזיקה יש ללא סוף וכל יוצר שני לוקח הימור, חורג מן הכללים, והורג את הכלים. הפלא העצום קורה דווקא כשיוצר בסדר גודל של יוסי גרין לוקח סגנון אחד, משלב בו סגנון שני, ואז הוא יוצר מזה סגנון חדש.
