"בני אדם, מושכים כל אחד לכיוון אחר, בלי שום רצון או מקום לפשרה או הבנה, או לאחדות בכלל", הוא מיצר על מה שנהיה. מילות השיר מנסות לייצר תרופה מהמכה, מכת הפירוד. "זהו כאב של עם שעבר כל כך הרבה ונלחם בשביל להתקיים, ובדרך הזאת למדנו להכיר אחד את השני, האחדות שליוותה אותנו, היא מה שסייעה בכל המלחמות והתקופות המתוחות, וגרמה לניצחון".
"הלילה הזה בעצם מבטא את התקופה בימים אלו בארץ, משהו משתנה. אנשים כבר לא משלבים ביומיום שלהם את את ההכלה של החמץ והמצה. בכל הלילות.. בכל תקופה של מחלוקת והיעדר הסכמה – תמיד הצלחנו להגיע לפשרה, בסוף לומדים לאכול גם את החמץ וגם מצה. אבל הלילה הזה, הימים האלו, נראים ומרגישים שאנחנו רחוקים מאיפה שהיינו. לא מוכנים להתפשר, כעס ודעתנות נותנת ביטוי חזק בשיח, וכעת למרבה הצער – כבר לא מוצאים את השילוב של בין החמץ והמצה.
אחד המשפטים הבולטים שארי מתחבר אליהם בשיר: "כשנלחמנו יחדיו על קיומנו המוצדק, לא חשבנו שמאל או ימין" כאחד שחי מחוץ לארץ, זה מעציב מאוד לחוש את הניכור והקיטוב. עם ישראל שיושב בגולה רואה מצב שלא נראה כמותו מעולם. "אנחנו עומדים לפני שוקת שבורה, מצב לא פשוט. זאת בעצם קריאת השכמה כדי למצוא את החמץ והמצה: צריך לחפש ולמצוא חמץ ומצה, חפש ותמצא…"
שיר ממש יפה מושלם סוף סוף שיר של פסח
טוב
מטורףףףףףףף
יפה!