לפני כמה שבועות יצא לי לבקר ברובע היהודי בירושלים, כשפתאום תפס את אוזני צליל ענוג, עשרות בחורי ישיבה יושבים בפינת רחוב, גיטרות לרוב ושרים בדבקות, התקרבתי אט אט והאמת מעט הופתעתי, לא, הם לא היו עם בעקיצ'עס פרחוניים או שטריימלעך עם שוואנצעס', הם התבלטו בעיקר בפרצופם המגולח למשעי ובחליפות הקצרות שלהם… נווווו, מה כל כך הפתיע אותך שאל אותי החבר שלצידי. תקשיב למילים אמרתי לו, עצמנו שנינו את העיניים ואט אט הרגשנו מרחפים היישר אל מחוזות ברוקלין, וויליאמסבורג בואכה מונורו. סגנון השירה היה חסידי לגמרי, הם שיננו כבלאחר יד שירי נשמה חסידיים, עם טקסט אידישאי מובהק. "אוייי טאטע איך וויל זאן…. "ביזען קרעטשמע….. ועוד ועוד.
אני פוקח את העיניים ונוחת בחזרה אל המציאות, ושואל את עצמי: מה קרה פה, ניסיתי לחכוך במוחי ולהיזכר מה היו הלהיטים לפני 7-8 שנים ונזכרתי בעיקר בשירו למלך, לולא תורתך, שירים ליטאים עם ניגון ישיבתי, אז מה פתאום קרה והתהפכה לה הקערה.
בעקבות הפריחה המדהימה והמבורכת שעברה המוזיקה החסידית האותנטית בשנים האחרונות, קמו להם אט אט אמנים חסידיים אותנטיים ועברו מתחום החתונות עם הקלידנים, לסצנת ההופעות והשואו, הפותחים שבהם הם ליפא שמלצער ולאחריו בערי וובר, אך הפריצה הגדולה קרתה בשנים האחרונות, עת צצו להם בזה אחר זה אמנים בעלי שם שאמנם עד אז היית פוגש אותם במקרה הרע בקאווע שטיבל, ובמקרה הנוצץ על במה בהיכלי מלכות יחד עם קלידן מהז'אנר הנ"ל, אך פתאום הם התגלו כפרפורמרים, חיות במה ואולפנים שקורעים את העולם עם הופעות ולהיטי ענק.
אם הייתם שואלים אותי מה עיקר ההצלחה שלהם, התשובה היא ברורה!
אובר הפרגון שרץ בין האמנים, כשאמן חסידי מוציא סינגל, באותו הערב כל עמיתיו למקצוע יבצעו את השיר, זה אמנם הופך את חיי המדף של השירים לקצרים יותר, אך הפרסום והקידום שמקבלים אמנים חדשים נהפך לבלתי נמנע.
הפרגון הזה היה חסר במוזיקה, עד העידן החסידי, אמנים חדשים היו נקרעים כדי להצליח, מקבלים בעיטות וזלזול מהאמן שרק יומיים לפני הופיע בשבע ברכות ראשון בחיים, התחושה הייתה שכדי להצליח אתה חייב להיות בלעדי, לא לפרגן ולא לקדם אחרים כי אולי זה יבוא על חשבונך.
ומכאן הפניה לאמנים בז'אנרים האחרים, תהיו אתם, תשירו, תופיעו ותצליחו, אבל לעזור לאמן חדש זה לא פחות חסד מלהופיע אצל חולים, בסוף….. אתם רק תרוויחו מזה.
צילום: יעקב נחומי – פלאש 90
