- ראשית, כמה שנים כל אחד מכם זוכה לנגן במירון בל"ג בעומר?
דוד קליגר: שאלה טובה, למעשה לראשונה הופעתי בתור ילד פלא במירון כשהייתי בן 8. בגיל 17 גיליתי את הקלרינט, ומאז היו שנתיים שלא זכיתי לנגן, בשנה של האסון ובשנה של הקורונה, אז איך אנחנו אומרים בספירת העומר? 25 שנה שהם למעשה 34.. לא?!
חיים קירשנבוים: מנגן כבר 35 שנה… לאורך שנים כילד היו מנגנים ליד החלון של הציון בחצר, והייתי מסתכל על מוסא ברלין, בנימין ברזסקי וגרשון קלצקין. מנגנים. שהיו מנגנים מ9 בערב עד 1 וממשיכים לקבר רבי יוחנן הסנדלר.
אברהם בלטי: זו השנה ה20 שאני זוכה לנגן במירון.
נחמן צוקר: גם אני השנה ממלא 20 שנה על הבמה במירון.
שרגא פראנק: אני מנגן במירון 7 שנים ב״ה כולל בשנה של הקורונה שהגעתי וניגנתי בחצר שהיה ריק מאדם בגלל הסגר.
- איך הגעתם לשם? כידוע מי שמנגן שם זה מסורת של שנים, מתי היתה הפעם הראשונה.
נחמן צוקר: הפעם ראשונה הייתה כשהתפללנו עם הנץ החמה ברבי יוחנן הסנדלר כמה חברים ביניהם נחמן פורת המתופף, נחמן נתן דרייער הגיטריסט (כיום בארה"ב) ועוד. שמענו את הניגונים עולים מחצר המערה ואמרנו לעצמינו 'יאלה בואו נעלה לנגן', היה זה טרם הזמנים המסודרים עם השעות הקבועות מראש ע"י יחיאל בריכטא, ה' ישלח לו ברכות לרוב על עבודתו המסורה.
הגענו ברוח קרבית והפגנו את מיטב יכולתנו בכליזמרים מהירים ומורכבים, מבחינתי היה זה גם בשביל להשיל מעלינו את הנגנים שנשארו איתנו מקודם לכן, לאחר זמן מה מוסא ברלין התייצב מאחורי והתחיל 'אמר רבי עקיבא' פשוט וברור שנתן לי להבין נגינה טובה ומרימה מהי. עם השנים ה' עוזר שהלב מתחבר יותר ויותר לשמחה הפשוטה ולפנימיות הנגינה.
חיים קירשנבוים: בשנים עברו כפי שאמרתי הניגונים היו מסתיימים ב1 ולא הייתה מוסיקה יותר, לאחר שהתחילו לנגן כל היממה התחלתי לנגן בשעות לפני תפילת וותיקין, כשהדגש בנוסף לניגוני מירון גם על שירי רגש ישנים דוגמת קה אכסוף וניגון רבי מיכל מזלוטשוב.
אברהם בלטי: הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בחור שיעור א' ישי"ק למדתי בישיבת דארג ונסעו לראשונה כל הישיבה למירון, אני כאחד שאוהב מוזיקה וקלרינט כמובן רצתי מיד לבימת התזמורת בחצר ולקראת השעות האחרונות של ההילולא הבמה נהיתה ריקה מהנגנים הוותיקים באותם שנים התחילו חסידויות כמו תולדות אהרן ועוד לקיים הדלקות נוצר חלל ריק ומיד ניצלתי את ההזדמנות ומנהלי הבמה ממש נהנו שנה אחר כך כבר לא היה ספק.
שרגא פראנק: הגעתי לשם דרך בן דוד שלי חיליק פראנק הענק ועוד כמה שעזרו לי בזה בהתחלה נתנו לי קצת זמן ואם השנים קבלתי יותר זמן ולאט לאט קבלתי זמן משלי מודה לקב״ה על הזכות לשמח אנשים
- ספרו לנו על רגע בלתי נשכח מכל השנים
דוד קליגר: אחד המעמדים הזכורים ביותר שלי היה כשהייתי בן שמונה כפי שציינתי לעיל ועכשיו באריכות, אבא שלי למד בכולל של הרב שטרן, ובמירון הם עשו דוכן התרמה לכולל, שם מכרו שם שמן זית, נרות וכל מיני עניינים, על הדרך החתימו הוראת קבע לכולל. בין השאר הביאו ילד שהיה מאוד מאוד נמוך הוא היה נראה קטן מאוד אבל היה לו קול יפה והוא ידע לשיר. הצמידו לו אורגניסט והילד הזה שר משמונה בערב עד השעה שתיים בלילה ברצף, כשאנשי הכולל כל הזמן אומרים ילד הפלא בן השלוש… הייתי אמנם בן שמונה אבל נמוך הייתי ונראיתי ממש כבן שלוש… לא אשכח איך באו כל מיני אמריקאים וכל מיני סבתות זקנות שזרקו עלי מטבעות של כסף מרוב התלהבות. מרוב ביישנותי שרתי עם הגב לקהל… כן התביישתי.
אגב, אם אתם קוראים את הכתבה הזה ויש בידכם תמונות או סרטונים וידאו בין השנים תשמ"ט – תשנ"ב, אנא שתפו אותי ואני יודע שיש, אני זוכר גם שצילמו אותי.
שרגא פראנק: הרגע שלי היה לפני 4 שנים (שנה לפני הקורונה) ניגנתי בנעילה שזה מה שנקרא השעות האחרונות בסוף ל״ג בעומר שנועלים את הניגונים זה היה מעמד מאד מרגש עם בכיות עד לב השמים
אברהם בלטי: קשה להצביע על רגע אחד כזה, כל שנה אני מרגיש כאילו זה השיא, אבל בפשטות בהדלקה של האדמו"ר מבויאן ברגע שמתחילים לנגן את הניגון הראשון שפותח את כל ההתעוררות וההכנה לשמחה ניגון הד' בבות.
חיים קירשנבוים: שנה אחת הגיעו קבוצת יהודים מארה"ב, ונתנו לי רשימת שירים, כל שיר משנה אחרת שניגנתי, תוך כדי שהם זוכרים בבירור את כל השירים מכל השנים. עוד רגע בלתי נשכח. זו הנגינה בשנת הקורונה. עמדתי לבד בחצר עם 2 אנשים שרקדו וניגנתי. זה היה מעמד מרגש במיוחד!
נחמן צוקר: רגעים שזכורים לי במיוחד הם הדקות של הריקודים שאני רוקד עם כל הדבק של עמך ישראל לפני שאני עולה לנגן.
- אי אפשר להתעלם מהאסון הנורא שפקד אותנו, איפה הייתם באותו שלב, ואיך התחושות לנגן השנה אחרי אסון כזה
אברהם בלטי: אכן ממש לא פשוט, אותי זה תפס כשהייתי בדרכי חזרה מנגינה למטה באחד הבתים בישוב כשהתקרבתי למתחמי ההדלקה למעלה נודע כל העניין, כמובן שאחרי כזה אסון התחושה שונה לגמרי אבל אנחנו לא מבינים חשבונות שמים.
חיים קירשנבוים: בשנת האסון הייתי בכפר שמאי בדרך למירון, והיו לי 4 ילדים בהדלקה של תולדות אהרון והמתח היה נורא, הודו לשם שניצלו.
שגרא פראנק: בשנה של אסון הייתי במירון בדרך לנגן בחצר, הייתי אמור לנגן באזור השעה 1:30 בלילה, זה היה הזמן שלי והתחלתי לעלות בהר לכיון הציון, ואז קבלתי את הבשורה הקשה כמו כל בית ישראל ברגע אחד זה נהפך ללילה עצוב וקשה מאד, אנשים מכל הזרמים בכו לא ישכח את הלילה הזה לכל החיים.
נחמן צוקר: בזמן האסון ניגנתי עם יואלי קליין, נחמן הלביץ ומוישי בהר באוהל חלוקה של הרב סגל שהוקם בצמוד להכנסת האורחים קרליבך שמאחורי הציון, יהודים באים לאכול תוך כדי שבמסלול הם שומעים ורואים את המוזיקה, באיזשהוא שלב כנראה דקות ארוכות לאחר האסון הגיע שוטר כשהוא מנופף בידיו בחזקה בתוך הרעש, הפסקנו לרגע והוא צועק להפסיק מיד יש הרוגים למטה, מסתמא זה גם הפריע לפעילות, חיכינו שם במקום, ישבתי בגב הבמה מכונס בעצמי, כשאני רואה דרך חריצי הרצפה את האלונקות מובלות במהירות אחת אחרי השנייה.
דוד קליגר: אני בדיוק הגעתי עם חבר לכרמיאל אחרי שניגנתי בהדלקה בבני ברק אצל הגרש"א שטרן שליט"א, הגענו שניה אחרי שסגרו את הכניסה לתחנת הרכבת, ואז התברר לי שגיסי היה בין הנפגעים, ופונה לביה"ח בנהריה, בסייעתא דשמיא גדולה מאוד איך שהוא בדיוק פגשתי בכרמיאל מישהו שנוסע לשם והצלחתי להגיע לבית החולים דקות ספורות לאחר שהוא הגיע לשם וב"ה שמעתי שהוא בהכרה, לא נתנו לי להיכנס אבל זה לפחות הרגיע את אשתו (אחותי) שגם הייתה בדרך למירון ושינתה מסלול. היא הגיעה חצי שעה אחריי וב"ה בשעה 4 לפנו"ב הוא שוחרר מבית החולים כשהפיג'מה של ביה"ח על גופו מאחר וקרעו לו את כל הבגדים כדי לחלץ אותו מהתופת הנוראה.
- איפה תנגנו השנה?
שרגא פראנק: השנה ב״ה אני ינגן בשעות היום גם בחצר בתזמורת המסורתית עם הניגונים של מירון הידועים מה שנקרא להביא את הניגונים של המוסרת של הכליזמר וכן בהכנסת אורחים של הרב סגל באוהל שמוקם בכניסה לישוב מירון גם שם יש שמחה עצומה.
אברהם בלטי: כמידי שנה יהיה לי את הזכות להתחיל בהדלקה המסורתית של האדמו"ר מבויאן ומשם להמשיך לחצרות הגדולות ר' מיילך בידרמן תולדות אהרן ועוד…
חיים קירשנבוים: השנה אנגן לאורך הלילה והיום במירון בהדלקות שונות. טיפ לשמחה זו הידיעה שביום הזה הישועות באות מהשמחה יחד עם התפילות.
נחמן צוקר: השנה אנגן בע"ה בחצר רבי שמעון וכן בהדלקות נוספות במירון.
דוד קליגר: אני מאז האסון, הפסקתי לתכנן את מירון, מסיים לנגן בהדלקה באחת מערי הארץ, ויוצא למירון ללא תכניות, זה יום השמחה של רשב"י והוא זה שיחליט מתי ואיך וכמה אזכה לשמוח בשמחתו.
- לסיום תנו לנו טיפ על שמחה ביום הגדול הזה
חיים קירשנבוים: טיפ לשמחה זו הידיעה שביום הזה הישועות באות מהשמחה יחד עם התפילות
נחמן צוקר: השמחה שלי ביום הזה היא עם שמחתו של רבי שמעון שככל שהוא עולה גבוה יותר בכל הילולא שלו, הוא יורד למקומות יותר נמוכים שאני מדשדש בהם ומעלה אותי לכף זכות וכיף חיים של קדושה ואהבה עם השם יתברך ועם ישראל
אברהם בלטי: מקובל שיום ההילולא של צדיקים זה כמו חתונה שלהם, אם בן אדם יחשוב שהוא מגיע לשמוח בשמחה של רבי שמעון בודאי השמחה שלו תראה אחרת, השם יעזור שנזכה לפעול ישועות ברוחניות ובגשמיות ביום המיוחד הזה.
שרגא פראנק: אומרים שבל״ג בעומר במירון בתוך הציון זה יום כיפור ובחוץ זה שמחת תורה כלומר בתוך המערה אנשים בוכים לישועות ובחוץ בחצר אנשים שמחים כמו שקבלו את התורה צריכים לבוא בפשוט ולשמוח עם רבי שמעון ומאחל שהיה שמחה עצומה עם בשורות טובות לכל עם ישראל ושהכל יעבור בשלום ב״ה יתברך!!!
