במערכת הפוליטית המשוסעת שלנו בעשור השלישי של המאה ה-21 נדיר למצוא פוליטיקאי שקיימת לגביו דעה חיובית שחוצה מפלגות וגושים. כזה הוא משה ארבל שר הפנים והבריאות מטעם מפלגת ש"ס, שנכנס לתפקיד הכפול בעקבות הנסיבות המשפטיות אליהן נקלע יו"ר מפלגתו.
ארבל הוא פוליטיקאי חריג בנוף המפלגות החרדיות. בעוד חלק מעמיתיו משתי המפלגות מחפשים "לתפוס כותרות" באמצעות פרובוקציות שנויות במחלוקת שלעיתים מזיקות למגזר החרדי, ארבל עובד באופן שונה. פעילותו הייחודית למען קהילות מגוונות, ולאו דווקא בהכרח עבור הציבור ששלח אותו לכנסת, ידועה כבר לא מעט זמן. כח"כ וכמשפטן הוא פעל רבות בעבור זכויותיהם של אסירים ונאבק באיזוקם הלא חוקי במרחב הציבורי, לשם כך אף ערך ביקורי פתע בבתי המשפט והצליח למגר את התופעה.
ארבל הביע עניין בעבר גם בנוגע לסוגיות הקשורות למערכת הבריאות. באוגוסט 2021 פנה לשר הבריאות דאז ניצן הורוביץ וביקש שישראל תשלח סיוע המוניטארי למערכת הבריאות הקורסת בלבנון. "מדינת ישראל והחברה הישראלית לא יכולות לשתוק ולעמוד חסרי מעש כשדקות ספורות מגבול הצפון מתרחשת קטסטרופה הומניטארית", כתב.
ב-2020 פנה ארבל לשר לביטחון הפנים דאז אמיר אוחנה ודרש לחסן אסירים בבתי הסוהר נגד מגפת הקורונה. ארבל הסביר כי לשיטתו דחיית מתן החיסונים לאסירים ממשיכה את מגמת הפגיעה בזכויות האדם שלהם. "ראוי שהמדינה תיתן דעתה למצבם הקשה של האסירים, בין האוכלוסיות החלשות, הצפופות והפגיעות לקורונה", אמר.
באחרונה נחשף הציבור לפן נוסף ביכולותיו של ארבל, כאשר ביושבו כשר הפנים הגה תכנית שהביאה פתרון לבעיה אקוטית שהעיקה במשך מספר שנים על תושבי ישראל – "משבר הדרכונים".
רבים הביעו סקפטיות אל מול מבצע "מרתון דרכון" עליו הכריז השר מש"ס כשנכס למשרד הפנים. אך כעת, בלי יותר מדי יח"צ, ראיונות ודיבורים, הוא קוצר שבחים מקיר לקיר. סוף סוף יש במדינת ישראל שר שאשכרה מבטיח לטפל בבעיה וגם מטפל בה במהירות, ביעילות ובכישרון רב.
בסיכומו של המבצע היעיל קיבלו שירות מעל ל-425,000 אזרחים, מתוכם יותר מ-210,000 בארבע הלשכות הגדולות והמרכזיות. התכנית נוהלה בתבונה רבה; כמו המצלמות לצפייה ישירה שהוצבו מחוץ ללשכות, ונתנו אינדיקציה בשידור חי לגבי העומסים בלשכות.
זה נשמע כל כך פשוט ועם זאת מעט מאוד פעמים אנחנו זוכים לראות מבצע שמנוהל בצורה כל-כך יעילה ופותר בתקופה קצרה בעיה שהעיקה מאוד על תושבי מדינת ישראל. פעילותו הברוכה של ארבל מזכה אותו ובצדק רב בסופרלטיבים מכל קצוות הקשת הפוליטית, וכן לאורך הסקאלה של כלי התקשורת בישראל שמזהים את מניעיו של איש ציבור אמיתי שאינו רודף אחרי הפרסום אלא אחרי העשייה.
בתקופה בה אנחנו עדים לזילות במושג "קידוש השם", שלעיתים בא בצימוד לאירועים קיקיוניים כמו אירוח ידוענים חילונים לטשולנט בליל שישי בבני ברק, השימוש בצמד המילים הללו לתיאור פעילותו של השר מש"ס מצדיק את עצמו ביתר שאת.
אלא שלצד כל השבחים שהערפנו על ראשו צריך לסייג ולומר כי ארבל פוזל לצד השמאלי של המפה, ואולי מכאן מגיע "החיבוק התקשורתי". כך למשל, ארבל נרתם למען אסירים פלסטינים שאחד מהם היה עם איזוק וארבל נזעק במיוחד לבית החולים כדי להסיר לו את האזיקים. ארבל היה ראשון שהוציא הודעת גינוי לעמיחי אליהו שביקר את הנגיד, וכן הלאה.
איני יודע מה צופן עתידו של השר משה ארבל וכולי תקווה שהוא ילווה אותנו עוד שנים רבות בתפקידי מפתח. אבל אין ספק שהוא צריך להתיישר ימינה, כי אז בוחרי ש"ס שנוטים ימינה עלולים לעבור לליכוד.
